גם בהמשך עדותו, שנמסרה בחקירה ראשית מטעם התובעת, חשף רילוב את הזיקה אשר התקיימה בין התכנון הפרוגרמתי למבנה היקב שמקורו באדריכל האיטלקי לבין עבודתה של התובעת: "[...] אני זוכר שברגע שהתובעת נבחרה נוצר שיתוף פעולה בין האיטלקי לתובעת שהיה בעיקרו בקטע התפעולי פרוגרמתי של היקב כי זה לא בנין מגורים זה יקב, יקב צריך דברים ספציפיים כפי שכבר אמרתי. לשאלת בית המשפט אם אותם דברים ספציפיים היו בפרוגרמה של האיטלקי אני משיב שכן כמו מיקום המרתף וגודל המרתף, [...] גודל איזור הייצור זה הכול דברים שהם נגזרת של כמות הבקבוקים שמייצרים. אנו הגדרנו את היקב הזה כיקב של 100,000 בקבוקים ומזה נגזר דברים תכנוניים גודל שטח היצור, המרתף" [עמ' 50 ש' 25-28].
למצב דברים זה, בגדרו כבר הוכנה פרוגרמה ליקב בידי האדריכל האיטלקי, נודעה השלכה ישירה על העבודה שאותה הוזמנה התובעת לבצע. ביסוד התקשרותה של חברת מקורה עם התובעת ניצבה ההבנה "[...] שצריך סיוע בקטע שהפרוגרמה הבסיסית של היקב נעשתה אך צריך גורם ישראלי שיתן את הגיבוי היומיומי" [עדות רילוב, עמ' 50 ש' 9-1]. אכן, רילוב אישר שהיה גם טעם עיצובי-תכנוני בפניה אל התובעת, אלא שהוא היה צר וצנוע באורח מהותי מכפי שביקשה התובעת להציג – ובעיקרו הצריך עבודה של התובעת לא בהתעלם מתכניות האדריכל איטלקי אלא דווקא תוך עשיה על-גביהן לשם הוצאתן אל הפועל [שם].
לא-זו-אף-זו, נוכח חשיבותם של השיקולים הפרוגרמתיים בתכנון היקב, נוכח הבנתו של האדריכל האיטלקי וניסיונו בהיבט זה של התכנון, ובהתחשב בכך שהתובעת חסרה ידע וניסיון שנדרשו לשם תכנון היקב, לא הורשתה התובעת לפגוע בתכנון האיטלקי של היקב. רילוב אמר זאת במפורש והדגיש כי כבילתה של התובעת לתכנון האיטלקי בכל הקשור לפן הפונקציונלי של היקב הצריכה תהליך התייעצות של התובעת עם גרסו, התייעצות שלשמה אף נסעה התובעת אל גרסו לאיטליה [עמ' 61 ש' 25-14]. עוד הדגיש רילוב כי לתובעת לא ניתנה יד חופשית לשנות את התכנון האיטלקי בכל הקשור למכלול הייצור: "אני יודע שבצד הפונקציונאלי היתה דרישה במיוחד של מוטי ביאר להיצמד לדרישות הפונקציונאליות של האדריכל האיטלקי מתוך הכרה והבנה של הצדדים שהתובעת אינה אדריכלית יקבים בצד הפונקציונאלי שלהם [...]" [עמ' 63 ש' 5-3].
(ה) עדות זו של רילוב תומכת בעמדת הנתבעים לפיה לא יצרה התובעת דבר מה חדש ולא פעלה בחלל ריק אלא הוזמנה לערוך התאמה של התכנון האיטלקי לכל הנובע מכך שהמבנה שעליו נסב התכנון עתיד היה להיבנות בישראל – לקבל היתר על-פי דיני התכנון והבניה המקומיים ולעמוד אגב כך בדרישותיהן של הרשויות המקומיות. בה בשעה תומכת עדות רילוב גם בטענת התובעת כי מלאכתה לא התמצתה ב'אדפטציה' של התכנון האיטלקי למה שניתן לכנות 'תנאי הארץ ותושביה' אלא כללה גם תרומה עיצובית עצמאית שהתווספה לתכנון האיטלקי. כמאמרו של רילוב: לשאלת בית המשפט אני אומר שהיה צד פונקציונאלי ליקב שכלל את התכנון המקצועי שלו בתחום של היין, שבזה עסק האדריכל האיטלקי בשלב התכנון הראשוני והיה את הצד שכלל את העיצוב של המבנה שבזה עסקה התובעת והשילוב בין השניים יצר את התוכנית הסופית" [עמ' 61 ש' 25-14].