ביאר אישר שדבר בחירתה של התובעת לתפקיד דווח לו על-ידי רילוב, מבלי שלאמפורה היה מעמד להתערב בתהליך הבחירה ומבלי שאמפורה נטלה חלק בתהליך הבחירה [סע' 17 ל-נ/12, עמ' 118 ש' 18-17, עמ' 127 ש' 29-26]. בחינת מועמדים לתפקיד בידי חברת אמפורה לא הגיעה לשלב רציני ונשאה אופי ראשוני בלבד [עמ' 126 ש' 27-25]. ביאר הבין שהצורך במעורבותו של גורם ישראלי, בנוסף לאדריכל האיטלקי, נדרש לשם התאמת תכנון המבנה למיקום ולקרקע הספציפיים ולחוקי התכנון והבניה בישראל [סע' 18 ו-44 ל-נ/12; עמ' 127 ש' 12-8]. על-רקע הדברים הללו אמפורה לא הביעה התנגדות להחלטתו של רילוב לבחור בתובעת לתפקיד, אך גם לא גילתה עניין מיוחד בבחירתו [עמ' 128 ש' 8-4, 25-23]. בדומה לא נסתרה עדותו של שצברג כי לא נטל חלק בהתקשרות עם התובעת שהייתה כל-כולה של חברת מקורה ולא הייתה לו ידיעה כלשהי לגבי התובעת קודם לכן [סע' 17 ל-נ/11]. נוכח הדברים הללו, ואף במנותק מהם, אני דוחה את טענת התובעת לפיה נטר לה שצברג טינה בשל כך שתפקיד המתכנן הישראלי ניתן לתובעת ולא לאשתו של שצברג, שהציגה אף היא סקיצה ראשונית בהקשר זה. הטענה לא הוכחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי ולא חרגה מגדרה של סברה. התובעת לא טרחה לבסס אותה בזימון אשתו של שצברג למתן עדות.
(ד) בכל הקשור למידת מעורבותה וטיב מעורבותה של אמפורה בתהליך בחירתה של התובעת ובהחלטה לכרות דווקא עמה את הסכם התכנון העדפתי את גרסתו של ביאר על-פני עדותו של רילוב. ראשית, כבר אמרתי כי עדותו של רילוב בסוגיה זו נשאה אופי מהוסס ולא החלטי; ניכר כי לעמדתה של אשתו, גב' רילוב, היה משקל ממשי בהחלטה להתקשר דווקא עם התובעת. שנית, עדותו של ביאר בנושא זה הייתה מפורטת, סדורה ומנומקת. היא מיקמה את חלקה של אמפורה בתהליך התכנון והבניה של המבנה על ציר הגיוני ומשכנע של זמן והקשר באופן שעלה בקנה אחד עם תפקידו של כל אחד מהצדדים – חברת מקורה מזה ואמפורה מזה – לפי הסכם ההקמה. על כן יש לקבוע כי אמפורה יודעה על בחירתם של בני-הזוג רילוב בתובעת אך לא הייתה שותפה בתהליך הבחירה מעבר לכך.
לבסוף, בעדותה של התובעת לא היה כדי לשלול את עדות ביאר. לשיטתה היא פגשה את ביאר פעמיים בוודאות, פעם אחת בביתו בתחילת תהליך התכנון ופעם נוספת במשרדה לאחר שהמבנה היה גמור ועל הפרק עמד נושא ריהוט המבנה. התובעת לא הייתה בטוחה באשר להתקיימותה של פגישה נוספת שבה נכח ביאר. בתוך כך אישרה שתוך כדי תהליך התכנון והעיצוב של מבנה היקב לא פגשה בו [עמ' 28 ש' 26-18, 30-27]. גם גרסת התובעת אינה תומכת אפוא במעורבות של ביאר, מנהלה של אמפורה, בתהליכי תכנון המבנה. אין אפוא צורך להכריע אם גרסתה היא הנכונה, או שמא הצדק עם ביאר שהדגיש שוב ושוב כי לא פגש בתובעת אלא פעם אחת ויחידה, לאחר שהמבנה כבר עמד על תלו [עמ' 124 ש' 5-2, עמ' 133 ש' 19-17]; ניסיונות חוזרים ונשנים לגרום לביאר 'להיזכר' כי נכח במעמד בחירתה של התובעת לתפקיד לא צלחו [נ/13, סע' 9-8; עמ' 129 ש' 10-9, 24-22; עמ' 132 ש' 25-19]. ככלל ניכרה עדיפותה של עדות ביאר על-פני עדויות אחרות שנשמעו בסוגיה זו. היא עלתה על עדותו של רילוב בפירוט שהובא בה ועלתה על עדות התובעת באמינותה.