בכל הנוגע לנאשם 2, נטען כי הנאשם 2 לאורך כל השתלשלות האירועים טען כי הוא והנאשם 3 ידעו רק על כוונת עסקת הסמים, ולא על כוונה אחרת (מענה סעיף 4), ובעדותו טען כי מוחמד אמר לו שיש שקיות "הידרו" בבאר שבע שמוחמד יביא והנאשם 2 יפזר, וסוכם שמוחמד יביא אותו למקום שבו אמר לו לחכות, והוא ייקח את זה ללוד. (פ' מיום 26.12.22 עמ' 350), לאחר מכן עדכן נאשם 2 גרסתו וטען כי התכנון היה שהוא והנאשם 3 יסיעו את הסמים ללוד (פ' מיום 26.12.22 עמ' 362). נטען כי ביחס לכמות הסמים עדכן הנאשם 2 בהמשך כי מדובר ב-"40 50 שקיות" (עמ' 356) ולאחר מכן בין 30 ל-40 שקיות (עמ' 289), ובהמשך שינה גרסתו ל-40 או 50 קוּפַּת גְּמַל (עמ' 295).
בכל הנוגע לנאשם 3, נטען כי גם הנאשם 3 טען במענה לכתב האישום שלא ידע על כוונה אחרת חוץ מגניבת סמים (סעיף 4 למענה), ובעדותו טען כי רק באותו יום הוא ידע על עסקת הסמים (פ' מיום 26.12.24 עמ' 284) וזאת בניגוד לטענת מוחמד שכולם ידעו שהולכים להביא את הסמים, וגם בניגוד לתשובתו לאישום לפיה ידע על עסקת הסמים לאורך כל השתלשלות האירועים.
גם בסוגיה זו ניתן לומר כי ככל שהדברים נוגעים לנאשם 1 גרסתו אכן מעלה קושי מסוים, אך בכל הנוגע לנאשמים 2 ו-3 גרסתם שהוצגה לעיל אינה נסתרת. גם בעניין משקל הסם ניתן לומר כי כאשר איננו יודעים מה משקלה של שקית סם, לא ניתן יהיה לומר כי דברי הנאשם 2 סותרים חזיתית את גרסתו של מוחמד בעניין.
פרטי השותפות בעסקת הסמים - בסיכומיה בעניין השותפות בעסקת הסמים, טענה המאשימה כי מוחמד מצידו אישר בעדותו במשפטו, כי הוא ויתר הנאשמים היו אמורים למכור את הסם (ת/162 עמ' 570), ובשלב מסוים טען כי הגיע לכל הנאשמים ואמר להם על העסקה, וסוכם שאדם כלשהו יביא הסם, ואח"כ יחלקו כל החמישה בתמורה (ת/612 עמ' 601-602) בהמשך עדותו עדכן גרסתו ואמר שלכל אחד מהמעורבים יקבל אחוזים. (פ' מיום 14.2.22 עמ' 259). באשר לנאשם 1 - צוין כי הוא לא ידע על כמה סמים מדובר, ולא ידע מי היה צריך למכור את הסם (פ' מיום 26.12.22 עמ' 314, 333).
צוין כי הנאשם 2 מצידו טען כי הרווחים מתחלקים בינו לבין מוחמד, חצי חצי, ( פ' מיום 10.1.23 עמ' 259), והנאשם 3 טען כי ידע על כך רק באותו יום ולדידו אין לו חלק בעסקה (פ' עמ' 310-311).
גם הדברים שצוינו בעניין הסמים לא העלו סתירות שאינן ניתנות להסבר, וזאת לאחר שיתכן שהנאשם 1 לא באמת שותף בשיח אודות הסמים, הנאשם 2 סבר באמת שהחלוקה תהיה חצי-חצי והוא יתן לנאשם 3 חלק מרווחיו. מוחמד מצידו חשב שהחלוקה תהיה בין כולם, כך שהוא יתן לנאשם 1 את חלקו והנאשם 2 ייתן לנאשם 3 מחלקו, ודברים אלה מתאימים גם לגרסתו של נאשם 2. דבריו של הנאשם 3 יכולים להציג חוסר מודעות למה שהיה אמור לקבל, כאשר סמך כללית על הנאשם 2 שלא יקפח אותו כחברו הטוב.