עדותו זו של רילוב אף עולה בקנה אחד עם הממצאים שמצטיירים מתוך עדויותיהם של מומחי הצדדים. מצד אחד, צודק בנדק בקביעתו כי תכניות התובעת מגלות הרבה יותר משמץ של הסתמכות על התכנון האיטלקי, באופן שנעלה מספק כי התכנון האיטלקי עמד ביסוד עריכתן של תכניות התובעת. מצד שני, צודק גם סבר במסקנתו כי בעניינים שונים שאינם טכניים גרידא הכניס תכנון התובעת שינוי עיצובי בתכנון האיטלקי. כאמור, עדות מומחה הנתבעים בחקירה נגדית הצביעה אף היא על תרומה עיצובית שהשיאה התובעת לתכנון האיטלקי, בדגש על היבטים פריפריאליים שאינם מתמקדים במכלול יצור היין וכל הקשור בו.
(ו) מומחה הנתבעים הדגיש שבהערכת מקוריות התכנון שהציגה התובעת יש חשיבות לשאלה כיצד, ובין מי למי, התנהל התהליך שהוביל לגיבוש הפרוגרמה שהתבטאה בסופו של יום במבנה היקב [עמ' 75 ש' 14-9]. יש בכך חיזוק נוסף למסקנה כי עבודת התובעת נעשתה על-גבי התכנון האיטלקי ולא מבראשית ברא. מעדויותיהם של שצברג ורילוב אשר נזכרו לעיל עלה כי האדריכל האיטלקי הוא שהיה צד ישיר לגיבוש התפישה הפרוגרמתית של מבנה היקב ולתכנון הנובע ממנה, ואילו לתובעת הוצגה פרוגרמה זו כיש קיים המהווה את נקודת המוצא לעבודתה. למעשה, הדבר נלמד גם מעדותה של התובעת עצמה.
בעדותה לפני, כשעומתה עם הטענה שאימצה מתוך התכנון האיטלקי את אותו חלק במבנה היקב שמוקדש לאזור יצור היין, אישרה התובעת שאכן נעזרה בתכניות האדריכל האיטלקי ובניסיון שלו. עם זאת טענה שגם את החלק הפונקציונלי במבנה שינתה, הזיזה מעלית והקטינה חללים [עמ' 27 ש' 22-17]. על טעמו של השינוי אמרה כך: ב"סופו של דבר כאשר המתכנן המחוזי אישר את התוכנית והוריד משהו כמו 130 מטר מהתב"ע שנתבקשה, זאת אומרת הקטין את השטחים וצימצם את המבנה, היינו צריכים לצמצם את המבנה" [עמ' 27 ש' 29-27]. נובע מכך שהשינוי שהכניסה התובעת באגף יצור היין לא היה תולדה של תפישה עיצובית חדשה ושונה שהביאה עמה התובעת אלא אילוץ שנבע ממגבלות שמקורן בדיני התכנון והבניה, אשר חייבו מלאכת התאמה של התכנון האיטלקי בטרם יוחל בבניה. ודוק: עדותה זו של התובעת תואמת את עדותם של ביאר ורילוב לפיה סיבה מרכזית להסתייעות במתכנן מקומי נבעה מהכרח להתאים את התכנון האיטלקי לדרישותיו של הדין בישראל.
התובעת אישרה שבחלק יצור היין במבנה היקב יש דמיון גדול יותר בין התכנון שלה לבין התכנון האיטלקי, בעוד שלשיטתה ביתר המבנה הדמיון בין התכניות קטן יותר [עמ' 28 ש' 15-12]. את הדמיון בין התכנון האיטלקי לחדר מיכלי היין לבין התכנון שלה לאותו חדר עצמו הסבירה בכך שמדובר בתכנון פונקציונלי שמוכתב על-ידי גודל המיכלים וגודל ומרווח למעבר מלגזה [עמ' 27 ש' 16-10]. עוד הטעימה כי היא שכנעה את המזמין למקם את מרכז המבקרים בחזית המבנה, בשונה למיקומו בתכנון האיטלקי [עמ' 29 ש' 30-24].