עדותו בביהמ"ש, נשמעה בישיבת יום 1.02.22. לדבריו, כאשר קיבל את הקריאה מהמוקד, היה קרוב מאוד למקום, והגיע לשם, יחד עם הפקח לידור אוחיון, כעבור שניות עד דקות בודדות. כשנכנס אל הרחוב, נתקל בחובש מטפל בפצוע (אותו כינה "אדון"), על שפת המדרכה, וניסה לדלות מהם פרטים על מה שאירע. בשלב זה, חשב שהנאשם הוא הקורבן (ובהתייחסו, בהמשך, לסרטון מצלמות הגוף, הוסיף שסבר גם, שישנו חשוד שנמלט מהמקום). לאחר שהזעיק כוחות נוספים, והתחקה יחד איתם אחר מקור הדם, הגיעו אל הבית, וראו (הוא והשוטר אסף), שהוא מגואל בדם. לשמע צעקות של השוטר נוריאל, ניגש העד אל הצד האחורי של הבית, ושם ראה קורבן-מעורב נוסף על הרצפה, כמעט ללא הכרה. הוא העריך שמרגע שהגיע לרחוב ועד שראה את הפצוע השני, חלפו מספר דקות. בחקירה הנגדית, אישר לסנגור שקיבל את הקריאה בשעה 09:20:37 ואישר הגעה שניה אח"כ, כפי שרשם בדו"ח (ת/24ב), וכן, שבתחילה חשב שהנאשם הוא הקורבן, שעליו קיבל את הדיווח, ולא החשוד. לפיכך, לדבריו, שאל אותו לזהותו, וביקשו למסור פרטים על המקרה. אל הפצוע השני (המנוח), שלהתרשמותו הראשונית היה ללא הכרה, הגיע אחרי השוטר נוריאל אהרון.
- שוטר תחנת נתיבות, רס"ר נוריאל אהרון, ע.ת.5 - הוגשו 2 סרטוני מצלמות גוף (ת/25); דו"ח צפייה, ערוך ע"י השוטר אלעד אברהם (ת/25א); ודו"ח פעולה (ת/25ב).
באחד הסרטונים נראה הנאשם מטופל באמבולנס, ולבקשת העד, מוסר את מספר תעודת הזהות שלו. לאורך הרחוב, העד מנסה לשאול אזרחים מה ראו, לסרוק פחים ורכבים בחיפוש אחר ראיות, ומגיע לזירה בחצר בית הסבתא. שם, נצפה המנוח מכוסה בדם ומחרחר, ומוזעקים כוחות הצלה. העד מלווה את המנוח באמבולנס, בדרכו לביה"ח. הסרטון מתעד למעשה את כל מהלך הנסיעה - פינוי המנוח לביה"ח, קבלתו ביחידת הטראומה, והניסיונות להצילו, שלא צלחו. בסרטון השני, והקצר, נצפה אביו של המנוח בביה"ח, סמוך לחדר הטראומה.
עדותו בביהמ"ש, נשמעה בישיבת יום 1.02.22. בפתח חקירתו הראשית, ציין שקיבל את הקריאה להגיע לאירוע של דקירות, כשסייר בעיר, יחד עם השוטר נתנאל ויצמן (ע.ת.8 שלהלן). כשהגיעו למקום, כעבור 3 דקות לערך (בחקירתו הנגדית העריך שמדובר ב- 3-4 דק' ובחקירה החוזרת שב על נתון זה, בעמ' 208 ש' 11), ראו שם את הנאשם עם ניידת מד"א. הוא הבחין שיש לו דם על הפנים וחתכים בידיים, וניגש להביא את הטאבלט מהניידת. שותפו נתנאל ויצמן עלה לניידת מד"א עם הנאשם, ואילו העד נשאר מחוץ לניידת, וסרק את האזור בחיפוש אחר כלי תקיפה מתחת לרכבים ובפחים. הוא עקב אחר כתמי הדם, עד לבית הסבתא, ושם חבר לשוטרים נוספים שהיו במקום. כשהגיע לצד האחורי של הבית, שמע מישהו אומר "איי", וניגש אליו. בשלב זה, לדבריו, עדיין לא ידע מי תקף את מי - זה שהיה עם סימני דם (הנאשם) או זה ששכב (המנוח). הוא ניסה "לעלות בגל" ולדווח על הפצוע, אך כיוון שהקו היה תפוס, החל לצעוק לכוחות המשטרה וההצלה להגיע למקום. העד הוסיף ותיאר, כי בזמן שמנע מאנשים להיכנס אל הזירה, שוחח עם השכן י.א., המודיע, והבין ממנו ששמע צעקות כשהיה במשרד. הוא התבקש ללוות את "הקורבן הראשון" (הנאשם) לביה"ח, באמבולנס, וכך עשה. בחקירתו הנגדית לסנגור, הבהיר העד, שכתיבת הדו"ח על ידו, נעשתה בדיעבד, כשחזר מביה"ח, וכי ברגע שהגיע למקום, לא יכול היה לדעת האם מי שהוגדר על ידו בדו"ח כ"חשוד הראשון" (מאור, הנאשם), הוא חשוד או קורבן, באומרו "מבחינתי כולם חשודים וכולם קורבנות" (עמ' 199 ש' 28).
- שוטר תחנת נתיבות, רס"מ אורי יצחקי, ע.ת.6 - הוגשו 2 סרטוני מצלמות גוף (ת/26); דו"ח צפייה, ערוך ע"י רס"ר לורנס בסל (ת/26א, זהה לת/73ז); דו"ח צפייה נוסף, ערוך ע"י רס"ר ניב קופרלי (ת/26ב, זהה לת/53, וכן מזכר הבהרה ת/53א); ודו"ח פעולה (ת/26ג).
בסרטון הראשון נצפה העד מגיע לחזית הבית ורואה את הזירה הראשונה מגואלת בדם. משם, מוזעק לזירה השנייה בחצר בית הסבתא. שוטר אחר נראה פונה למנוח, שהיה בשעתו פצוע ומלא בדם, ושואל אותו מי עשה לו את זה, אך לא מקבל תשובה. בנוסף, הנ"ל הרים סכין מהרצפה והכניס אותה לשקית ניילון (מונה 01:54). בדו"ח הפעולה כתב העד, שאת הסכין אחז הבחור (המנוח) בידו הימנית. הזירות השונות מצולמות ומתועדות. בסרטון השני נצפית רותי דדון, דודתם של הנאשם והמנוח (ואמם של אלירן ודניאל שרהשר) בזירה השנייה, לאחר פינוי המנוח, ובהמשך, מגיעה למקום גם ריקי דדון, אמו של המנוח, עם בתה, והן מופנות לביה"ח.