בעדותו הטעים ביאר כי הלכה למעשה נשמרה בין הצדדים חלוקת התפקידים כפי שנקבעה בהסכם ההקמה, כשאמפורה פועלת כגורם שמימן את הבניה. את ההוצאות שהיו כרוכות בתכנון המבנה ובנייתו שילמה חברת מקורה; בתחילה העמידה אמפורה לחברת מקורה את הסכומים שנדרשו לשם כך כהלוואה ובהמשך קיזזה אותם במסגרת ההתחשבנות הכספית בין שתי החברות שנערכה בקשר להענקת הרישיון לאמפורה ותשלום דמי השימוש שחלו על אמפורה בשל כך [עמ' 117 ש' 13-10, עמ' 121 ש' 8-6, עמ' 130 ש' 18-1]. בתהליך הקמתו של מבנה היקב כפי שהיה בפועל לא חרגה מעורבות אמפורה מגדר סיוע לחברת מקורה בהשגת אישורי כיבוי אש ומשרד הבריאות [עמ' 121 ש' 5-3; ר' גם עדות רילוב: עמ' 46 ש' 6-4, עמ' 51 ש' 9-6, עמ' 58 ש' 28-25].
- יחסי התובעת והנתבעים – ההיבט הביצועי
מן העדויות עלה שבניגוד לגרסת התובעת הייתה מעורבותם של הנתבעים בתהליך ההקמה של מבנה היקב צנועה, תחומה וממוקדת – וכי דווקא חברת מקורה, באמצעות רילוב, היא שעמדה בחזית הפעילות והיא שניהלה את מערך הקשרים אל-מול התובעת לכל אורך הדרך – החל בהחלטה להתקשר עמה, דרך כריתתו של הסכם התכנון וכלה בתהליך התכנון עצמו.
(א) עדותו של רילוב נשמעה, כאמור, מטעם התובעת. היא בלטה באמינותה והותירה רושם חיובי, גלוי וכן. רילוב לא התיימר להעיד על פרטים שלא זכר בפועל וניכר שמסר את עדותו בצורה ישירה וספונטנית.
רילוב אישר שאת רוב עבודת הבניה של המבנה ביצע הוא בעצמו ואילו חברת אמפורה הייתה מעורבת בקבלת רישיונות שהיו קשורים לתפעול היקב במבנה [עמ' 46 ש' 6-4]. אף שלדבריו של רילוב נעשתה הבחירה בתובעת בשיתוף אמפורה ובאישורה הרי שבאורח ספציפי הוא התקשה לזכור פרטים מלאים, ספציפיים, על-אודות תהליך ומעמד הבחירה. למיטב זכרונו היו מעורבים בכך ביאר ומר יואב בן דרור שנמנה אז על מנהלי נתבעת 1 אך לא צורף להליך [עמ' 47 ש' 27-23]. באותה נשימה אישר רילוב שאת מהלך הפניה לתובעת לשם קבלת הצעה לתכנון היקב, כמו גם את הבחירה בתובעת, הובילה אשתו אורנה [עמ' 48 ש' 3, עמ' 60 ש' 15-9, עמ' 64 ש' 3-2]. עדותו בכל הקשור למעורבותה של אמפורה או מי מטעמה בתהליך הבחירה בתובעת נשאה אופי מהוסס ולא הייתה חד-משמעית.
(ב) עדות ביאר תאמה את עדותו של רילוב בכל הקשור לתפקיד הדומיננטי שמילא רילוב כמוביל תהליך התכנון וההקמה של מבנה היקב [עמ' 116 ש' 20-18]; לכל אורך ההליך הדגיש ביאר כי החלטות לגבי המבנה, להבדיל מהחלטות ביחס למכלולי יצור היין, התקבלו על-ידי חברת מקורה במעמדה כבעלת המבנה ובעלת הזכויות בקרקע שעליה תוכנן המבנה והוקם [סע' 16-15 ל-נ/12]. לא זו בלבד שעדותו הראשית בנושא זה לא נסתרה אלא שהיא חוזקה כדבעי בעדותו לפני, במהלכה שב והדגיש ביאר כי מעורבותה של אמפורה הוגבלה אך ורק למה שנגע ליקב עצמו, קרי למכלולי יצור היין; אמפורה הייתה נטולת מעמד בכל הקשור לתכנון המבנה מעבר לכך, כמו גם בקשר לבניה בכללותה. בלשונו: "גיל שצברג היה צמוד לנושא הבניה של היקב. בנושא הבניה הכללית אנחנו די לא היינו מעורבים" [עמ' 117 ש' 17]; "מה שבוצע בפועל זה שהנתבעת היתה מעורבת בבניית היקב, יותר המבנה שקשור לייצור היין. בנושא המבנה הכללי גיא רילוב לקח את המושכות ועשה את זה בדרך שלו" [עמ' 117 ש' 30-24]. עוד הבהיר ביאר כי בעניינים שנסבו על התכנון הארכיטקטוני של המבנה לא היה לאמפורה מעמד להתנגד להחלטות שקיבלה חברת מקורה באמצעות רילוב [שם, ש' 6-3].