(ג) שלישית, טענה זו של התובעת מדגישה את מחדלה להפנות את התביעה נגד חברת מקורה ורילוב – מחדל מעורר תמיהה שנותר בלתי מפוענח ובלתי מוסבר. חברת מקורה היא בעלת מבנה היקב. היא שהתקשרה עם התובעת בהסכם התכנון. היא שידעה מכלי ראשון על-אודות טיבה והיקפה של מעורבות התובעת בתכנון מבנה היקב. בנסיבות אלה הייתה חברת מקורה 'כתובת' טבעית לטענת התובעת כי הייתה זכאית ל'קרדיט' בגין חלקה בתכנון. המנעותה של התובעת מלהפנות טענותיה אל חברת מקורה, ובחירתה לתבוע סעד דווקא מאמפורה – שהיא בעלת מעמד של 'כינור שני' בתזמורת שניצחה על פרויקט תכנון מבנה היקב והקמתו – אומרת דרשני. כאשר מדובר בתזה קונסטרוקטיבית מכוחה הידיעה הממשית מיוחסת לחברת מקורה ולרילוב ואילו לאמפורה נזקפת רק חזקת ידיעה שנגזרת מידיעתם של חברת מקורה ורילוב מתחזקים עוד יותר סימני השאלה שאופפים את העדרה של חברת מקורה מן ההליך במעמד של בעלת-דין. בנסיבות הללו בחירתה של התובעת לבסס את עילתה נגד הנתבעים על מתווה 'חלש' של ידיעה קונסטרוקטיבית בעודה נמנעת מלצרף להליך את בעל הידיעה הממשית, חברת מקורה, נגועה בחוסר תום לב. לגופם של דברים, היא מעמידה באור הנכון את מבוקשה של התובעת לזכות בסעד מן הנתבעים על-יסוד מתווה של ידיעה מדומה, חלף ידיעה ממשית שלא הוכחה.
אין לשעות לטענת התובעת כי הנתבעים הם שהיו צריכים לערב את חברת מקורה בהליך, בדרך של צירופה כצד שלישי. המשמעות של הגשת הודעה לצד שלישי היא שהנתבעים חבים כלפי התובעת אך עומדת להם זכות לשיפוי כלפי חברת מקורה לאחר שימלאו את החיוב כלפי התובעת. אלא שטענות הנתבעים לא כיוונו לקיומה של זכות שיפוי כזו כלפי חברת מקורה; הם גרסו שאין באמתחתה של התובעת עילת תביעה טובה כנגדם ואת טענותיה היה עליה להפנות לכל היותר לחברת מקורה שעימה התקשרה בהסכם התכנון. ואומנם, נפקדותה של חברת מקורה מן ההליך במעמד נתבעת – ולא נתבעת סתם, אלא נתבעת מרכזית, אומרת דרשני. אי-צירופו של נתבע רלוונטי הוא מחדל שרובץ לפתחה של התובעת, והיא שנושאת בתוצאותיו.
(ד) לבסוף, אם התקשרה התובעת בהסכם התכנון עם חברת מקורה כשהיא מסתירה את כשירותה המקצועית הממשית בעודה מציגה עצמה בהסכם כאדריכלית, הרי שהיא אינה יכולה להיבנות מהוראות ההסכם כראיה לכאורה לכך שהייתה מעורבת כדין בתכנון מבנה היקב. ואם נחתם הסכם התכנון עם התובעת כאשר רילוב יודע כי היא איננה אדריכלית, יש בכך ראיה לטיבה והיקפה הצנוע של העבודה אותה הוזמנה התובעת לבצע: התאמת התכנון האיטלקי לדרישות הדין המקומי והכנסת שינויי עיצוב במספר מצומצם של עניינים שבהם ביקשו בני-הזוג רילוב לשנות מן התכנון האיטלקי – כן; תכנון של מבנה היקב, לא כל שכן תכנון מחדש שהתנתק מן התכנון האיטלקי – לא. לא הוכח שהסכם התכנון בין התובעת לבין חברת מקורה הובא לעיונה של אמפורה או מי מטעמה. אף בכך יש כדי להשליך על ידיעתם של אמפורה ובעלי תפקיד בה את כשירותה המקצועית של התובעת ואת טיבו הממשי של התפקיד לשמו התקשרה עם חברת מקורה.