הנשיא א' גרוניס:
אני מסכים לפסק-דינה של חברתי, הנשיאה (בדימ') ד' ביניש.
הנשיא
המשנה לנשיא א' ריבלין:
מסכים אני לפסק דינה המקיף והיסודי של חברתי הנשיאה. עם זאת, מבקש אני להעיר זאת:
- בנסיבות מקרה זה, מצטרף אני לעמדת חברתי כי די ברצף הסימנים המחשידים המפורטים בסעיף 44 לפסק דינה, על מנת לקבוע כעת כי קיימת אפשרות סבירה לכך שיקבע בהמשך כי ראוי להטיל על אלרון אחריות לנזקי המערערים. יחד עם זאת, מן הראוי להדגיש כי על דרך רוב, מוכר מניות אינו אחראי לפעילות רוכש מניותיו ואין עליו חובה לחקור מהם מניעיו ותוכניותיו לעתיד. על כן, בהמשך הדיון, ידרש בית המשפט המחוזי לבחון האם הצליחו המערערים להוכיח כי אלרון אכן הייתה מודעת לכך שרוכשת מניותיה פועלת ממניעים שאינם כשרים. בהקשר זה יש לציין כי רמת המודעות הנדרשת לא נקבעה באופן ברור בפסיקה, ולטעמי יש לנקוט משנה זהירות ולהימנע מהטלת אחריות על מוכרי מניות שאחזו אך בחשד בלתי ממוקד באשר למניעי רוכשי מניותיהם. יש לקחת בחשבון את הסכנה כי הכבדת יתר על זכותו של בעל שליטה למכור את מניותיו עשויה להרתיע משקיעים מלהיכנס לשוק ההון הישראלי מלכתחילה, ולפגוע בחופש החוזים ובחופש הקניין שלהם.
- המערערים תבעו את המשיבים באינספור עילות ותוך הסתמכות על עשרות סעיפי חוק שונים. על-פי עמדת חברתי הנשיאה, תביעתם תאושר כייצוגית בעילה אחת בלבד - קיפוח המיעוט על-פי סעיף 235 לפקודת החברות. לכך אני מצטרף. לטעמי, ניתן להוסיף על עילה זו ביחס לעסקאות המלונות והמרינה, גם את עילת הפרת חובת זהירות והפרת חובת אמונים על-פי סעיפים 96כה-96כח לפקודת החברות (השוו למשל: ערעור אזרחי 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נו(4) 289 (2003)). יצוין כי נוסח סעיף 235 לפקודת החברות אינו מקנה במפורש זכאות לסעד של פיצויים בשל קיפוח המיעוט, ועל כן נדמה כי שימוש בו אינו "דרך המלך" לתביעות הדורשות סעד כספי. אמנם, בנסיבות המקרה שלפנינו, בו החברה שגרמה לכאורה לקיפוח (אלסינט) אינה קיימת עוד, נראה כי יש מקום לפרשנות מרחיבה של הסעדים בגין קיפוח המיעוט. מבלי לקבוע מסמרות בדבר פרשנותו של סעיף זה, ספק אם יש צורך להגביל את המערערים לתחומיו, ואם אין לאשר את תביעתם כייצוגית גם בעילות של הפרת חובת זהירות והפרת חובת אמונים.
יצוין כי בדיון הקודם שערכנו בפרשה זו (רשות ערעור אזרחי 7028/00) [פורסם בנבו] קבענו כי המערערים רשאים להגיש תובענה ייצוגית בכל עילה בגינה ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית על-פי חוק החברות, עובר לחקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות. בכלל זה, קיימות גם העילות הנוגעות להפרת חובת אמונים והפרת חובת זהירות (סעיף 207(ב) לחוק החברות, כנוסחו לפני שבוטל).