(ה) בכך שבתחתית הכתבה הוצג צילום של מבנה היקב בכללותו אין כדי להפוך את הכתבה לפרסום שנסב על מבנה היקב, להבדיל מן הפעילות המקצועית של יצור יין אשר מתבצעת ביקב עצמו. הבחירה לצרף את התצלום – בחירתם של הכתב ו'מעריב' היא, לא בחירתם של הנתבעים. התובעת לא הראתה אחרת, בין בעדותה שלה ובין בחקירה נגדית של ביאר ושצברג. את אנשי 'מעריב' שנטלו חלק בהבאת הכתבה לדפוס, לרבות את הכתב עצמו, לא זימנה התובעת לעדות. בהקשר זה הדגיש שצברג כי לא הייתה לו כל שליטה על מפרסמי הכתבות שבגינן הוגשה התביעה ולא אחריות לתוכנן. הלה שלל קיומו של תהליך בגדרו אישרו אמפורה או מי מטעמה כתבה כזו או אחרת טרם פרסומה וביאר כי תהליך כזה אינו מוכר לו [סע' 10 ו-38 ל-נ/11; עמ' 106 ש' 26-24].
שצברג אישר שעמד בקשר עם מני פאר בקשר להכנת הכתבה אך סירב, ובדין סירב, לפרש את תוכן הכתבה והיפנה בעניין זה למי שכתב אותה, מני פאר – שלא הוזמן למתן עדות מטעם התובעת [עמ' 108 ש' 30-18]. אשר לתוכן הכתבה, סירב שצברג לאשר שהוא מצוטט בה; לדבריו "אני סיפרתי לו את הסיפור האישי שלי כיינן ומה שהוא כתב עם זה הוא כתב" [עמ' 109 ש' 3-1]. כך למשל נאמר בכתבה ששצברג הוא מנהל היקב, ואין זה כך. במענה לשאלת בית-המשפט מסר שצברג שלא היה שותף לעריכת הכתבה [עמ' 109 ש' 13-7]. הוא לא חלק על נכונותם של נתונים עובדתיים אחרים שהופיעו בכתבה במעריב [עמ' 110 ש' 8-7].
אילו ביקשה התובעת להראות כי בניגוד לנחזה מקריאת הכתבה במעריב ובניגוד לתמונה שהצטיירה מעדותו של שצברג – תמונה אשר תאמה את תוכן הכתבה, דווקא נסבה הכתבה על מבנה היקב, באופן שההתייחסות לאדריכל האיטלקי הייתה כאל מתכנן המבנה ולא כמתכנן היקב, אזי היה עליה לעשות זאת בזימונם לעדות של אותם גורמים ב'מעריב' שהיו אחראים לגיבוש תוכן הכתבה ולקבלת המידע הרלוונטי מרילוב ומשצברג. כזאת לא נעשה. המחדל, שלא ניתנו לו טעם והסבר, פועל לחובת התובעת ומכרסם כרסום נוסף בתשתית שניצבה ביסוד טענותיה.
(ו) למקרא הכתבה גלוי ונהיר שלא רק שצברג התראיין בקשר עימה אלא גם רילוב; רילוב אישר זאת בעדותו [עמ' 63 ש' 29-23]. אף כאן ניכר עד כמה מלאכותי הוא ניסיונה של התובעת לייחס אחריות לנתבעים לבדם תוך הימנעות תמוהה מלהפנות את אותן טענות עצמן כלפי חברת מקורה ורילוב. לעיל הובהר כי זיקתה של חברת מקורה למבנה היקב היא זיקת בעלים; לאמפורה לעומת זאת זיקה חזקה ליקב ולפעילות יצור היין שמתבצעת בו אך זיקה משנית, חלשה, למבנה היקב, בו מעמדה של אמפורה הוא מעמד של בר-רשות. נובע מכך שמי שהיה מוסמך לספק פרטים ומידע על-אודות הגורמים שהיו מעורבים בתכנון מבנה היקב היו דווקא חברת מקורה ורילוב. עניינם של אמפורה ובעלי-תפקיד בה התמקד ביקב עצמו – להבדיל מהמבנה ששימש אתר למשכנו.