אין לקבל טענת הנתבעות. סעיף 8 בפסק הדין אינו מבחין בין הצגת הדברים במסגרת פרופיל חברה ובין הצגתם במסגרת אחרת ואוסר באופן כללי את הצגת שמו של האמן בכותרות או כותרות משנה. כל שמתיר סעיף זה ביחס לאתרי אינטרנט וקטלוגים, הוא "לאזכר את שמו של האמן, וזאת כל עוד אזכור כאמור של שם האמן נעשה לצד הציורים
--- סוף עמוד 31 ---
הלקוחים מהיצירה וכן כי אזכור כאמור נעשה לצרכים אינפורמטיביים בלבד אודות היצירה והאמן...".
בדוגמאות שהציגו התובעות ישנה הצגה של שם האמן בכותרות וכותרות משנה, המבליטה את שם האמן לעומת שאר הטקסט ובלא שכותרת הייחוס מצויה לצד היצירה כפי הנדרש בסעיף 8. בכך יש הפרה של פסק הדין.
י. בנוגע לטענה בדבר הגשת שם היצירה על ידי החברות לרישום כסימן מסחר - החברות הגישו בקשה לרשום את שמה של היצירה "El Triomf i el Rodoli de la Gala i en Dali" כסימן מסחר. לטענת התובעות, הרישום כסימן מסחר פירושו כוונה מצד החברות לעשות שימוש בכותרת הייחוס שלא לצרכי יחוס אלא כסימן מסחר, ובכך מפר את סעיף 8 בהסכם, שאסר על השימוש בשם האמן במישרין או בעקיפין.
בתביעה הראשונה הייתה מחלוקת בין הצדדים האם החברות הן בעלות הזכויות ביצירה. בהסכם הפשרה שעשו הצדדים, נמנעו הצדדים מקביעה למי הזכויות ביצירה והגיעו להסכמות כפי שפורטו בו. אין אפוא קביעה משפטית למי נתונות הזכויות ביצירה ובשם היצירה. הבדיקה במסגרת תובענה זו הינה אך ורק אל מול הסכמות הצדדים בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כשבכך הסתיימה התביעה. מאחר והסכם הפשרה קבע את אופן השימוש שהחברות יכולות לעשות באיורים ובשם היצירה, וכלל גם סעיף שבו התחייבו התובעות לא לתבוע את החברות או מי מטעמן כל עוד ימלאו אחר הוראות ההסכם, לחברות יש זכות לעשות שימוש ביצירה ובשמה כפי שפורט בהסכם הפשרה. הבקשה שהגישו החברות לרישום שם היצירה כסימן מסחר, אינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין, כאשר אין שום קביעה שהם בעלי הזכויות בשם היצירה. כל שרשאיות החברות הוא לעשות שימוש בשם היצירה בכותרת הייחוס בהתאם להסכם הפשרה.
יא. בנוגע לטענת התובעות כי החברות משתמשות באותיות S ו- D בדומה לאופן בהן השתמש האמן בחתימתו - טענה זו לא נטענה על ידי התובעות בכתב התביעה, ואין הן יכולות להעלותה בסיכומיהן. החברות גם לא התייחסו לטענה בסיכומיהן, ובכל מקרה אין בפסק הדין מגבלות בעניין זה.
יב. בנוגע לטענות המתייחסות לאחריות החברות להפרות שנעשו על ידי בוורלי בחנויות המשביר (ס' 57-49 בתצהיר סבילאנו), ראו בעניין זה בפרק ב' להלן.