לדברי ב"כ הנאשם 1, בכלל הנסיבות האמורות לא יכול בית המשפט לקבוע מעבר לספק סביר כי יש להעדיף את דברי מוחמד בפני המדובב, ולקבוע כי מוחמד הוא מבצע הרצח. לטענתו, גם אם היה מקום להסתמך על ההודאה בפני המדובב, הרי שזו לא היתה מלאה ולקתה בחסר בפרטים, ולא היה מקום לבסס עליה הרשעה ברצח.
בטיעוני ב"כ הנאשמים 2,3 בעניין חזרו ככלל הסנגורים על טענות ב"כ הנאשם 1 שהובאו לעיל.
בסיכומי הנאשמים 2,3 צוטטו דברי מוחמד בעדותו הנוגעים לטענתו בדבר אמירות אנשי התביעה אליו בטרם עדותו כי הוא הובא להעיד על ידי הסנגורים שרוצים "להפיל" עליו את התיק:
"עו"ד ניל סיימון : אני רוצה להגיד לך, שמה שעשו לך היום ובהכנה זה מאוד לא הוגן. אם אמר לך התובע, כמו שאמרת לי, שהוא אמר לך אני פה בשביל להפיל עליך את כל התיק, ככה הוא אמר לך? ..........
ש: זה מה שהוא אמר לך. אז זה חוסר תום לב של תובע, זה לא נכון ואני רוצה שתספר מה היה. מתי התובע אמר לך, אני פה כדי להפיל עליך את כל התיק הזה?
ת: כשנכנסתי.
ש: כשנכנסנו הבוקר, זה מה שהוא אמר לך?
ת: כן.
ש: הוא גם אמר לך, כדאי לך לשתוק, כי הם רוצים להפיל עליך את כל התיק, כי זה ישמש נגדך כראיה בבית המשפט, זה מה שהוא אמר לך, כן?
ת: כן."
דיון - ראשית יוער, כי כפי שצוין לא פעם, גרסתו של מוחמד נשמעה כגרסה שלא ניתן היה להאמין לה, והיא סתרה פעמים רבות ראיות ברורות שהוצגו, ויודגש מעבר לנדרש כי כבר במהלך הדיון ובאופן מיידי העירו ב"כ המאשימה כי דבריו של מוחמד בעניין. דברים שנאמרו לו ע"י אנשי התביעה, אינם נכונים (לדוג' עמ' 277 ש' 4-7), ועו"ד ציון, ב"כ המאשימה, חזר על ההערה גם בסיכומיו בכתב. התובע, עו"ד צרי בפרוטוקול המוקלד מיום 14.2.222 ש' 1-8 ציין אף הוא כי "מה שאמרתי לו בריענון, זה בהחלט הקו שהקו אומר שהסנגורים ירצו להגיד שמה שקרה אתה עשית לבד ולא קשור לנאשמים וזה בהמשך לעדותו בבימ"ש בהרכב מקביל וזו זכותי".
בנוסף, יאמר שגם אם נאמרו הדברים על ידי התובעים (ולא הוכח שהם נאמרו) לא נראה שאותן אמירות דווקא היו אלה שהשפיעו על מוחמד, שלא שתק בעדותו באותו דיון ומסר גרסה מפורטת לשאלות הסניגורים.
עיון בסעיף 33 להנחית פרקליט המדינה מס' 7.13 שהובאו בידי ב"כ הנאשם 1 בסיכומיו (עמ' 39), מעלה כי באותו סעיף מצוין מפורשות שהתובע "רשאי" להזמין שותף לעבירה שהינו נאשם במשפט אחר...... כדי לרענן זכרונו, ואין מצוינת כל חובה לעשות כן.