לא למותר להזכיר כי בתכנון היקב עצמו היה חלקה של התובעת דל; היא חסרה את הידע והניסיון הדרושים לשם תכנונו, הסתמכה באורח מהותי ובהיקף ניכר על התכנון שהגיש האדריכל האיטלקי, הייתה תלויה בהנחיותיו ובהוראותיו עד כדי כך שנדרשה לנסיעה אל גרסו לאיטליה, וספק אם תרומתה העיצובית למבנה היקב הייתה עושה אותה מועמדת רצינית לקבלת עבודה של תכנון יקב לעתיד לבוא. התובעת, שעליה הנטל להוכיח תביעתה מהחל ועד כלה, לא הרימה את הנטל ולא השכילה ליצור הלימה בין טענותיה ועילותיה – שהתעלמו באורח שיטתי מחלקה ותרומתה הממשיים לתוצר הסופי, כמו גם מכשירותה המקצועית הרלוונטית, לבין תמונת המציאות שהצטיירה מתוך הראיות.
- זכות יוצרים – הזכות החומרית והזכות המוסרית
(א) בכתב-התביעה, זה המקורי וזה המתוקן, נמנו שלל עילות שעליהן הושתת ההליך – ביניהן הפרת זכויות יוצרים, עילות חוזיות, עילות נזיקיות ועילה מדיני עשיית עושר ולא במשפט. במהלך הבירור, וככל שהלכה ונפרשה המסכת העובדתית, התכנסה עילת התביעה לטענה על-אודות הפרתם של הנתבעים את זכותה המוסרית של התובעת בעיצוב המבנה – זאת לצד עילות שנסמכו באורח ספציפי על הפרסומים שנדונו בחלק ז' לעיל. ביטוי לכך ניתן גם בסיכומי התובעת; בפתחם הובהר כי לשיטתה הפרו הנתבעים את זכותה המוסרית כיוצרת – קרי, כי יצירתה, עיצוב מבנה היקב, תשא את שמה ותפורסם ברבים כמי שעיצבה יקב אמפורה, תוך ניסיון נפסד ליחס לאדריכל האיטלקי את זכות היוצרים של התובעת בעיצוב ובתכנון המבנה [ר' גם סע' I(5) לסיכומים, בו גלומה הודאה כי זכותה המוסרית של התובעת כיוצרת היא שמצויה במוקד המחלוקת].
(ב) מלכתחילה טענה התובעת כי זכות היוצרים החומרית שלה הופרה בידי הנתבעים. מדובר בטענה משוללת יסוד שאף אחד מנדבכיה לא הוכח. כבר נאמר לעיל כי התובעת כלל לא הראתה כי זכות היוצרים החומרית בתוצר שהופק על-ידה בתהליך התכנון נותר בידיה; הוראות הדין מוליכות למסקנה כי זכות היוצרים – ככל שיימצא שהיא קיימת ביחס לתוצר כזה – הוקנתה דווקא לחברת מקורה. זאת ועוד, התובעת לא ביארה מהי 'היצירה' שביחס אליה היא בעלת זכות יוצרים, שמא מדובר בתכניות שהוגשו למוסדות התכנון לשם מתן היתר בניה למבנה היקב, שמא מדובר במבנה היקב או בדבר-מה אחר. מכל מקום, הוכח כי תכנון התובעת אינו תכנון מקורי שנוצר על-ידה יש מאין אלא תכנון שנסמך במידה רבה על התכנון האיטלקי שקדם לו, וכי תרומתה העיצובית של התובעת נעשתה על-גבי התכנון האיטלקי. על כן גם את התכנון הסופי שעל-פיו הוקם מבנה היקב וגם את המבנה עצמו לא ניתן לזקוף לתובעת לבדה והם אינם עשויים להיחשב יצירה של התובעת.