ב. הטיפול במנוח:
הטיפול במנוח לאחר האירוע
- בכל הנוגע לטיפול במנוח - שמענו את גורמי הטיפול שהגישו לו עזרה רפואית. טענת ההגנה המרכזית, בזיקה לכך, היא, שהפרדמדיק שטיפל בו (אופיר פרץ) עשה טעות רשלנית בפעולה שביצע - ניקור חזה אוויר בריאה הימנית, במקום לשמאלית, ובכך למעשה הרע את מצבו.
כפי שכבר הוער להגנה, בעת הדיון, לא די בהצבעה על טעות או אף רשלנות בטיפול. לפי מבחני סעיף 309(1), ובראי הפסיקה, כפי שאוזכרה, צריך להראות, שהטיפול הלקוי היה הסיבה המידית והבלעדית למוות. זהו עניין שבמומחיות, והדבר לא הוכח כלשהו במשפט. אין בפנינו ראיות אחרות, ולו נסיבתיות, שיובילו למסקנה כזו. כפי שיובא בהמשך- הדקירות ( מסכין ולא מה"נידל") הן סיבת המוות הבלעדית, וזו עמדתו הנחרצת של הרופא המשפטי שהעיד על כך.
צוות רפואי שטיפל במנוח: בזירה/ באמבולנס/ בביה"ח ( עדויות ישירות שאינן חוות דעת מומחה)
- פרמדיק מד"א שטיפל במנוח באמבולנס בדרכו לביה"ח, אופיר פרץ, ע.ת.25 - הוגשה הודעתו במשטרה, מיום 24.03.21 (ת/30); ודו"ח רפואי של מד"א בעניינו של המנוח (ת/30א).
לדבריו, הגיע למקום עם האמבולנס של מד"א, ומצא שם צוותים של איחוד הצלה, שטיפלו בפצוע קל. כשאותו פצוע (הנאשם) הועלה לאמבולנס, הבחין העד בכך, שכמויות הדם שהיו עליו לא תאמו את הפציעות שמהן סבל - חתכים בכפות הידיים. במהלך הטיפול בו, התקבל דיווח מהשוטרים, על פצוע נוסף בזירה בחצר הבית, והם ניגשו למקום. שם, מצאו פצוע מחוסר הכרה במצב קשה. הוא הוסיף "היו לו דקירות מרובות בכל הפלג גוף העליון כולל בצוואר חזה והגב שלו" (ש' 15). הם העניקו לו טיפול ראשוני שכלל חמצן, עירוי ופינוי מהיר באמבולנס, תוך ביצוע פעולות החייאה. כשהגיעו לביה"ח מצבו היה קשה ולא יציב, ללא דופק, ולאחר ניסיונות החייאה, רופא קבע את מותו. עוד לדבריו, הפצוע הקל תושאל ע"י מתמחה בשם ארי פרידמן (ע.ת.40), שגם טיפל בו.
עדותו בביהמ"ש, נשמעה בישיבת יום 9.01.23. בחקירתו הנגדית, שב העד וסיפר, שכאשר פגש בפצוע (המנוח), הוא היה בהכרה חלקית ומעורפלת, עם דופק ונשימה. הוא לא זכר שסבל מדקירות בבטן, אלא בחזה ובצוואר, אך אלו כבר לא דיממו. בהאזנה לנשימותיו, הורגשה כניסת אוויר מופחתת לריאה הימנית, ובשילוב מדדי הערכת חמצן נמוך בדם, הוחלט לבצע חזה אוויר, באמצעות נידל. העד הסביר, שמד"א אינם עושים שימוש בטרוקר (נקז חזה רחב שמוחדר בין צלעות 4-5), כי אם בנידל, והסביר שמדובר במחט שלא מוחדרת בפועל לריאה, כי אם לבית החזה, למרווח שבין צלעות 2-3. העד הסכים, שאצל אדם בריא, פעולת הנידל אינה אמורה לסכן חיים, גם אם נעשתה לא במקום או שלא לצורך (עמ' 615). בהמשך, השיב בצורה דומה גם ביחס לפעולה באמצעות טרוקר, והעלה השערה ביחס להחמרת מצבו של הנאשם, באמירה "שהפציעה יכולה להחמיר את עצמה, כי היא לא קיבלה טיפול" (עמ' 621 ש' 13-14). כאשר הסנגור הטיח בפניו, שהטיפול נעשה בצד הלא נכון, השיב העד שהוא שומע זאת לראשונה, וכשההגנה עמדה על כך, שלו היה ניתן הטיפול הנכון, ייתכן מאוד שהמנוח לא היה נפטר, השיב, שבכל שלבי הטיפול ניתן היה לראות שמצבו של הפצוע מחמיר ומתדרדר, לנוכח הדקירות הרבות שמהן סבל. לשאלת ביהמ”ש השיב, שאת המחט החדיר רק כשהיו באמבולנס, וכי הנסיעה לביה"ח ארכה 20 דקות. העד לא זכר באיזה צד ביצע את ניקור החזה, אך השיב, שלפי הדו"ח הרפואי שהוגש, המנוח סבל מהפסקת נשימה בריאה השמאלית, והסכים, שככל שהניקור בוצע לריאה הימנית, מדובר היה בשגיאה שלו (עמ' 662). לדבריו, במהלך כל הנסיעה, התדרדר מצבו של המנוח, ופרט לניקור הריאה, בוצע לו עירוי פריפרי (אינפוזיה) להחדרת נוזלים, והנשמה במפוח (אינטובציה) לקנה הנשימה, שבתחילה שיפרה את מצבו, אולם לקראת ההגעה לביה"ח, המנוח היה ללא דופק וללא נשימה. הוא השיב בשלילה, לשאלת הסנגור אם הוא מבין שמרבית הטיפולים שעשה היו שגוים, אף כי הסכים, שבדיעבד, נכון יותר לבצע טיפול החזר של דם, שלא קיים בשטח, מאשר טיפול בנוזלים להלם. אשר לצורך בחוסם עורקים, ציין, שכבר בזירה הבחין שהמנוח איבד כמות דם משמעותית, אך לא היה טעם לעשות שימוש בחוסם עורקים, משום "שהדימום כנראה פסק בגלל שכבר אולי לא נשאר מה לדמם ")עמ' 667 ש' 29).
- פרמדיק מד"א, ארי פרידמן, ע.ת.40 - הוגש מזכר שערך - ת/30א' וכן סרטון שלגביו נמסרה הודעתו במשטרה ( ת/30).
בהקשר עד זה, יוטעם, שבפתח ישיבת יום 1.05.23, הודיעה התובעת, שבהתאם להחלטת המאשימה, שהתקבלה באישור פרקליט המחוז, תבוצע השלמת חקירה - ותגבה הודעה מ"החובש העיקרי" שטיפל במנוח. זאת, לאור העובדה שמדובר בטענה שהועלתה במהלך ניהול ההוכחות, והמאשימה לא יכלה לצפותה ( החדרת המחט לצד הלא נכון).