בחקירתו הנגדית, אישר העד, שמד"א לא מכניסים טרוקר, במקרה של חזה אוויר, כי אם מחט לניקוז החזה, אף שהמטרה זהה - לשפר את המערכת הנשימתית (עמ' 851). לדבריו, בעת ביצוע הפעולה, לא בהכרח שישמעו אוויר יוצא, בפרט כשנמצאים בנסיעה באמבולנס רועש, וכל גם במצבי טראומה אחרים. לשאלה הכללית, האם במידה ואדם סובל מחזה אוויר בצד שמאל, ומבוצע לו ניקוז חזה בצד ימין, מחמירים את מצבו, השיב העד בחיוב. אשר למקרה הנוכחי - אישר העד, שתחילה נעשה חזה אוויר בצד שמאל, ובהמשך, התפתח צורך, כתוצאה מהפציעות החודרניות בפלג הגוף העליון, ונעשה חזה אוויר גם בצד ימין. העד מוסיף ומסביר, כי בענייננו "היה דיכוי נשימתי, המטופל לא נשם באופן ספונטני בצורה יציבה. הייתה גם הפחתת כניסת אוויר בהאזנה לריאות, ובנוסף היה לו גודש בווריד הצוואר" (עמ' 854 ש' 25-26), ואישר שלא עשה, ושלא ראה אחר עושה עיסויים. ביחס לקיומו של דופק - השיב, שבמהלך הנסיעה באמבולנס המטופל נבדק במוניטור ובמכשור רפואי, והוא היה עם דופק. ייתכן שלאחר שנכנס למיון, או לחדר הטראומה, המצב השתנה והתדרדר (עמ' 856-857). כשנשאל האם ייתכן שהפעולות שבוצעו בחזה ימין, לא היו מספיק מוצלחות, או יעילות - בשים לב לחוו"ד הפתולוג, שלא מצא עדות לטיפול בחזה השמאלי, כי אם בימני בלבד - ולכן גם לא שיפרו את מצבו של המטופל, השיב העד "מה שקורה בפנים זה כבר לא בשליטתנו. אנחנו רק מבצעים פעולות על פי מה שאנחנו רואים בחוץ, ועל ידי הבדיקות הרפואיות שניתן לעשות. אבל אין לנו חזה, אנחנו לא יכולים לעשות צילום חזה, אין לנו אולטרסאונד, ואנחנו לא יכולים לראות מה קורה עכשיו בתוך הגוף, כאילו מתחת לעור של המטופל. אז לפי האינדיקציות שיש על המטופל עצמו, והמדדים שלו, אנחנו עובדים לפי פרוטוקול, שמבוסס על מחקרים רפואיים, ועושים את זה בהתאם. זה מה שעשינו במהלך הטיפול" (עמ' 865 ש' 29 - עמ' 866 ש' 3). כאשר הסנגור מציג בפניו תזה, שלפיה, ניקור החזה בצד ימין, כאשר הצורך היה בצד שמאל, לא רק שלא עזר למטופל, אלא גם הרע את מצבו, השיב העד, שהייתה הכנסת אוויר מופחתת משני הצדדים, וההחלטה של ראש הצוות הייתה לעשות ניקור חזה בצד ימין, בנוסף לצד שמאל (עמ' 870 ש' 20-22). לשאלת הסנגור, שלל העד שראה קצף דמי על הפצעים בצד ימין (עמ' 873 ש' 13).
לפי עדויות אלה- אף אם יש אפשרות, שנעשתה שגגה, בתום לב, ובלחץ של דחיפות להצלת חיים, אין כל אינדיקציה ( מה גם שלא הוצגה עדות מומחה לכך) להתקיימותה של רשלנות, לא כל שכן- חמורה, או חלילה, למעשה מכוון.