התובעות מפנות בהקשר זה לע' פרידמן סימני מסחר – דין פסיקה ומשפט משווה מהדורה שלישית (התש"ע-2010) 826; ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו נ' המועצה להסדר ההימורים (נבו) (26.9.04) סע' 13; ת.א. (ת"א) 2387/03 The North Face Inc נ' קליבר צעצועים בע"מ (נבו) (12.3.07) פסקה 9, בו נקבע כי ילקוטי גב (סוג 18) הינם בבחינת טובין מאותו הגדר של פרטי הלבשה, הנעלה וכיסוי ראש (סוג 25); ת.א. (ת"א) 2391/05 The HD Lee Company Inc נ' יונייב יגור (נבו) (16.12.09) בו נקבע כי נעליים הם חלק מאותה משפחה מסחרית כמו מכנסיים, חולצות, מעילים, כובעים, חגורות ועוד; החלטת רשם סימני המסחר בבקשה בעניין סימן המסחר Ultravit.
לטענת התובעות, הקשר המסחרי בין בשמים ובגדים ברור לעין כל, ודאי שעה שהמשביר עצמה מוכרת גם את בשמי התובעות וגם את מוצרי הביגוד המפרים, ובמיוחד כשמדובר באמנים ידועי שם שנוהגים לעשות שימוש בשמם כדי למתג מוצרים שונים (פס"ד MARC CHAGALL – נספח 3 לסיכומי התגובה מטעם התובעות). דאלי והתובעות כבעלות זכויות הקניין הרוחני בסימני המסחר שלו, שיווקו ומשווקות בגדים תחת סימן המסחר במדינות שונות בעולם, לרבות במוזיאונים בהם מבקרים עשרות אלפי ישראלים מדי שנה (נספח 76 בתצהיר סבילאנו). במדינות רבות אחרות, ביניהן ארה"ב, סין, האיחוד האירופי ועוד, רשום סימן המסחר גם בהגדר של ביגוד.
התובעות טוענות עוד בסיכומי התגובה מטעמן, כי קיום סימן רשום של שם האמן לא היה במחלוקת בכתבי הטענות ולתובעות לא היה "מה להוכיח" בעניין, דבר העולה גם מתצהיר סבילאנו (סעיף 7). לטענתן, אין נפקא מינה לכך שחלק מסימני המסחר של התובעות בישראל רשומים כסימנים מעוצבים, שכן כאשר סימן מסחר רשום כסימן מסחר מעוצב, חלה ההגנה על המילה הדומיננטית באותו סימן מסחר (החלטת רשם סימני המסחר בהתנגדות לרישום סימני מסחר 175808, 175809 (מעוצבים) – נספח 4 לסיכומי התגובה מטעם התובעות).
90. התובעות טוענות עוד, כי סימן המסחר "סלבדור דאלי" הוא "סימן מסחר מוכר היטב" בישראל ובעולם, ולכן ההגנה עליו משתרעת אף כלפי שימוש בהגדר שונה מזה שכלפיו נרשם הסימן (הגדרת "הפרה" ו"סימן מוכר היטב" בסעיף 1 בפקודת סימני המסחר וסעיף 46א(ב)
--- סוף עמוד 64 ---
לפקודה). פרסומו הנרחב של הסימן בעולם ובארץ נובע הן מהמוניטין חוצה הגבולות של האמן דאלי, הן ממאמצים גדולים ומשאבים נכבדים שהושקעו על ידי דאלי ועל ידי התובעות לשם מיתוג שמו של האמן. שלוש בוחנות בלשכת סימני המסחר בישראל הביעו עמדה כי סימן המסחר Salvador Dali הינו סימן מסחר מוכר היטב (נספחים 84, 85 בתצהיר סבילאנו), ומשעה שנקבע על ידי הבוחן כי מדובר בסימן מסחר מוכר היטב עובר הנטל לסתור זאת אל הטוען אחרת (התנגדות לבקשת רישום סימן מסחר מס' 230160 לרישום סימן מסחר VOLTA (נבו) (13.1.13) פסקה 12). השימוש בסימן Salvador Dali מזהה באופן ברור את המוצרים הנושאים שם זה עם האמן המנוח ועם בעלי הזכויות בקניין הרוחני שלו. ניתן ללמוד על מוכרות השם והמוניטין שהוא נושא עמו מעצם העובדה שהמשביר ובוורלי בחרו להשתמש בשם זה (ת.א. (ת"א) 22368/90 Chanel נ' סילואט (נבו) (31.12.90)). על פי הפסיקה, השימוש בסימן המפורסם לא הוגן שכן המשתמש בסימן המסחר קוצר פירות של מוניטין שעליהם לא הוא טרח ונהנה ללא הצדקה מהיתרון שמקנה לו השימוש בסימן המסחרי המפורסם. ניצול המוניטין טומן בחובו פגיעה אפשרית בבעליו החוקיים של סימן המסחר בגלל פיחות ודילול המוניטין ושחיקת הייחודיות של סימן המסחר, כפי שנעשה בענייננו (ע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' Bacardi & amp, פ"ד נב(3) 276, 282). גם הפסיקה בארה"ב פסלה שימוש בשמו של האמן פרנק סינטרה, תוך שנקבע כי לנוכח שמו המפורסם של האמן והעובדה שידוע שאמנים נוהגים למסחר מוצרים תחת שמם, משתרעת הגנת הסימן גם כלפי הגדרים בהם הוא לא נרשם במקור, שכן הציבור עלול לזהות מוצרים הנמכרים תחת שם זה עם האמן (Frank Sinatra Enterprises v. Bill Loizon; Trademark Trial & Appeal Board 12.9.12).