תיק פלילי (כ"ס) 80042-12-24 מחלקה לחקירות שוטרים – משפט חוזר"ש נ' אוהד מרדכי גולדברג

גזר דין

• העובדות הצריכות לעניין וכתב האישום:

1. כתב האישום נשוא ההליך דנן הוגש כנגד הנאשם ביום 31.12.24. לפי כתב האישום -

במועד הרלוונטי לכתב האישום, הנאשם שירת כשוטר במשטרת ישראל.

ביום 30.12.23, בשעה 19:19, הנאשם החנה את רכבו מול חנות הנוחות "Yellow" (להלן: "החנות") בתחנת דלק "פז" שבקיבוץ בחן.

בעת שהנאשם ישב ברכבו, הבחין בנור חאג'בי (להלן: "המתלונן") יוצא מרכבו במהירות לכיוון עובד החנות, עלי קטאוי (להלן: "המוכר"), שבאותה עת ישב ליד היציאה מהחנות.  המתלונן העיף את חפציו של המוכר מהשולחן, דיבר עמו למשך כמה שניות ומיד נכנסו השניים לתוך החנות.

אז, המתלונן התקרב בתוקפנות למוכר ונראה היה כאילו נגח בו.  המוכר והמתלונן הגיעו לאזור הקופה, ואחראי המשמרת, מורסי כשאן (להלן: "כשאן") שוחח עם המתלונן כדי להרגיעו.

הנאשם יצא מרכבו כשלראשו כובע משטרה, חמוש בנשקו הארוך מסוג M-16 (להלן: "הנשק") ובאקדחו האישי, ונכנס לחנות.

כשאן והמתלונן החלו לצעוד לכיוון היציאה מהחנות, כשהמתלונן מפנה את גבו לאזור הקופה.  במקביל, נכנס הנאשם לחנות ודרך את הנשק, פתח את הנצרה והניח את אצבעו בשמורת ההדק.  בתוך כך, צעק הנאשם לעבר המתלונן והפיל אותו לרצפה.

אז, הרים המתלונן את ידיו ואמר לנאשם "זה בן דוד שלי".  הנאשם הפך את המתלונן על בטנו וריתק את המתלונן באמצעות הצמדת רגלו לגב המתלונן.  בשלב זה המתלונן פתח את כפוית ידיו והניחן על העורף כהבעת כניעה.

הנאשם החל לאזוק את המתלונן באמצעות ידו השמאלית, בעת שאחז בנשק דרוך ולא נצור בידו הימנית, תוך שאצבעו על ההדק.

בעת שאחז בידו השמאלית של המתלונן לאחר איזוקה, כאשר ידו הימנית של המתלונן נותרה על עורפו, ירה הנאשם לכיוון גבו של המתלונן.

כתוצאה מהירי, נפצע המתלונן ונגרם לו פצע ירי במעבר תורקו-אבדומינלי בקו קדמי של אקסילה ופצע ירי מעט מתחתיו בקו האחורי של אקסילה, ופונה לקבלת טיפול רפואי.

במעשיו המתוארים לעיל, גרם הנאשם חבלה למתלונן בדרך נמהרת ורשלנית, תוך שעשה מעשה עם כלי ירייה שבהחזקתו, ולא נקט אמצעי זהירות נאותים מפני סכנה מסתברת הכרוכה בו.

2. לאור האמור, כתב האישום מייחס לנאשם מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
3. ביום 3.25 ניתנה, בכתב, תשובת הנאשם לאישום במסגרתה כפר הנאשם בחלק מהמיוחס לו, בצד הודאה או הודאה חלקית בחלק האחר.
4. ביום 19.5.25 החלה להישמע פרשת התביעה והעידו בפניי עדי התביעה שמספרם 1, 3 ו-4.
5. ביום 10.6.25 פנה הנאשם בבקשה לתיקון תשובתו לאישום, ולאחר שבקשתו התקבלה, חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום והוסיף עליהן הבהרות.
6. ביום 6.7.25 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה הנאשם יודה בעובדות כתב האישום כלשונו, תוך שתירשמנה ההבהרות הבאות:

• ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916ביחס לסעיף 1 לכתב האישום - המועד הרלוונטי הוא שיאה של מלחמת "חרבות ברזל" כאשר כלל כוחות הביטחון, לרבות משטרת ישראל, היו בכוננות ובדריכות שיא. בשל האמור, נופק לנאשם נשק ארוך והוא חויב לשאתו בכל עת, בנוסף לנשקו האישי.
• 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)ביחס לסעיף 2 לכתב האישום - הנאשם עצר בתחנת דלק בדרכו לביצוע חיפוש בבית החשוד.
• ביחס לסעיף 3 לכתב האישום - המתלונן עצר וחנה את רכבו מול חנות הנוחות באלכסון, בחריגה מקווי החניה המסומנים. רכבו של המתלונן נותר מונע.  בכיסא שליד הנהג נותר אדם נוסף.  המתלונן צעק על המוכר, היכה בכוס השתייה ובמאפרה שהיו מחוץ לחנות הנוחות, דיבר עם המוכר תוך הנפת ידיים ואז הובילו אל תוך חנות הנוחות.

