כלל הוא שבעל-דין נושא בנטל להוכיח כל טענה שמקדמת את עניינו, ואין נפקא מינה אם מעמדו הוא מעמד תובע או נתבע [ת"א (מח' חי') 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 וההפניות שם (14.2.2006)]. על-מנת לשכנע כי האדריכל האיטלקי אישר את תכניותיה של התובעת מבלי שהוסיף עליהן מאום, בבחינת 'כזה ראה וקדש', היה עליה להביאו לעדות מטעמה. הימנעותה מכך מקימה נגדה חזקה כי היה בעדותו כדי לתמוך דווקא בגרסת הצד האחד. ודוק: אי-הבאתו של גרסו לעדות הייתה נזקפת לחובת הנתבעים אילו הייתה העדות נדרשת לסתירת ראיות התובעת, אלא שבכל הקשור לטענת התובעת לנתק בין התכנון האיטלקי לבין התכנון שלה לא הורם על-ידה נטל השכנוע הראשוני, באמצעות הבאת ראיות באיכות ובכמות הדרושה כדי לצלוח את הרף המינימלי של מאזן ההסתברויות. משכך הם פני הדברים לא עבר למגרש הנתבעים הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור. המחדל שבאי-הבאתו של האדריכל האיטלקי למתן עדות נותר אפוא מחדל שנזקף לחובתה של התובעת.
- לסיכום חלק זה
הדיון לעיל מלמד על כך שמלאכת התכנון שהוזמנה התובעת לבצע עבור חברת מקורה על-פי הסכם התכנון לא נמסרה לידיה בחלל ריק; קדמה לכך פעולת תכנון שנעשתה על-ידי האדריכל האיטלקי, מומחה בתכנון יקבים. עבודתו של האדריכל האיטלקי הניבה תכנון בר-קיימא שגם אם לא היה סופי, לבש צורה מוחשית והונח לפני התובעת כשהיא נכנסה לתמונה. אלא שבכך לא די; גם לאחר שנשכרו שירותיה של התובעת לא תמה מעורבותו של האדריכל האיטלקי במלאכת התכנון. הוא היה נוכח בפגישה הראשונה שהתקיימה בין נציגי חברת מקורה לבין התובעת. התובעת נסעה אליו לאיטליה לצרכי עריכת סיורים בחברתו והיוועצות עמו תוך כדי עבודתה, לאחר שהכינה שרטוטים ובטרם הגישה תכניות סופיות. התובעת כשלה בהוכחת טענתה כי הפניה אליה נעשתה לאחר שהתכנון האיטלקי לא נשא חן בעיני המזמין. התובעת לא הרימה את נטל השכנוע ביחס לטענה נוספת, מרכזית לעילתה, לפיה נותקו כל זיקה וקשר בין התכנון האיטלקי לבין מה שהוכן על-ידה בשלב מאוחר יותר, באופן שהתכנון שלה נעשה 'יש מאין', מבלי שנסמכה על התכנון האיטלקי ומבלי שהסתייעה בעצתו של האדריכל האיטלקי. ניסיונה של התובעת להציג את האדריכל האיטלקי כמעין יועץ טכני גרידא שניצב ברקע, בעוד שמרכז הבמה נשמר לה לבדה בכל הקשור למלאכת התכנון האדריכלית, לא צלח.