93. לגבי הטענה בדבר הפרת סימן מסחר רשום – יש לדחות הטענה. לתובעת אין סימן רשום בישראל לדברי הלבשה במילים Salvador Dali ולא הוכח שדברי הלבשה הם "מאותו הגדר" לטובין אחרים לגביהם טוענות התובעות לסימני מסחר רשומים.
94. סימן מסחר רשום משמש ראיה לתוקפו, ובהליך משפטי יש להוכיחו על ידי הבאת תעודת סימן מסחר רשמית מרשם סימני המסחר (ס' 64 לפקודת סימני המסחר; תקנה 84 לתקנות סימני המסחר; א' זליגסון דיני סימני מסחר 93). התובעות לא הציגו בבית המשפט את תעודות סימני המסחר הרשומים שלהן ואף לא נסחים שלהם, אלא רק טבלה פנימית המפרטת סימני מסחר רשומים שלהם (נספח 8 בתצהיר סבילאנו), למרות שהמשביר הצביעה על מחדל זה בתצהיריה. תעודות סימן המסחר הרשמיות מפרטות את רשימות הטובין לגביהן טוענות התובעות לסימני מסחר רשומים במילים Salvador Dali, ובהעדרן של תעודות כאלה ביהמ"ש אינו יכול להשוות בין הטובין לגביהם נטענים סימני המסחר הרשומים של התובעות לבין דברי הלבשה, על מנת לקבוע אם מדובר באותו הגדר.
95. התובעות ניסו להטעות את בית המשפט כאילו יש להן סימני מסחר רשומים במילים Salvador Dali כסימן לא מעוצב, דהיינו כסימני מסחר הרשומים למילים, להבדיל מלוגו
--- סוף עמוד 66 ---
או עיצוב גרפי מסוים (סעיף 125 בתצהיר סבילאנו). הצהרה זו אינה אמת וסבילאנו חזר בו בחקירתו מטענתו זו והודה כי אין לתובעות סימן מסחר לא מעוצב למילים Salvador Dali (עמ' 79-74).
96. לגבי טענת התובעות בדבר הפרת סימן מסחר מוכר היטב שאינו רשום (ס' 57 לפקודת סימני המסחר), גם טענה זו יש לדחות. מהגדרת "הפרה" של סימן מסחר מוכר היטב שאינו רשום בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר (החלופה השלישית בסעיף 1), עולה כי על מנת לחייב את המשביר בהפרת סימן מסחר מוכר היטב שאינו רשום צריכים להתקיים כל התנאים שלהלן במצטבר:
א. שהמילים Salvador Dali הן סימן מסחר לגבי דברי לבוש;
ב. שהמילים Salvador Dali נופלות בהגדרת "סימן מסחר מוכר היטב" בפקודת סימני המסחר, דהיינו ביחס לחליפות גברים, חולצות מכופתרות ועניבות לגברים (או ל"טובין מאותו הגדר");
ג. שהסימן מוכר היטב בטריטוריה של ישראל (להבדיל מחו"ל).
ד. כי המשביר השתמש בסימן זהה לאותו סימן המוכר היטב או בכזה הדומה לו כדי להטעות;
ה. כי דברי הלבשה הם מאותו הגדר לטובין לגביהם או רשום או שנעשה בהם שימוש ע"י בעל הסימן.