יתרה מכך, לא עלה בידי התובעת להראות מה טעם נדרשה נסיעה שלה לאדריכל האיטלקי אם התכנון שלה למבנה היה שונה מעיקרו מן התכנון שהציע הוא קודם לכן [עמ' 25 ש' 27 - עמ' 26 ש' 2]. בתוך כך אישרה כי האדריכל האיטלקי היה בעל ניסיון רב בתכנון יקבים וכי הוא הציג לפניה לא רק חומרי גלם (כפי שפירטה בתצהירה) אלא גם מה שקשור ב"העמדה של חביות, אווירה של חדר טעימות שיש לו משקל רב ביקב ללקוחות פוטנציאליים שבאים לקנות יין [...]" [שם]. קשה להלום שהושקעו משאבי ממון (על-ידי אמפורה) ומשאבי זמן (על-ידי האדריכל האיטלקי והתובעת) לחינם, לצרכי נסיעתה של התובעת לאיטליה, מבלי שנודעה לכך כל תוצאה ממשית שביטויה בתכניות מבנה היקב אלא רק בטפיחה על השכם שקיבלה התובעת מעמית מעבר לים.
שהרי ממה נפשך? אם התכניות שהכינה התובעת היו כטענתה פרי קונספט עיצובי נפרד, עצמאי ושונה מזה שאומץ בתכנון האיטלקי, ואם פנייתה של חברת מקורה לתובעת למתן שירותי תכנון באה לעולם לאחר שהקונספט שבא לידי ביטוי בתכנון האיטלקי לא נשא חן ונפסל, מה טעם תיסע התובעת לאיטליה כדי להתייעץ באדריכל האיטלקי? ואם אותה היוועצות לא סייעה במאום ולא הולידה דבר כך שתכנון התובעת לא הצריך כל שינוי, מדוע האריכה התובעת את משך שהותה בחו"ל על חשבון אמפורה, וערכה סיורי יקבים עם גרסו כדי ללמוד מפיו על חומרי גמר ופרטי בניין (ריצוף, טיח, חלונות וכיו"ב)? עדות התובעת בעניין זה עוררה סימני שאלה רבים שאינם מאפשרים לתת בה אמון. גם בשל כך לא ניתן לקבל שתכנון התובעת מחה כל זכר לתכנון האדריכל האיטלקי שקדם לו ולא הושפע ממנו באיזו צורה, בין מראש – בהתחשב בכך שהתכנון האיטלקי קדם לתכנון התובעת והיה גלוי לעיניה בעת שנשכרו שירותיה, ובין בדיעבד – בהתחשב בכך שהתובעת נסעה אל מעבר לים על-מנת להיוועץ באדריכל האיטלקי לאחר שכבר הכינה סקיצות משלה למבנה היקב.
- החוליה המקשרת בין התובעת לבין האדריכל האיטלקי – חברת מקורה
(א) מן הראיות שהובאו התחוור שחוליה אחת היא זו שקישרה בבירור בין תוצרי עבודתו של האדריכל האיטלקי לבין השירות שלשמו נכרת עם התובעת הסכם התכנון; זוהי חברת מקורה – בעלת הנכס שעליו נועד לקום מבנה היקב, מי שבהסכם ההקמה נטלה על עצמה התחייבות כלפי אמפורה לבנות ולהקים את מבנה היקב, מי שאף הינה בעלת מבנה היקב והעמידה אותו לרשות אמפורה על-מנת שתפעיל בו את יקב אמפורה במעמד של בת-רשות.