7. עוד הודיעו הצדדים כי מוסכם שקבצים 1-3 בתקליטור שסומן ת/15 (סרטונים של האירוע) יוגשו לבית המשפט ראיה בשלב הטיעונים לעונש.
8. באותו המועד, 6.7.25, על יסוד הודאת הנאשם, קבעתי כי ביצע את המעשים המיוחסים לו אשר מקימים עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(5) לחוק תוך שנמנעתי באותו שלב מהרשעתו.
9. בהסכמת הצדדים, הנאשם הופנה לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן וכן לבחינת התאמתו לעבודות שירות.
10. ביום 14.2.26 הוגשה חוות דעת הממונה על עבודות השירות לפיה הנאשם נמצא מתאים לעבודות שירות.
11. ביום 20.10.25 וביום 17.2.26, הוגשו תסקירי שירות מבחן כפי שיפורטו להלן בהרחבה.

• טיעוני המאשימה לעונש:

12. המאשימה מפנה לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם והם שמירה על חיי וכבוד האדם, שלמות הגוף וביטחונו האישי של האדם וכן אמון הציבור. בהקשר זה, המאשימה טוענת כי מצופה משוטר שינהג במקצועיות, מתוך אחריות כלפי הסביבה וכלפי כל אזרח.  עוד טוענת המאשימה כי מכוח תפקידו של שוטר, הוא נדרש לנקוט בזהירות יתרה כאשר הוא עושה שימוש בנשק, בטח כאשר מדובר בשימוש בנשק ללא הצדקה.
13. המאשימה מפנה לכך שהמסגרת הדיונית היא עובדות כתב האישום. לטענתה, רף הרשלנות של הנאשם הוא גבוה והוא נלמד, בין היתר, מכך שהנאשם מעיד על עצמו כמי שלא מיומן בנשיאת נשק ארוך.  זאת, כאשר מצופה ממי שלא מיומן די בנשק ארוך, פשוט לא לעשות בו שימוש.  המאשימה ממפנה לסרטונים המתעדים את האירוע תוך שהיא מדגישה כי המתלונן היה עם הגב אל הנאשם.  לשיטתה, האירוע יכול היה להסתיים בצורה אחרת אלמלא רשלנותו של הנאשם.
14. לטענת המאשימה, הנאשם פעל באופן אימפולסיבי ומעשיו הביאו לפציעה של המתלונן ואף לפציעה שלו עצמו. זאת, כאשר פוטנציאל הנזק הוא מהחמורים שיכולים להיות שכן המעשים היו יכולים להביא גם לקיפוח חייו של המתלונן ושל אחרים ששהו במקום.
15. הועתק מנבוהמאשימה מפנה לתצהיר נפגע העבירה (טל/1) ולכך שהוא אף העיד בפני בית המשפט אשר התרשם ממנו ומתוצאותיו הקשות של האירוע מבחינתו. בהקשר זה, המאשימה מדגישה כי המתלונן לא ביצע כל עבירה פלילית במסגרת האירוע נשוא ההליך דנן.  עוד מדגישה המאשימה כי לא מדובר בסיטואציה של הגנה עצמית מצד הנאשם, לא נחזית ולא מרומזת.
16. המאשימה סבורה כי מעשיו של הנאשם ותוצאותיהם ראויים לגינוי.
17. המאשימה מתייחסת לתסקירי שירות המבחן וטוענת שהם VOID. זאת, לטענתה, מכיוון שהנאשם, מצד אחד, הודה בפני בית המשפט, ומצד שני סיפר לשירות המבחן סיפור אחר.  לשיטת המאשימה, האמור בתסקירים מלמד על כך שהנאשם לא לוקח אחריות ולא עומד מאחורי הודאתו אלא סבור שהוא פעל מתוך הגנה עצמית ועשה את מה שמצופה ממנו.  בהמשך לאמור, המאשימה טוענת כי המלצת שירות המבחן היא מתוך ניתוח של האירוע מראות עיניו של הנאשם.
18. המאשימה מתייחסת לסוגיית אי ההרשעה וטוענת כי הנאשם לא עומד בשני הקריטריונים שנקבעו בערעור פלילי 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: "הלכת כתב"). לטענת המאשימה, לא קיימים הליכי שיקום, וודאי לא כאלו שאפשר או צריך להביא בחשבון, ולא הוכח נזק קונקרטי (בהקשר זה מפנה המאשימה לפקודת המטא"ר ולערעור עתירה/תובענה מנהלית 7000/19 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (12.5.21).
19. לאור כל האמור, המאשימה עותרת להרשעת הנאשם, לקביעת מתחם 2 חודשי מאסר בעבודות שירות עד 12 חודשי מאסר, ולכך שיושתו על הנאשם שבעה חודשי עבודות שירות, בצד ענישה נלווית בדמות מע"ת ופיצוי למתלונן.

