לגבי תווית השרוול – התווית נושאת את היצירה וכותרת הייחוס והתובעות לא הסבירו כיצד היא מפרה את הוראות הסכם הפשרה. התווית אושרה לשימוש על ידי החברות (נספח 3 לתצהיר חסון). סבילאנו טען בחקירתו כי הפרופורציות לא נראות לו תקינות אך לא סיפק שום נתון בעניין זה שיש בו לבסס טענת הפרה, וכי טענתו העיקרית היא שהתווית משמשת למיתוג החליפה (עמ' 102, שו' 24-20) - אולם זהו בדיוק מה שהתובעות התירו לחברות לעשות.
לגבי הכפתור האדום (נספח 91 לתצהיר סבילאנו) – מר בר הסביר בתצהירו ובחקירתו כי לאחר שקיבל את נספח 3 לתצהיר חסון שאישר את כל התוויות חוץ מהכפתור, הוא העביר את המידע למשרד הישראלי בסין (עמ' 380, שו' 5-4), חלף פרק זמן של כחודשיים בין המועד שנתן את ההוראה למועד קבלת המשלוח הראשון והיחיד של הסחורה לישראל, ולכן שכח את עניין הכפתור האסור ולא שם לב לכך שהכפתור צורף לחליפות. בוורלי הבהירה, כמו לגבי הקולב, שתסיר את הכפתור, אין לה עניין בו, מדובר בעניין פעוט ערך שלא ארע באשמתה, לא פגע בתובעות, ולא הסב לה שום רווח.
לגבי תוויות הכיס (נספח 91 לתצהיר סבילאנו) – התווית התחתונה תקינה לחלוטין ומקיימת את הוראות הסכם הפשרה ואושרה על ידי החברות בנספח 3 לתצהיר חסון. התובעות אינן מסבירות מדוע תווית זו מפרה את הסכם הפשרה. תווית הכיס העליונה אכן שגויה. מר בר הסביר בתצהירו ובחקירתו כי הוא ביקש מהנציג הישראלי בסין לתקן את תוויות היבואן המרכזיות של הבגד והן אכן תוקנו לפי הסכם הפשרה (נספח 47 לכתב התביעה), אולם תוויות הכיס העליונות לא תוקנו.
הכרעה
105. כבר בפתח הדברים ייאמר, כי במקרים בהם מדובר במוצרים או באלמנטים מסוימים במוצרים או הקשורים אליהם, אשר עומדים בהוראות הסכם הפשרה, מדובר בשימוש כדין בשם האמן, שכן בוורלי ייצרה את המוצרים מתוקף הרשאה שניתנה לה על ידי הנתבעת 1 בהתאם לפסק הדין. לפיכך, יש לבחון תחילה האם במוצרים ששיווקו בוורלי והמשביר יש משום הפרות של הסכם הפשרה.
--- סוף עמוד 73 ---
106. התובעות הפנו למספר תצלומים של מוצרים או אלמנט מסוים בהם קיימת לטענתם הפרה של הסכם הפשרה (ס' 56-49 בתצהיר סבילאנו):
א. שלט פרסומת שצולם בחנות המשביר בו מופיע שם האמן (נספח 37 לתצהיר סבילאנו).
בשלט זה מופיע שם האמן ללא היצירה ולא במסגרת כותרת הייחוס. לפיכך, מדובר בהפרה של סעיף 8 בהסכם הפשרה.