- זכות היוצרים בתכנון מבנה היקב
(א) הסכם התכנון בין התובעת לבין חברת מקורה נכרת ביום 13.10.2000 [נ/6]. ההסכם להזמנת תכנון קונסטרוקציה בין חברת מקורה לבין 'מצוק מהנדסים' בבעלות מייזל נחתם ביום 1.4.2001 [נספח 1 ל-ת/2].
ככל שהיה בהתקשרויות הללו כדי להניב 'יצירה' שהיא מושא לזכות יוצרים, לא חל עליה חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן החוק החדש). סע' 35(א) לחוק זה מורה כי "ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע". כלל אחר שקובע ברירת מחדל הפוכה מעיקרה מעוגן בסעיף 5(1)(ב) לחוק זכויות יוצרים, 1911 אשר נזכר קודם לכן (להלן החוק הישן); הכלל שעוגן בחוק הישן היה כי ביצירה שהופקה על-פי הסכם למתן שירות יהא המזמין בעליה של זכות היוצרים ביצירה – זאת בהיעדר הסכם אשר קובע אחרת. החוק הישן לא בוטל כליל עם תחילת תוקפו של החוק החדש; תחת זאת נקבעו בחוק החדש הוראות תחולה שונות בעניינים שונים. בתוך כך הורה סעיף 78(ה) לחוק החדש כי הוראת סעיף 35 שבו לא תחול על יצירה שנוצרה לפני יום התחילה (קרי, שישה חודשים מיום פרסומו של החוק החדש); על יצירה כזו ימשיכו לחול הוראות הדין הקודם.
(ב) פשיטא שכל 'יצירה' שהפיקה התובעת לפי הסכם התכנון בינה לבין חברת מקורה הופקה טרם הגשת ההליך וממילא גם לפני יום התחילה של החוק החדש. על 'יצירה' כזו, ככל שקיימת, חלות אפוא הוראותיו של החוק הישן. בהיעדר הסכם שמורה אחרת יהא מזמין היצירה בעליה של זכות היוצרים בה – כהוראת סעיף 5(1)(ב) לחוק הישן.
הסכם התכנון הוא השער שדרכו, ודרכו בלבד, עשויה התובעת לטעון ליד ורגל בתכנון מבנה היקב. והנה, בהסכם התכנון בין התובעת לבין חברת מקורה אין למצוא הוראה שהחריגה את ההסדר שנקבע בחוק הישן ושהעניקה לתובעת את זכות היוצרים בתוצרי עבודתה. נובע מכך שככל שהופקה על-ידי התובעת 'יצירה' שהיא מושא לזכות יוצרים – זכות זו לא ניתנה לה אלא נשמרה דווקא בידי המזמין, היא חברת מקורה. רילוב, נציגה המוסמך של חברת מקורה, הוזמן לעדות מטעם התובעת; לא נעשה כל ניסיון לבסס בעדותו הראשית הסכמה מפורשת או משתמעת של חברת מקורה להקנות לתובעת זכות יוצרים בתוצרי עבודתה, כל זאת בניגוד למצג שיצרה שתיקתו של הסכם התכנון ושמשמעה הימנעות מהענקה כזו. המשמעות הנודעת לכך היא כי חברת מקורה שימרה בידה את זכות היוצרים בכל תוצרי עבודתה של התובעת (בכפוף, כמובן, להיותם כשירים להוות מושא לזכות יוצרים – שאלה שנוכח קביעותיי לעיל ולהלן אין כל צורך להידרש אליה).