השנייה, הטלת עיצומים כספיים על נישומים, לראשונה לאחר למעלה משלוש שנים ממועד גיבוש העילה להטלת עיצום כספי, וזאת בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה מס' 7.1002".
- המערערת הגישה בקשה לסילוק בקשת האישור הראשונה על הסף (להלן: בקשת הסילוק), שבמסגרתה טענה כי עיצומים כספיים אינם באים בגדר "מס, אגרה או תשלום חובה אחר" כאמור בפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: פרט 11), המגדיר את המקרים שבהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד רשות מרשויות המדינה.
- בהחלטתו מיום 30.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק. נקבע כי יש לראות את העיצום הכספי שהוטל בענייננו כ"תשלום חובה" כאמור בפרט 11, וזאת בשל היותו תשלום כפוי לאוצר המדינה, אשר נדרשת הסמכה בדין להטלתו, ושמטרתו לעודד ציות להוראות הדין ולהרתיע מפני הפרתן.
- לאחר דחיית בקשת הסילוק, הגישה המערערת את תשובתה לבקשת האישור הראשונה, במסגרתה עמדה על כך שהיא נוהגת לשלוח מכתבי התראה לנישומים בטרם הטלת עיקולים, וכך נהגה גם בעניינו של המשיב. עוד הוסיפה המערערת כי אם המשיב היה מעדכן את כתובתו בהתאם להוראות חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, וחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005, הרי שכל פניותיה היו מגיעות לידיו. באשר לטענת המשיב, שלפיה המערערת סטתה מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 7.1002, הבהירה האחרונה כי הנחייה זו כלל אינה רלוונטית לענייננו, שכן היא עוסקת ב"הפעלת הליכי גבייה מנהליים" מקום בו כבר קיים חוב, ואילו בענייננו עסקינן בהטלת עיצומים כספיים - פעולה אשר יוצרת את החוב עצמו. המערערת הבהירה כי לעניין הטלת עיצומים כספיים רלוונטית הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.0003 "משך הזמן בהליכי אכיפה חלופית [עיצומים כספיים]" (18.4.2016) (להלן: הנחיה 1.0003 או הנחיית היועמ"ש).
לחלופין, המערערת ביקשה לראות בהתאמות שונות שעשתה באופן הטלת עיצומים כספיים - "בהתאם לרוח הדברים שנקבעו בהנחיית היועץ" - כחדילה.
- בתשובה לתשובת המערערת, המשיב העלה טענות ועובדות חדשות שלא הופיעו בבקשת האישור הראשונה. בהחלטתו מיום 4.4.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן לראות בתשובת המשיב כבקשה מתוקנת לאישור התובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור המתוקנת או הבקשה המתוקנת). זאת, חרף טענותיה של המערערת, שלפיהן מדובר בהרחבת חזית אסורה, ואף על פי שבית המשפט המחוזי עצמו קבע כי יש ממש בטענות אלו (פסקה 14 לפסק הדין החלקי).
- העילות שנכללו בבקשת האישור המתוקנת הוגדרו כך על ידי בית המשפט המחוזי:
"הראשונה, נקיטה שלא כדין בהליכי גביה מנהליים, לרבות על ידי הטלת עיקולים על חברי הקבוצה, בניגוד לסעיף 4 (1) לפקודת המסים (גביה), וזאת כתוצאה משני מחדלים של המשיבה: א. הפרת החובה לשלוח הודעות והתראות לנישומים לכתובתם העדכנית לפי חוק עדכון כתובת [...]; ב. נקיטה בהליכי גביה מנהליים כנגד נישומים חרף העובדה שלא קיבלו מהמשיבה התראה, בשל תופעת 'הדואר החוזר' בהיקפים גדולים שהמשיבה ידעה עליה [...].