הדברים האמורים יעידו על קשר חברי קרוב בין מוחמד לנאשם 1, והם יוכלו בהחלט להציג כאמור דברים שיש בהם כדי לייצר מחויבות חזקה של הנאשם 1 כלפי מוחמד, לאחר שממש הציל אותו מהתמכרות לסם ה"נייס גיא", ותחושת מוחמד שקיימת נאמנות מוחלטת אצל הנאשם 1 והוא סומך עליו לחלוטין שנאמנותו לא תאפשר לו להלשין עליו.
כלל הדברים האמורים יוכלו לשמש ראיה למניע שעמד לנאשם 1 להשתתף ביחד עם מוחמד ברצח המנוח.
השארת המכשיר הנייד בעיר לוד
עיון בפלטי התקשורת שהוצגו מעלה כי טלפון מס' 052-4094773 (להלן: "טלפון 422"), שהיה בחזקת הנאשם 1, (ראה לעיל בעת הדיון בעניין מוחמד)אוכן מיום 16.6.19 בשעה 22:29 ועד ליום 17.6.19 שעה 21:28, באזור "יוספטל 3 לוד" והחל משעה 21:44 הוא אוכן במקום אחר.
מתוך העובדות האמורות והעובדות שפורטו לעיל באשר לטלפון של מוחמד עולה כי מכשירי הטלפון של מוחמד ושל נאשם 1 היו שניהם באזור "יוספטל 2,3 לוד" מהערב שלפני אירוע הרצח ועד כשעה לאחר הרצח (שהתרחש כאמור על פי כתב האישום ביום 17.6.19 בשעה 20:26 לערך), ועובדה זו יהיה בה כדי להעיד על ניסיון הנאשם 1 וניסיונו של מוחמד להסתיר מיקומם באותו פרק זמן.
במהלך חקירתו של הנאשם 1 בבית המשפט הופנה הנאשם לעובדה שבנסיעתו עם נאשם 2 ומוחמד שלושה ימים לפני הרצח לשטחים נסע בלי טלפון, ובתשובתו השיב: "שכחתי את הטלפון שלי ... בבית", ובהמשך כשנשאל "ובפעם השניה שנסעתם כבר לחורה, גם שכחת את הטלפון?" השיב: "זה רגיל שאני שוכח את הטלפון" (פרוטוקול מיום 26.12.22 עמ' 293 ש' 22 עד עמ' 294 ש' 7).
דבריו אלה של הנאשם יחזקו התחושה שהותרת הטלפון מלוד לא נעשתה במקרה.
ראיות לכך שרכב המזדה שבו היה הנאשם 1 שימש למעקב אחר המנוח עד רגע הרצח
הנאשם 1 היה ברכב עם מוחמד בעת הרצח - הנאשם 1 אישר כי נסע עם מוחמד והנאשם 2 לשטחים, ולהביא רכב לביצוע עסקת סמים, וכשהגיע לשטחים מוחמד ירד והוא והנאשם 2 חזרו.
כמו כן, אישר הנאשם 1 כי ביום אירוע הרצח אסף אותו מוחמד ברכב הטויוטה שלו, הם נסעו לתחנת הדלק "דור אלון" בלקיה שם ישבו עם הנאשם 2 ו-3.
כך, במהלך עדותו בבית המשפט, אישר הנאשם 1, שהוא הגיע לתחנת הדלק "דור אלון" לקיה ביחד עם מוחמד (פ' 26.12.22 עמ' 296 ש' 16-17 ; ראה גם עמ' 297 ש' 9-18 ; ש' 299 ש' 17-20).
הנאשם 1 המשיך וציין כי לאחר השהות בתחנת הדלק יצא מתחנת הדלק נסע למקום אחר בלקיה שם נאמר לו לחכות חצי שעה עד שיחזרו והוא המתין בלקיה ("נסעתם ללקיה הוריד אותך שם מוחמד ת: כן" (עמ' 302 ש' 19 - עמ' 303 ש' 7) "לקיה לא חורה" (שם, עמ' 300 ש' 28). הנאשם 1 חזר והדגיש שלא הגיע לחורה באותו יום " לא, לא הגעתי לחורה" (שם עמ' 302-300). בהמשך, אישר כי לאחר שעה מוחמד הגיע עם עוד אדם ואסף אותו ולאחר מכן הם נסעו לנאשם 2 "הלכנו למוניר" (עמ' 303 ש' 8 - עמ' 304 ש' 5) ובהמשך נסעו יחד ללוד.