(ג) ההבדל שאיתר בנדק בין תכניות התובעת לבין תכניות האדריכל האיטלקי התמצה בחיפוי: בעוד שבתכנון האיטלקי חופו חזיתות אגף יצור היין באבן ואגף הכניסה – בטיח, הרי שבתכנית שערכה התובעת חופה כל המבנה באבן וקורה בגג רעפים.
אשר על כן חיווה בנדק דעתו כי "[...] ההתאמה בין סכמות המבנים, החלוקה לגושים, זהות מקום הפונקציות בתוך הגושים, בעיקר בכל הקשור למכלול יצור היין, מקום ההפרדה בין הגושים לבין עצמם ואף חלק מהקירות המהווים את חלוקות הפנים של המבנה, היא הרבה מעבר למקרית. ארחיק ואומר כי לא יתכן שההתאמה מקרית. הדמיון בין התוכניות הוא הרבה מעבר לרמה הפרוגרמתית". בנדק קבע אפוא כי תכנון התובעת התבסס מתחילתו על קווים שנלקחו מהתכנון האיטלקי – קווים ששרדו את כל השינויים, התוספות ואת צמצום שטח המבנה ובאו לידי ביטוי גם בתכניות הסופיות שעל-פיהן הוקם המבנה [נ/10 עמ' 3].
(ד) בנדק, כמוהו כסבר, לא קיבל לעיונו טרם הכנת חוות-הדעת פרוגרמה שהיה בה כדי לבטא את דרישות המזמין בכל הקשור למבנה היקב ולמכלול יצור היין שבו; בנדק אף לא קיבל מהנתבעים מידע מוקדם על-אודות הפרוגרמה שעמדה ביסוד התכנון [עמ' 72 ש' 4-3]. לדבריו הוכנה חוות-הדעת אך ורק על-בסיס התכניות שנמנו בה [עמ' 75 ש' 17-16].
בנדק, אף זאת בדומה לסבר, עמד על טיבה וחשיבותה של פרוגרמה בתהליך התכנון: "זה מה שאנחנו קוראים בשפה האדריכלית סכמת בועות שבו מנתחים את הפרוגרמה שנותן לך המזמין שבדרך כלל היא כללית ואז מתרגמים אותה לשפת קשרים אדריכליים ותפקודיים במהלך הייצור ומשם מתחילים לתכנן, להפוך את זה לבנין" [עמ' 72 ש' 26-24]. בנדק הדגיש שבהקשר זה חשוב לאדריכל לקבל מהמזמין נתונים על-אודות הקשרים בין שלבי הביצוע השונים שהם בעלי נגיעה לתהליך הייצור, ולברר למשל אם יש גורם של מרחק נדרש בין האלמנטים של הייצור – שכן לאדריכל היכולת להחליט איפה ימוקמו הפונקציות ואם הוא ימקם אותן בצורה שמתעלמת מצרכי המזמין הוא עלול להסב נזק [שם, ש' 24-21].
(ה) בנדק הטעים שתכניות התובעת – קרי, התכניות שצורפו לתצהירה ושעל-יסודן ניתנה חוות-דעתו, אינן תכניות סופיות לביצוע אלא רק תכניות למכרז. ואילו תכניות האדריכל האיטלקי שצורפו אף הן לתצהיר התובעת ושאליהן התייחס בחוות-דעתו תוארו על-ידי בנדק כתכניות 'טרום גרמושקה' או 'טרום בקשה להיתר בניה', ואף הן אינן תכניות סופיות לביצוע [עמ' 73 ש' 25-19].