חברת מקורה היא שהתקשרה בהסכמים עם התובעת ועם מייזל – הסכמים שהנתבעים לא היו צד להם וכלל לא הוכח שתוכנם הובא לידיעתם. לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית שתבאר מדוע היה על הנתבעים לקבל את גרסת התובעת על-אודות זכותה הבלעדית בתכנון מבנה היקב ולפרסמה באופן זה – במציאות הרב-מימדית של תכנון מבנה היקב במעורבות מספר גורמים ובאחריות חברת מקורה. הדברים יפים מקל וחומר בהתחשב בכך שהתובעת דרשה מהנתבעים לפרסמה באופן שהיה בו כדי לנכס לה לבדה את מלאכת התכנון והעיצוב של מבנה היקב מהחל עד כלה, באופן שאיננו עולה בקנה אחד עם המציאות העובדתית לאשורה ואף חוטא לכשירות המקצועית של התובעת ולמגבלות הנובעות ממנה. דרישותיה של התובעת הועלו בהתעלם מכך שעל התכניות שעליהן נסמכו טענותיה חתם אחר, הלא הוא מייזל, במעמד עורך ראשי, באופן שיצר מצג כי בניגוד לנטען התובעת איננה מתכננת המבנה [סע' 8 ל-נ/11].
נוכח כל האמור לעיל ברי כי דווקא פרסום התובעת כמתכננת מבנה היקב, אדריכלית מבנה היקב ומעצבת בלעדית שלו על-ידי אמפורה – היה בו כדי להטעות את הציבור, להעלים את חלקם של האדריכל האיטלקי ומייזל בעבודת התכנון ולהציג את התובעת כמי שביצעה עבודת תכנון שהיא חסרה את הכשירות המקצועית לעסוק בה.
(ג) בסופו של יום לא הצביעה התובעת על מקור חוקי שבנסיבות העובדתיות שהוכחו היה בו כדי להשית על הנתבעים או מי מהם חובת פרסום אקטיבית באשר לחלקה שלה בתכנון מבנה היקב. ויודגש: התובעת לא ביקשה לעצמה 'קרדיט' שיהלום את תרומתה לתכנון ולעיצוב הסופיים של המבנה כפי שהייתה לאשורה; תחת זאת רצתה לנכס לעצמה את מלוא מלאכת התכנון והעיצוב כמתכננת, אדריכלית ומעצבת בלעדית תוך שהיא כופרת בחלקו ותרומתו של האדריכל האיטלקי לתוצר הסופי. מדובר בדרישה שנגועה במידה רבה של חוסר תום-לב. ראשית, התובעת ביקשה לקשור לעצמה כתרים שהיא אינה זכאית להם, הן מן ההיבט של תרומתה הממשית לתוצר הסופי שביטויו במבנה היקב והן נוכח כשירותה המקצועית הממשית. שנית, התובעת ביקשה לכוף את הנתבעים להניח על ראשה את אותם כתרים שביקשה לעצמה ללא זכות בדין. אין לדרישות הללו כל יסוד.
(ד) טענת התובעת כי נגרם לה נזק ארוך טווח שביטויו בפגיעה ברווחיה, בין בהווה ובין לעתיד לבוא, לא הוכחה כלל [סע' 144 לסיכומי התובעת]. לא הובאה ראשית ראיה על-אודות רווחי התובעת בעבר ובהווה. לא הוכח שעבודת תכנון כלשהי נמנעה מהתובעת בשל כך שבאתר האינטרנט שלה היא פרסמה את עצמה כמתכננת מבנה היקב אך לא ניתן לכך ביטוי בפרסומים אחרים. לא הוכח שהנתבעים או מי מהם חיבלו במאמצי התובעת להציג את עצמה כמתכננת מבנה היקב באיזה שהוא אופן, בארץ או מחוצה לה. לא הוכח כי אבד לתובעת ולו גם לקוח אחד, בין בהקשר של תכנון יקב ובין בהקשר אחר כלשהו. ודאי שלא הונחה תשתית ראיתית מינימלית שתזכה את התובעת בפיצוי בסך 200,000 ₪ בסעיף זה [סע' 149 לסיכומי התובעת]. כדי להרים את הנטל היה על התובעת להראות כי נדרש למאן דהוא שירות של תכנון יקב ומבנה יקב בתקופה הרלוונטית, לאחר שהוקם המבנה דנן, כי התובעת הייתה בעלת כשירות לקבל את העבודה הן מבחינת ידע וניסיון והן מבחינת הדין, וכי העבודה לא נמסרה לה מסיבה אחת ויחידה – כי בפרסומים שנדונו לעיל לא נזכר שמה כמתכננת ואדריכלית המבנה. טענה כזו היה על התובעת להוכיח בהזמנת מזמיני עבודה רלוונטיים לעדות אך היא נמנעה מכך. הנטל לא הורם ולו גם לכאורה.