רכב
- אין חולק כי לאורך השנים העמידה החברה רכבים לרשות התובע והם נרשמו על שמה בלבד. הרכב האחרון בו עשה התובע שימוש - ג'יפ גראנד צ'ירוקי מ.ר. 94-542-68, נרכש על ידי החברה, יובא ארצה בייבוא אישי ונרשם על שם התובע. החל מחודש ינואר 2011 פורט בתלוש שכרו של התובע רכיב "שווי רכב". לטענת התובע מדובר ברכב פרטי שניתן לו במתנה (סעיף 130 לתצהיר התובע). לטענת החברה מדובר ברכב שנרכש מכספי החברה, נרשם בספריה והיה רכושה. לגרסתה, הרכב נרשם על שם התובע מאחר שיובא בייבוא אישי, אולם לא הוענק לו כמתנה ועצם הרישום במשרד הרישוי אינו מהווה הוכחה לבעלות עליו.
- בתביעה שלפנינו עתרה החברה להשבת הרכב ודמי שימוש ראויים. מאחר שהרכב נמכר לאחר הגשת התביעה והעיקול שהוטל עליו פקע, עתירתה אינה רלוונטית ואף ניתן צו לפיצול סעדים בעניין.
אף שהנושא אינו דרוש לצורך ההכרעה שלפנינו, מצאנו לדון בו שכן, התנהלות התובע בעניין הרכב יש בה כדי להצביע על אופי התנהלותו בכל הנוגע לעבודתו בחברה ויחסיו עם לוי.
- הכלל הוא כי רישום הבעלות על רכב, שהוא מטבעו מטלטלין, הוא רישום דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי ועל כן אין מניעה להציג ראיות לסתור את הרישום במשרד הרישוי (רשות ערעור אזרחי 5379/95 סהר חברה לביטוח בערעור מיסים נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא (4) 464, 473 (1997)).
כאמור, לאורך השנים העמידה החברה רכבים לשימוש התובע, הם נרשמו על שמה והיו רכושה הבלעדי. אף הרכב הנדון נרכש מכספי החברה ונראה כי רישומו על שם התובע היה מטעמים חיסכון ונוכח העובדה כי יובא בייבוא אישי (ר' עדות התובע בעמוד 15 לפרוטוקול שורה 23 עד עמוד 16, שורה 10). כמו כן, החברה לא דווחה לרשויות המס על הענקת הרכב במתנה לתובע והתובע אף לא מחה שעה שהחברה החלה לכלול בתלוש השכר רכיב "שווי רכב", המצביע על כך שהרכב אינו בבעלותו. (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 13 עד עמוד 17, שורה 1).
נוכח האמור לעיל, שוכנענו כי הרכב האחרון שנרכש על ידי החברה, בדומה לשאר כלי הרכב שהועמדו לשימושו של התובע במהלך עבודתו אצלה, היה רכב של החברה ולא רכב אישי של התובע.
- סוף דבר -
(1) התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.
(2) התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך 66,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.11 ועד למועד התשלום בפועל;