די בכך כדי לקבוע כי לא נפל כל דופי בפרסום בספר היקבים – בין במה שנכלל בו ובין במה שלא נכלל בו. הפרסום שצוטט לעיל מתוך ספר היקבים נתן לתובעת 'אצבע', אלא שהיא תבעה את כל 'היד'. תביעתה זו משוללת כל יסוד. בהליך דנן ביקשה התובעת לנכס לעצמה את מלוא מלאכת התכנון של מבנה היקב מהחל ועד כלה, אלא שנמצא שהן מצד העובדות והן מצד הדין לא זה התפקיד שמילאה במלאכת התכנון ולא זו התרומה שהיא עשויה לזקוף לזכותה. לתלונתה נגד הפרסום בספר היקבים אין אפוא על מה שתסמוך.
(ב) שצברג לא חלק על נכונותם של נתונים עובדתיים שנכללו בפרסום בספר היקבים, למעט אזכור שמו לצד התואר מנהל היקב – תואר שהוא לא החזיק בו [עמ' 109 ש' 13-7, עמ' 110 ש' 8-7]. בתחילה שלל שצברג כל קשר לתוכן הפרסום האמור ומסר שאינו יודע על גורם אחר באמפורה שעמד מאחוריו; הוא זה שהיה מעביר מידע כללי בתחום זה, אך מה שנכתב באופן ספציפי אינו ציטוט שלו ואינו זכור לו כציטוט שלו [עמ' 107 ש' 13-2]. מדבריו של שצברג בהמשך ניכר שעדותו בסוגיה זו לא הייתה החלטית וחד-משמעית; הוא לא אישר, ובה בשעה גם לא הכחיש, כי הוא שהעביר את המידע על-אודות חלקה של התובעת כפי שבא לידי ביטוי בפרסום [עמ' 107 ש' 6-5, עמ' 108 ש' 4-3]. שצברג אישר שמי שכתב את ספר היקבים היפנה אליו שאלות, מבלי שזכר אם הלה פנה טלפונית או נכח ביקב [עמ' 109 ש' 20-17].
מאחר שלא מצאתי כל פגם או חסר בפרסום בספר היקבים, בין במה שנכלל בו ובין במה שלא נכלל בו, אין במעורבותו של שצברג בתוכן הפרסום – בכל הקשור לחלקה של התובעת במלאכת התכנון ובכלל – כדי להקים חבות של שצברג או של אמפורה כלפי התובעת. ודאי כך משנקבע כי הפרסום בספר היקבים נסב במובהק על אתר היקב ולא על מבנה היקב, באופן שכלל לא הצריך אזכור של שמות המעורבים בתכנון המבנה – להבדיל משמו של האדריכל האיטלקי שסיפק את התכנון ליקב עצמו.
זאת ועוד, מן הפרסום בספר היקבים ומעדות שצברג לגביו עולה שהנתבעים לא חלקו על כך שלתובעת היה חלק בתכנון, בגדרה של תרומה שנוספה לתכנון האיטלקי ונעשתה על-גביו. לשיטתם נעשה הדבר במסגרת תפקידה של התובעת להתאים את התכנון האיטלקי לדין המקומי כדי לעשותו בר-פועל ולאפשר קבלת היתר בניה שיסלול את הדרך להקמת המבנה. דא עקא, לא להכרה כזו כיוונה התובעת. מבוקשה היה לזכות במלוא הקרדיט על תכנון המבנה – ממסד עד טפחות, לרבות היקב שבו – תוך שהיא כופרת בתרומתו ובחלקו של האדריכל האיטלקי ומבקשת לשכנע כי התכנון שאומץ ובוצע הוכן על-ידה מ'בראשית ברא'. נודעת לכך נפקות בפסיקת הוצאות ההליך.