• טיעוני הנאשם לעונש:

20. הנאשם מפנה לכך שבמועד הרלוונטי מדינת ישראל הייתה במצב חירום בשל מלחמת "חרבות ברזל" שפרצה כחודשיים קודם לכן. כפועל יוצא, כוחות הביטחון היו בדריכות שיא והשוטרים חויבו לשאת נשק ארוך לכל מקום (בנוסף לנשק האישי בו הוא מורגלים בשימוש).  זאת ועוד, הנאשם במועד הרלוונטי הנאשם היה בדרכו לפעילות מבצעית של ממש.  כל אלו, לטענת הנאשם, עיצבו את תפיסתו הסובייקטיבית את המציאות.
21. הנאשם מפנה לסרטונים 1-3 ב-ת/15 וטוען כי אסור לשוטר שצופה בסיטואציה כזו מהצד להישאר אדיש. הוא לא הגיב מיד להתרחשות אלא צפה בה תחילה ורק בהמשך החליט לחתור למגע.  לשיטתו של הנאשם, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שעצם החתירה למגע ותחילת האיזוק היו בהתאם למצופה ממנו כקצין משטרה.
22. אולם, בתוך שניות, הוא, כקצין שמורגל להשתמש באקדח, מצא את עצמו עם נשק ארוך, תחת ראיית מנהרה, עם לחץ וחרדה, תוך שהוא מביא בחשבון, בין היתר, את העובדה שהרכב של המתלונן נותר מונע ויש בו אדם נוסף. כל אלו הביאו לתקלה בה נורה כדור אשר פגע במתלונן ופצע אותו.  בהקשר זה, הנאשם מוסיף וטוען כי פעילות מבצעית, כשלעצמה, מהווה כר פורה לתקלות כאלה ואחרות.
23. הנאשם מתייחס לערכים החברתיים הרלוונטיים וטוען כי עצם הפעילות, האחיזה בנשק, הדריכות הנדרשת מהשוטר וההיערכות המתמדת שלו לחתירה למגע - כל אלו נועדו דווקא לקדם ערכים חברתיים חיוביים וחיוניים לשמירה על שלום הציבור וביטחונו.
24. הנאשם טוען כי המחדל אירע בנסיבות של פעילות מבצעית לגביה נקבע בפסיקה כי שולי הטעות שראוי להעניק לכוחות הביטחון בנסיבות כאלה הם רחבים מאוד. במצב דברים זה, הנאשם סבור כי ככל שנפגע ערך חברתי קונקרטי, הרי שהפגיעה אינה ברף הגבוה.
25. לטענת הנאשם, היסוד הנפשי המקסימלי שניתן לייחס לו, בהתחשב בהוראת החיקוק המיוחסת לו בכתב האישום, הוא של רשלנות. בהקשר זה, הנאשם מוסיף וטוען כי עבירות רשלנות הן עבירות של אי-ראיית הנולד, עבירות שמתרחשות בנסיבות שבהן המבצע סטה מסטנדרט התנהגות סביר של אותו בעל תפקיד בנעליו.  זאת, ללא כוונה וללא פזיזות.  עוד מדגיש הנאשם כי לא מדובר באלימות לשמה וכי הנזק הוא איננו יסוד מיסודותיה של העבירה המיוחסת לו.
26. הנאשם מוסיף וטוען כי מבלי להמעיט בנזק שנגרם דה פקטו מביצוע העבירה, לטעמו הפגיעה לא הייתה ברף הגבוה, ולמיטב הבנתו, המתלונן שוחרר תוך פרק זמן קצר מבית החולים, מבלי שנדרשה התערבות כירורגית או התערבות פולשנית מכל סוג שהוא. הנאשם מדגיש כי חומר החקירה בעניין זה כלל אך את תצהיר נפגע העבירה אשר לא גובה באסמכתאות מספקות.
27. הנאשם שב וטוען כי ההתרשלות נלווית לפעולת אכיפה שנעשתה כדין והייתה מקצועית ומחויבת המציאות, ומוסיף כי אלמלא ההתנהלות מעוררת החשד שהוא ראה לנגד עיניו, הוא לא היה חותר למגע והאירוע לא היה בא לעולם. התנהלותו, עד לירי, לא רק שהייתה בגדר המותר, אלא בגדר חובה מכוח תפקידו.
28. לטענת הנאשם, יש למקמו בתחתית מתחם העונש ההולם ואף לסטות ממנו לקולא.
29. הנאשם מבהיר כי הוא הודה במעשה שמגבש עבירה פלילית על אף שמדובר, מבחינתו, כמי שמקיים אורח חיים נורמטיבי שאינו מאופיין בדפוסים עברייניים, בהחלטה לא פשוטה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח היותו שוטר, בעל תפקיד שההוויה היומיומית שלו היא להיטיב עם הזולת ולשמור עליו בדרך של אכיפת נורמות ומניעת הפרה שלהן.
