רילוב היה ועודנו הבעלים של חברת מקורה ומי שאף מנהל אותה בפועל [עמ' 44 ש' 11-4]. רילוב הוא ששימש כפניה של חברת מקורה בהליך זה; מפיו ניתן היה ללמוד דברים בעלי חשיבות על-אודות תהליך התכנון של מבנה היקב, כמו גם על טיבה והיקפה של הזיקה בין התכנון האיטלקי לבין השירות שהוזמנה התובעת לבצע. בהסכם ההקמה נטלה על עצמה חברת מקורה התחייבות להקים את מבנה היקב ולהכשיר אותו ואת סביבתו לשימושה של אמפורה ובתוך כך לקבל מהרשויות המוסמכות את האישורים הנדרשים להקמת מבנה היקב, והיתר בניה בכלל זה [סע' 3 ו-5 ב-ת/6]. בהסכם ההקמה נקבע במפורש כי רילוב הוא שמוסמך להתקשר בהסכם מטעמה של חברת מקורה והוא אשר ייצג את חברת מקורה בכל עניין הקשור להסכם ולביצועו. מעדותו של רילוב לפני עלה שכך אף התבצעו הדברים הלכה למעשה והוא זה שניצח על הקמת המבנה [ר' להלן בחלק ה(3)].
עדותו של רילוב נשמעה מבלי שהובאה בתצהיר; כפועל יוצא ניתן היה להתרשם מעדותו באופן מיטבי, הן בחקירה ראשית מטעם התובעת והן בחקירה נגדית מטעם הצד שכנגד. מתוך עדותו של רילוב לפני הוברר שהתובעת לא פעלה בחלל ריק ולא הכינה תכנון למבנה היקב יש מאין, במנותק מתוצרי עבודתו של האדריכל האיטלקי שהונחו לפניה.
(ב) רילוב ביאר כי בזמן בו חיפשה חברת מקורה אדריכל מקומי למבנה היקב כבר הייתה בנמצא "[...] פרוגרמה של אדריכל איטלקי שהגיש לנו את התוכנית שלו שהיתה בעצם התוכנית האופראטיבית של היקב, זה אדריכל שהתמחה ביקבים [...]" [עמ' 46 ש' 23-20]. באשר לנתונים שהונחו לפני התובעת כבסיס לביצוע העבודה שאותה הוזמנה לבצע ציין רילוב כי מצד אחד לא הוצג לה מראה מבוקש של מבנה היקב ומצד שני "[...] הצגנו את הצרכים ואת הפרוגרמה של האדריכל האיטלקי, זה כבר היה על השולחן. אמרתי הפרוגרמה המבוקשת, ביקב יש פונקציות הכרחיות המרתף צריך להיות בגודל מסוים הכניסה אליו צריכה להיות ... כל הדברים האלה" [עמ' 49 ש' 4-1].
רילוב נשאל מה הוביל לבחירה בתובעת דווקא מבין המועמדים השונים. מתשובתו עלה שלתובעת לא הייתה הבנה קודמת בתכנון יקבים, באופן שמצדד במסקנה כי היא נזקקה לניסיונו המקצועי של האדריכל האיטלקי, כמו גם לתכנית שהגיש בטרם החלה מעורבותה שלה בתהליך התכנון: "בגדול אהבנו את הפרוגרמה שהגישה והיה חיבור טוב [...] בגדול היה איזשהו חיבור שראינו שזה הולך לעבוד בסדר גם בקטע של הבנה בנושא של יקב, צריך את הנושא של פונקציונאליות לדעת מה לעשות בתחום היקב והתובעת זה לא בדיוק התחום שלה, וגם התוכנית שלה היתה תוכנית שהיתה מקובלת עלינו" [עמ' 47 ש' 11-7]. רילוב טען שאינו זוכר את התכניות שהוגשו ואינו יודע להשוות ביניהן; יחד עם זאת זכר שהתובעת נסעה בשלב מסויים אל האדריכל האיטלקי [שם, ש' 18-15].