(ה) מצאתי את עדותו של רילוב רבת-חשיבות בקביעת התפקיד שהוזמנה התובעת למלא בפרויקט שנסב על הקמת מבנה היקב במקרקעי מקורה. מצד אחד, יש בעדותו של רילוב כדי לקעקע את טענת התובעת כאילו מן התכנון האיטלקי לא נותר דבר – באופן שהיא לבדה אחראית לתכנון ועיצוב מבנה היקב מהחל עד כלה. מצד שני, הדברים מעידים על תרומה שהשיאה התובעת לדמותו הסופית של מבנה היקב – תרומה שהייתה בעלת אופי עיצובי וחרגה מן התפקיד הטכני-היישומי גרידא שנועד לה לשיטתם של הנתבעים.
(ו) ביאר שלל את טענת התובעת כי אמפורה לא הייתה שבעת רצון מתוצרי עבודתו של האדריכל האיטלקי [סע' 16-15 ב-נ/12]. גם שצברג הטעים בעדותו הראשית שאין זה נכון שלא היה מרוצה מן התכנון האיטלקי [סע' 16 ב-נ/11]. לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה כי אמפורה או מי מטעמה ביקש להתנער מן התכניות שהכין גרסו, באופן שהצריך תכנון מחדש למבנה היקב באמצעותה. גם עדותו של רילוב לא תמכה בטענתה זו; היפוכו של דבר הוא הנדון. הלה ידע לציין פרט אחד ויחיד שבו ביקשה חברת מקורה להכניס שינוי בתכנון האיטלקי בשל כך שלא היה לטעמה – פרט עיצובי בגג היקב, לגביו הטעים רילוב כי הוא נמצא במקום שאינו גלוי לעין. קיים פער מהותי של כמות ואיכות בין המצג שביקשה התובעת ליצור בעניין זה לבין המציאות לאשורה כפי שהצטיירה מתוך מכלול העדויות.
נודעת לכך נפקות בשני מישורים: האחד, מישור הוכחת הטענות שביסוד התביעה. ודוק: על התובעת רובץ הנטל להוכיח ולשכנע כי תכניותיה למבנה היקב משקפות עבודת תכנון שנעשתה על-ידה 'מבראשית ברא', בבחינת יצירה עצמאית ומקורית שלה. משהוכח – מתוך הראיות שהובאו וגם מתוך עדותה של התובעת עצמה – כי בעת שהיא 'נכנסה לתמונה' כבר היה בנמצא התכנון האיטלקי, והוא הונח לפניה, רובץ על התובעת נטל מוגבר להראות כי היצירה לה היא טוענת מנותקת מן היצירה המוקדמת יותר של האדריכל האיטלקי, שנסבה על תכנון אותו מבנה יקב עצמו. התובעת ביקשה ליצור נתק בין התכניות בציינה כי התכנון האיטלקי לא נשא חן ועל כן נדרש תכנון חדש תחתיו – אותו הוזמנה היא לבצע. טענה זו, גורפת ומכלילה כפי שהוצגה על-ידי התובעת, נשללה מניה וביה מתוך העדויות. על כן שב הכדור למגרשה של התובעת ועליה להצביע על טעם משכנע שבעטיו הוזמנה לבצע תכנון חדש לחלוטין למבנה היקב אף שתכנון כזה כבר 'היה מונח על השולחן', בדמות תכניתו של האדריכל האיטלקי. טעם כזה, לא כל שכן טעם משכנע שכוחו עמו, לא הוצג על-ידה. יש בכך תימוכין למציאות שהצטיירה מתוך עדותו של רילוב, דהיינו, כי תכניותיה של התובעת נסמכו על התכנון האיטלקי והוסיפו עליו אך לא באו תחתיו. מישור שני שבו נודעת לדברים הללו השלכה נוגע להערכת אמינותה של התובעת; כישלונה להוכיח טענה עובדתית בעלת מקום חשוב ומרכזי בטיעון שביסוד התביעה – לא כל שכן סתירת הטענה מיסודה, מציגים את עדותה באור לא חיובי.