אכן, כפי שכבר אמרתי בהחלטתי הנ"ל, אין כל דמיון בין הדוגמאות "הטהורות" הנ"ל שהובאו על-ידי בא-כוח הנאשמים (זריעת אספסת ורחצה בחוף ים), שבהן נעשה שימוש גרידא במקרקעין ולא במתקנים שונים שהוקמו עליהם, לבין המקרה שבפנינו, שבו הנאשמים עשו שימוש במבנים שנבנו ללא היתר לשם קיום האירועים. כך, למשל, ייתכן שלא קיים צורך בהיתר לשימוש חורג לזריעת אספסת בקרקע שייעודה בתוכנית הינו לשימוש חקלאי. ברם, אילו היה חקלאי מגדר ללא היתר שטח חקלאי וזורע בו אספסת, ואפילו שטח זה מיועד בתוכנית להיות שטח חקלאי, ודאי שהיה מדובר בשימוש חורג. כך גם גידורו ללא היתר של חוף ים או הצבת סוכת מציל, ואפילו אם הדבר נעשה לשם רחצה כקבוע בתוכנית, מהווה שימוש חורג במקרקעין.
לבסוף יצוין כי בא-כוח הנאשמים טען כי לשם קיום האירועים כלל לא נעשה שימוש בגדר ובעמודי התאורה, ולמעשה כי האירועים מתקיימים בחלל הפתוח וקיומם אינו מותנה במבנים אלה. ברם, בטענה זו אין כל ממש, שכן הנאשם 5 העיד כי הרוב המוחלט של האירועים מתקיים לאחר שעות הרחצה בים (ראו עמ' 82 לפרוטוקול, שורה 8), ומכאן שאין ספק כי הם תלויים בקיומה של תאורה במקום. כמו כן, כמצוטט לעיל, הנאשם 4 העיד כי הגדר מסייעת בידי הנאשמים בשמירת אופיים של האירועים כאירועים פרטיים סגורים (ראו עמ' 71 לפרוטוקול, שורה 28).
- לשם השלמת התמונה ייאמר עוד כי, על כל פנים, אני סבורה כי יש לדחות את טענת הנאשמים לפיה השימוש במקרקעין לשם קיום אירועים פרטיים סגורים תחת כיפת השמיים מותר על-פי התוכנית, וזאת ללא קשר לשאלה אם המבנים המשמשים בקיום האירועים הוקמו תחת היתר בנייה או שלא בהיתר.
אכן, יש להניח לטובת הנאשמים - ולו מחמת הספק - כי עובר לתיקון טעות הסופר בתוכנית בשנת 2005 היו הם רשאים להניח כי התוכנית מאפשרת קיום אירועים במקרקעין מכוח הייעוד המצוטט לעיל של "אולמות אירועים". זאת, למרות שמקריאת התוכנית ברור למדי כי נפלה בה טעות וכי סעיף 10(ב) לתוכנית דן בכפר הנופש שהיה אמור לקום במקום, בעוד שהמקרקעין מצויים, כאמור, בשטח הגן הלאומי להכרזה. בהתאם לכך קיים הבדל ברור בין "אולמות אירועים", המהווים בדרך כלל חלק בלתי-נפרד ממלונות או כפרי נופש (השוו ע"פ (מחוזי-חיפה) 743,747/06 שגב ואח' נ' ו. מח. לתכנון מחוז חיפה (פורסם במאגרים, ניתן ביום 20.9.06)), לבין קיום אירועים בשטח מגודר אחר בגב החוף העליון.