ב"כ הנאשמים 2,3 טענו למחדלי חקירה מהותיים במהלך חקירותיהם של נאשמים 2-3, לרבות פגיעה בזכות ההיוועצות. נטען כי הפגיעה בזכויות הבסיסיות של הנאשם 2, פגעה באופן ישיר ביכולתו לנהל את הגנתו בצורה מיטבית. עוד נטען כי אילו היה הנאשם 2 מתייעץ כבר מההתחלה עם עו"ד, יכול היה הנאשם 2 להבין את חשיבות חקירתו הראשונה ואת החשיבות הטמונה בגרסה אותה מסר לשוטרים.
ב"כ הנאשמים 2,3 טענו בהרחבה, כי בכל הנוגע לתדרוך המדובב, התנהלותה של היחידה החוקרת לא הלמה את נהלי העבודה המחייבים. נטען כי התנהלותה זו של היחידה החוקרת, היתה בדפוס התנהגות חוזר אשר יש בו בכדי ללמד על דרך התנהלותה הכללית של היחידה החוקרת.
ההגנה טענה כי יש לקבוע כי שילובם של קווי החקירה הקרדינלים שלא מוצו עד תום, יחד עם מחדלי החקירה המהותיים מובילים למסקנה כי גרסתם של הנאשמים לא נולדה יש מאין והייתה יכולה לקבל חיזוק של ממש בראיות אילו היחידה החוקרת הייתה מפיקה את המירב מנתונים שהיו בידיה בזמן אמת. צוין כי כלל הנתונים שהובאו בפני החוקרים המנוסים היו צריכים "להדליק נורות אדומות" בדבר מודעותם של הנאשמים לאירוע הרצח ולהכריח את היחידה החוקרת לנהוג במשנה זהירות בעניינם, כמצופה מיחידה חוקרת אשר עוסקת בתיק רצח. חרף האמור, טענה ההגנה כי לא רק שהיחידה החוקרת לא נהגה במשנה זהירות בעניינם, היא אף עצמה עיניה ביודעין כאשר הופיעו למולה ראיות היכולות לחזק את טענות הנאשמים.
בכל הנוגע לראיות, טענו ב"כ הנאשמים 2,3 כי הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם לעולם יהא מוטל על כתפי המדינה, ויהיה עליה לשכנע כי שילובן של כלל הראיות הנסיבתיות מביאה למסקנה אפשרית יחידה המפלילה את הנאשם בביצוע העבירה. בעניינם של נאשמים 2-3, נטען בסיכומי ב"כ הנאשמים, כי המאשימה לא הרימה את הנטל ביחס לראיות הנסיבתיות שלכאורה יכולות לקשור את הנאשמים לאירוע נשוא כתב האישום.
ביחס לביצוע עבירת הרצח בצוותא חדא עם מוחמד, וביחס למבחן השליטה, נטען כי הנאשם 2 לא היווה חלק מהתוכנית המשותפת לביצוע עבירת הרצח, אלא הוא היה חלק מהתוכנית המשותפת, בהבאת הרכב מהשטחים והגעתו לנקודת המפגש אליה הכווין מוחמד את הנאשמים, ורק לשם ביצוע גניבת הסמים המתוכננת ולא לצורך ביצוע עבירת רצח כמתואר כתב האישום. עוד נטען כי גם ביחס למבחן הקרבה, נאשם 2 לא היה חלק מהמעגל הפנימי של העבירה, הוא הגיע לנקודת המפגש והמתין בה עד להגעתו של מוחמד. כמו כן, נטען כי גם ביחס למבחן הפונקציונאלי בו נבחן חלקו המהותי של הנאשם בביצוע העבירה, הנאשם 2 לא ביצע כל פעולה אשר יש בה בכדי להוות חלק מהותי בביצוע העבירה. צוין כי חלקו של הנאשם 2 בתוכנית גניבת הסמים היה להביא רכב מהשטחים ולהמתין בנקודת המפגש ללא כל מודעות לעיקר תוכנית הגניבה ולדרך הפעולה שבה ינהג מוחמד. בנוסף, נטען כי בחינת הראיות בעניינו של נאשם 2 מעלה כי אין ממש מבחינת המבחן המשולב ביחס לנאשם 2, שלא היתה לו כל מודעות לעבירת הרצח שתתרחש. ההגנה טענה כי שילובם של הדברים האמורים, מגבש את המסקנה כי לא ניתן לראות את נאשם 2 כמבצע בצוותא גם על פי מבחן זה.