הטיפול הרפואי שניתן לנאשם ולמנוח
- א. הטיפול בנאשם:
נזכיר את ת/92 - מזכר מיום 18.04.21, שבו החוקר אלעד אברהם מעלה על הכתב שיחה טלפונית בינו לבין המכון המשפטי לבדיקת חיים. כאמור שם, הוא שוחח עם בודקת, ושאל האם ניתן לערוך בדיקת חיים לאדם המסרב לכך, ונענה בשלילה. תשובה זהה קיבל ביחס לאפשרות לבדוק תמונות של הפצעים והחתכים, ללא הסכמתו, והבהרת המכון, שלפיה "אם הוא שומר על זכות השתיקה ואם הוא לא מגיב לבקשה לערוך בדיקת חיים משמע שהוא לא מאשר ויש צורך באישורו ולא כל דבר אחר ולכן אינה יכולה לערוך לחשוד בדיקת חיים כלל" (סע' 4 למזכר הנ"ל. על תוכן האמור בו העיד החוקר אלעד אברהם בביהמ"ש, ביום 25.06.23, בעמ' 898). אי ביצוע בדיקה זו, עומד, אף הוא, כטענת ההגנה למחדל חקירה. לאור האמור- אין לראות בכך משום מחדל.
הוגש ת/8 - סיכום שחרור רפואי של הנאשם ממח' כירורגיה פלסטית בביה"ח סורוקה, מיום 5.04.21 שעה 09:48, לאחר ביצוע ניתוח לתיקון גידים מכופפים באצבעות ידיו (ד"ר אלכסנדר כהן).
מכתב סיכום רפואי - שחרור מהמלר"ד (ת/9), מיום 23.03.21 שעה 14:44. התקבל לחדר טראומה בשעה 10:02, והועבר להמשך טיפול במיון כירורגי, בשל חתכים מרובים בכפות הידיים.
על פי המסמכים הרפואיים הללו- הנאשם סבל מחתכים בשתי כפות ידיו.
- רופא מביה"ח סורוקה, ד"ר רומן סטרלצוב, ע.ת.36 - הוגש מכתב שחרור של הנאשם מביה"ח (ת/9), עליו חתום העד, חלף עדותו הראשית.
העיד בביהמ”ש בישיבת יום 14.02.23. מדובר ברופא שטיפל בנאשם בסמוך לאחר האירוע, בהיותו מתמחה במיון הכירורגי. לשאלת הסנגור, שלל העד צורך במסכת חמצן לטיפול בנאשם, והסביר, שלפי ההערכה שנעשתה בחדר הטראומה, הסיטורציה שלו הייתה תקינה והוא לא סבל ממצוקה נשימתית. לדבריו, ככל שהנאשם טופל במסכת חמצן, הדבר נעשה במסגרת שיקול דעתה של אחות הטראומה המטפלת, לתמיכה נשימתית, בשונה מהנשמה (שנעשית באמצעות "טובוס אינטובציה" המוכנס לקנה הנשימה), אך לא היה בכך צורך. הטיפול שעליו הורה, היה של מתן מורפיום דרך הווריד, והפנייה להמשך טיפול של רופא פלסטיקאי, בשל החתכים בכפות הידיים. בהקשר הטיפול במורפיום, השיב העד, שלעתים נדירות, יכול הדבר לגרום לטשטוש או לסחרחורת, בשונה מבלבול (עמ' 601).
העד לא יכול היה לשפוך אור על אופיים המדויק של החתכים והאם נגרמו מסכין.
עובדה שאינה במחלוקת- החתכים היחידים בגופו של הנאשם, אשר יכול ונגרמו מפגיעה או דקירה של סכין, ממוקדים בכפות ידיו. הנאשם לא נדקר, בידי תוקפיו האלמונים, לשיטתו, באברי גוף אחרים, וככל שמדובר, אולי, בפצעי הגנה, ולא ב"נזק משני" בשל דקירתו הוא את המנוח- סירובו לבדיקת חיים, והיעדר ראיה על כך מטעמו ( ולו חוו"ד מומחה על סמך צילומי הפציעות) אינם מאפשרים קביעת ממצא כלשהו לנדון, אשר יטיב עם הגנתו.