במצב רגיל אך סביר הוא שאם מוחמד היה מספר לנאשם 2 כי מדובר בנסיעה למטרת רצח, הוא גם היה מוודא שהנאשם היה מסווה מעורבותו, מגיע ברכב שאינו שלו ובלא איתוראן, ובוודאי היה מוודא שהנאשם מגיע גם בלא הטלפון הסלולארי האישי שלו. מוחמד היה גם מציע לכל הפחות לנאשם 2 לדאוג לו ולנאשם 3 מראש לאליבי.
העובדה שמוחמד בחר לנהוג ב"מקצועיות" רבה כאשר דובר בו ובנאשם 1, אך הותיר את הנאשם 2 לנהוג ב"חובבנות" בעת ביצוע מעשיו, תוך חשיפת עצמו (מוחמד) לחשש גילוי, תחזק במידה מסוימת את האפשרות שהדבר לא נעשה במקרה, ובפועל בעת ניהול האירועים בחר מוחמד להסתיר מן הנאשם 2 את התכלית האמיתית של המעשים (תוך הסתכנות בחשיפתו שלו ושל הנאשם 1), בין מתוך חשש שהנאשם 2 "ידבר" אם ישותף בסוד העניינים, ובין מתוך חשש שהנאשם 2 (שהוא חסר עבר פלילי) יסרב לשתף פעולה אם יאמר לו שתכלית המעשים היא מעשה הרג של אחר. מתוך כך זאת עולה גם אפשרות שמוחמד "השתמש" בנאשם 2 ככלי לביצוע מהלכיו, תוך הולכתו שולל בסיפור על גניבת סמים, מבלי לספר לו את האמת. בנסיבות אלה קיים בכל מקרה חשש כלשהו שהותרת הנאשם 2 בידי מוחמד חשוף לחשש גילוי, כאשר הוא עצמו נהג כאמור ב"מקצועיות" רבה לא נעשתה מתוך רשלנות גרידא, ונראה כי העובדה שהנאשם 2 הגיע לאירוע חשוף לחלוטין תעיד לפחות במידה מסוימת על כך שלא ידע על תכלית הפעולה.
הודעות הנאשם 3 במשטרה ת/14 ת/15.
הנאשם 3 לא היה על פי כתב האישום חלק מן הקשר, הוא לא נסע עם מוחמד לשטחים, ונראה כי אם יסדקו הראיות ביחס לנאשם 2 ישפיע הדבר ישירות גם על הראיות ביחס לנאשם 3.
גם הנאשם 3 הגיע לנסיעה דרומה לאזור לקיה כשהמכשיר הנייד שלו עליו, ועובדה זו תעלה חשש גם באשר לנאשם 3 כי לא ידע על כוונת הרצח.
הנאשם 3 נעצר כחודשיים לאחר מעצר יתר הנאשמים בתיק ומעצרו של מוחמד. במהלך חקירתו של הנאשם 3 מיום 11.9.19 שמר הנאשם ככלל, על זכות השתיקה לאורך כל החקירה, אך כאשר הוצגה לו תמונתו ותמונת הנאשם 2 בתחנת הדלק "דור אלון" באיזור לקיה, אישר הנאשם 3 כי מדובר בו ובנאשם 2 (ת/14 ש' 116-118), אך הוא לא דיבר על המעורבים הנוספים. בחקירה נוספת מיום 15.9.19 (ת/15) שתק הנאשם 3 במרבית חקירתו אך אמר שלא ידע על הרצח ולא שרף כלום. הנאשם 3 לא הכחיש כי ישב עם הנאשמים 1,2 ועם מוחמד בתחנת דלק, אך הכחיש שידע שעומד להתבצע רצח, וכשנשאל מה חשב כשראה את מוחמד ואת הנאשם 1 שורפים את רכב המזדה השיב שלא ראה ששרפו. כשהוצג לו שהמתין להם עד שישרפו את הרכב השיב שלא חיכה לאף אחד (ת/15 ש' 20-26). באשר לטלפון שלו מסר הנאשם 3 בחקירתו האמורה כי אין לו טלפון וכי המסך של הטלפון שלו נשרף לפני חודש - חודשיים והוא זרק אותו ברחוב בלוד (שם ש' 63-75). יודגש כי מדובר בנאשם שנחקר חודשיים אחר האירוע, ובנסיבות אלה קיימת אפשרות שאינה בלתי סבירה לחלוטין, לפיה הנאשם זרק הטלפון מתוך לחץ, לאחר שהבין שהוא מעורב בפרשת רצח מבלי שידע עליו בזמן אמת ומבלי שהתכוון להיות מעורב בו. בהמשך חקירתו הוטח בנאשם כי יש שיחות טלפון שלו עם מוחמד מיום הרצח בטלפון הרשום על שם גולדה עשיוי, כך שלא יוכל לומר שלא ידע על הרצח, ובתשובתו השיב הנאשם "לא ידעתי על הרצח" (שם, ש' 82).