30. הנאשם טוען כי ההתבוננות הפנימית שלו, הנכונות והיכולת שלו להביט על ההתנהלות שלו ולנתח אותה, בדיעבד, בצורה ביקורתית, היא יוצאת דופן.
31. הנאשם מפנה לנסיבותיו האישיות כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן - להיותו בן 38, נשוי ואב לשתי בנות. עוד מפנה הנאשם להיותו לוחם וקצין "בדם", נצר למשפחה של משרתים בכוחות הביטחון, עם ותק של 20 שנים בשירות הציבורי, כאשר השירות במשטרה הוא כל עולמו.
32. בהקשר זה, הנאשם מציין כי הוא מועמד לדרגת סגן ניצב אך קידומו נעצר כל עוד ההליך דנן תלוי ועומד.
33. הנאשם מתייחס לתסקירי שירות המבחן וטוען כי התסקיר הסופי הוא "נר לרגלינו" והוא מלמד על הקפיצה הנחשונית שעשה תוך הירתמות לטיפול מוסדי במסגרת המשטרה. הנאשם מוסיף ומציין כי נעשה מצדו מאמץ גדול על מנת לקדם הליך של צדק מאחה אך הצד המתלונן לא אפשר את המפגש.
34. הנאשם מפנה להמלצת שירות המבחן לסיים את ההליך ללא הרשעה וטוען, בהתייחס לטענת המאשימה, כי שיקום לא צריך להיות שיקום מוחלט וניתן להסתפק גם בסיכוי ממשי להשתקם. לאור האמור, הנאשם עותר לכך שעניינו יסתיים ללא הרשעה ומפנה לכך שבפסיקה אומצה הגישה לפיה הרשעה היא איננה עונש ולכן היא איננה חלק ממערך השיקולים המנחים בקביעת העונש ההולם.
35. לטענת הנאשם, הפסיקה מלמדת שניתן להימנע מהרשעה בעבירה לפי סעיף 338(א)(5) לחוק מבלי לפגוע באינטרסים ובערכים חברתיים אחרים יתר על המידה.
36. עוד טוען הנאשם כי הפסיקה מכירה היטב בנזקים הממשיים הנלווים להרשעה בעניינם של שוטרים, לא כל שכן קצינים. בהקשר זה, הנאשם מוסיף ומפנה לסעיף 5 בפקודת מטא"ר "נקיטת אמצעים מנהליים כלפי שוטר המעורב בביצוע עבירה" וטוען כי להרשעה, דה פקטו, משקל גדול במסגרת שיקול הדעת המנהלי המופעל בקבלת החלטה האם לנקוט באמצעי כלפי שוטר אם לאו.  עוד מפנה הנאשם לכך שבהתאם לנוהל, ככל שהוחלט שלא לפטר שוטר שנגזר עליו עונש מאסר או מאסר על תנאי, נדרש לכך אישור המפכ"ל.  הנאשם מוסיף ומפנה גם לנוהל של המשרד לביטחון לאומי בנוגע לקידום קצינים לפיו כל הרשעה בעבירה פלילית נלקחת בחשבון במסגרת דיוני תנועות ושיבוצים.
37. בדברו האחרון לעונש, אמר הנאשם, בין היתר, כי: "בהמלצת עורך דיני ובאופן כללי, הסתכלתי עמוק לתוך האירוע. יצאתי למפגשים ארוכים שתחילה אולי הרגישו לי כאיזושהי פגיעה באגו...  אבל עשיתי את זה בגאון כדי להבין את הטעויות שביצעתי במהלך הדרך.  לקחתי אחריות מלאה על האירוע.  צר לי שהמתלונן נפגע כך, זה היה צריך להסתיים אחרת".

• דיון:

38. העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם גזירת הדין יש לקבוע מתחם עונש הולם בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.  עונשו של הנאשם ייגזר בתוך המתחם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, אך בית המשפט רשאי לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום או לחומרא משיקולי הגנה על שלום הציבור.
39. על הפרק עומדת עתירת הנאשם לסיום ההליך ללא הרשעה אשר תידון אף היא להלן.

מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין

40. לנאשם יוחסה עבירה לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין שזה לשונו:

338(א)   העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו - מאסר שלוש שנים: