- המסקנה מהאמור לעיל היא שאין מקום להטיל אחריות על מר אדלר ומר פדלון בגין ההתקשרויות של חברת ימקום עם חברת עמרב מזה ועם מר וייס מזה. זאת ועוד, ביחס להתקשרות עם חברת עמרב, לא מצאתי שיש בסיס לטענות שהועלו נגד חברת עמרב, או מי מבעליה. ביחס לאפשרות של חברת ימקום להעלות טענות נגד התקשרות עם מר וייס, מצב הדברים פחות חד, וכשלעצמי הייתי ממליץ לצדדים להניח את הדברים במקומם – דהיינו להותיר את הכספים ששולמו למר וייס בעבר בידו, ולראות בכך מיצוי של התביעות ההדדיות בינו לבין חברת ימקום (ואולם, זוהי כמובן המלצתי בלבד, וממילא ינהגו הצדדים לפי הבנתם).
פרשה ו' – עסקת סייפרטק
רקע עובדתי
- חברת סייפראטק, אחת משלוש חברות ההחזקות שמתחת לחברת זואי, הוקמה בשנת 1998, ושימשה עד לשנת 2006 לצורך ביצוע השקעות משותפות של לבנת אדלר ופדלון ביחד עם קבוצת פישמן (אשר פעלה מצדה באמצעות חברת גלובסקום). מבנה ההחזקות בסייפרטק, עובר לאירועים שיתוארו להלן היה כדלקמן: 47.5% ממניות סייפרטק הוחזקו בידי חברת זואי; 47.5% מהמניות הוחזקו בידי חברת גלובסקום ו- 5% מהמניות הוחזקו בידי מר אדלר.
- באמצעות חברת סייפרטק בוצעו עד לשנת 2006 מספר השקעות, אשר רובן היו כושלות. הנכסים הבולטים של חברת סייפרטק בעת הרלוואנטית היו החזקותיה בחברת בנקום (בה היא מחזיקה עד היום ב- 99.98% אחוז המניות) ובחברת שופמינד (בה היא מחזיקה ב- 50% מהמניות). כן היו רשומים לטובתה הפסדי מס צבורים בסכום של כ- 49 מיליון ₪.
- לקראת סוף שנת 2006 החליטה קבוצת פישמן, בעקבות כשלון השקעות אחרות של הקבוצה, לצמצם החזקות בהן קיימת חשיפה מימונית. כחלק ממהלך זה ביקשה קבוצת פישמן להשתחרר מהתחייבויותיה לטובת חברת סייפרטק והחזקותיה,[58] והייתה מוכנה אף להעביר את המניות ללא תמורה כספית ממשית, ובלבד שהנעבר ייטול על עצמו את התחייבויותיה של קבוצת פישמן בקשר לפעילות של חברת סייפרטק והחזקותיה. בעקבות זאת נוהל משא ומתן בין נציגת קבוצת פישמן (גב' מניפז, שהיא בתו של מר אליעזר פישמן) לבין מר אדלר על מכירת מניות סייפרטק שהוחזקו על ידי חברת גלובסקום. משא ומתן זה עלה יפה, והביא לחתימתה של עסקת סייפרטק במחצית חודש נובמבר 2006 (להלן: "הסכם סייפרטק").[59]
- על פי הסכם סייפרטק העבירה חברת גלובסקום את מניותיה וזכויותיה האחרות בחברת סייפרטק ובהחזקותיה, כנגד שחרורה מכל התחייבויותיה בקשר עם חברת סייפרטק, וכנגד מחילת חוב בסך 368 אלף ₪ שחברת גלובסקום חבה לחברת זואי. מכוח ההסכם הועברו 47.5% ממניות חברת סייפרטק באופן הבא: 3.5% מהון המניות הועברו לחברת זואי (כך שהחזקותיה בחברת סייפרטק עלו ל- 51%); 19.5% מהון המניות הועברו למר אדלר (כך שהחזקותיו בחברת סייפרטק עלו ל- 24.5%) ויתרת 24.5% מהון המניות הועברו למר פדלון.[60] כמו כן קובע ההסכם כי שטרי ההון של חברת סייפרטק שבבעלות חברת גלובסקום יועברו למר אדלר ולמר פדלון בחלקים שווים.[61]
- התמורה המרכזית שניתנה על ידי לבנת אדלר ופדלון על פי הסכם סייפרטק הייתה כניסה לנעליה של חברת גלובסקום בכל הנוגע להתחייבויותיה ביחס לחברת סייפרטק והחזקותיה. מבחינה מעשית, הפעולה המרכזית שנעשתה כדי לבצע התחייבות זו הייתה הגדלת הערבות שהעמידה חברת זואי לטובת חברת סייפרטק בבנק הפועלים מסכום של 4.2 מליון ₪ לסכום של 8.5 מליון ₪. כנגד הגדלה זו הודיע בנק הפועלים לחברת גלובסקום ביום 26.12.2006 כי הוא משחררה מערבותה לחובות והתחייבויות סייפרטק על פי כתב הערבות שחתמה בסמוך להקמת חברת סייפרטק.
- טענתו המרכזית של מר לבנת בהקשר לעסקת סייפרטק היא שרומה על ידי מר פדלון ומר אדלר, בכך שהתמורה שהתקבלה על פי העיסקה (דהיינו המניות ושטרי ההון) צריכים היו לעבור במלואם לחברת זואי, בעוד שבפועל הם נגזלו, בעיקרם, לטובת מר פדלון ומר אדלר. ודוק, מר לבנת אינו מתכחש לעסקת סייפרטק גופה, ומאשר כי ידע ואישר אותה. טענתו היא שהתמורה מעסקת סייפרטק (דהיינו 47.5% ממניות סייפרטק ושטרי ההון בסך 16.1 מליון ₪) הייתה צריכה לעבור במלואה לחברת זואי, ולא להתקבל בעיקרה באופן אישי על ידי מר אדלר ומר פדלון.
- מר פדלון ומר אדלר טוענים, לעומת זאת, כי מר לבנת ידע והסכים לא רק לעצם ביצועה של עסקת סייפרטק, אלא גם לדרך בה חולקו תמורותיה. אם לדייק, הם טוענים כי לפני מר לבנת הוצגה דרך חלוקת המניות שתיווצר בעקבות עסקת סייפרטק, וכי הוא הסכים לחלוקה זו. למיטב הבנתי אין מר אדלר ומר פדלון טוענים כי מר לבנת היה מודע לסוגיה של חלוקת שטרי ההון, אולם הם טוענים כי ממילא אין להם כל כוונה לעשות שימוש בשטרי ההון כדי להביא לחלוקה לא שוויונית של כספים.
- המחלוקת בעניין עסקת סייפרטק היא, אם כך, עובדתית בעיקרה: האם ניתנה הסכמה של מר לבנת לכך שהזכויות שהתקבלו בעקבות העסקה יחולקו באופן שחולקו, דהיינו שאת עיקר המניות ואת כל שטרי ההון יקבלו מר אדלר ומר פדלון באופן אישי, וכי התמורה המרכזית שתצמח לחברת זואי תהיה השליטה בחברת סייפרטק.[62]
דיון והכרעה
- גרסתם של מר אדלר ומר פדלון לכך שניתנה הסכמה של מר לבנת למתווה חלוקת המניות שמומש בעסקת סייפרטק היא גרסה סדורה וממוקדת: בין השלושה היתה מחלוקת בשאלה כיצד לבצע את עסקת סייפרטק. מר אדלר ומר פדלון רצו לרכוש בעצמם את המניות, ואולם מר לבנת התנגד לכך, ועמד על כך שהעסקה תבוצע כחלק מהפעילות המשותפת. כדי ליישב חילוקי דעות אלו התקיימה ביום 15.11.2006 פגישה בין מר לבנת למר פדלון ב"קפה בונו" שביישוב יקום (להלן: "הפגישה בקפה בונו"). במהלך פגישה זו הוסכם על מתווה העיסקה שבוצע בפועל, דהיינו: המניות יתחלקו כך שחברת זואי תקבל שליטה בחברת סייפרטק, ואילו מר לבנת ומר אדלר יקבלו את יתרת המניות באופן שיגדיל את החזקותיהם, וישווה ביניהן.
- כנגד גרסה סדורה זו לא הציג מר לבנת גרסה ברורה: מחד גיסא, הוא הודה כי התקיימה פגישה ב"קפה בונו", אבל מאידך גיסא, לא זכר מתי התקיימה, וטען כי אינו סבור שהיא קשורה כלל לעסקת סייפרטק. לגרסתו, בפגישה ב"קפה בונו" נתן את הסכמתו לכך שמר פדלון (אך לא מר אדלר) יקבל ב"וואלה שופס" כ- 16% מהמניות, וזאת לאור מעורבותו הרבה בפעילות החברה. עם זאת, לא ידע להסביר כיצד אמורה הייתה הקצאה זו להתבצע (דהיינו האם אמור היה מר פדלון לשיטתו לקבל מניות באחת החברות הריאליות או באחת מחברות ההחזקות). מר לבנת עמד בתוקף על כך שרומה בדבר חלוקת התמורות בעסקת סייפרטק, וכי מעולם לא נתן את הסכמתו לכך שעיקר המניות וכל שטרי ההון יינתנו למר אדלר ולא פדלון באופן אישי.
- לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה כי במאזן ההסתברויות, יש להעדיף את גרסת ב"כ אדלר ופדלון, אשר לפיה מר לבנת עודכן בקשר לדרך חלוקת המניות במסגרת עסקת סייפרטק. להלן אפרט את הנימוקים לקביעתי זו:
- אין חולק כי הפגישה ב"קפה בונו" אכן התקיימה, וכי נידונה בה שאלת חלוקת ההחזקות בין השלושה. מעבר לכך קיים בסיס איתן הן בחומר הראיות הן בהגיון לכך שפגישה זו התקיימה בסמוך מאד לעסקת סייפרטק, וכי הסיכום שהושג בה בין מר לבנת למר פדלון היה רלוואנטי לדרך חלוקת המניות שהתקבלו בעסקת סייפרטק. מר פדלון ידע להצביע על המועד המדויק בו התקיימה הפגישה, ואף סיפק תיאור שלם של קורותיו באותו יום[63]. בנוסף, מבחינת הגיון הדברים, היה זה עיתוי מתאים לדון בעניין חלוקת המניות בין השלושה, שהרי דובר ברכישת מניות נוספות באחת מחברות ההחזקות שלהם. זאת ועוד, השתכנעתי כי עובר לעסקת סייפרטק לא היתה הסכמה בין השלושה בדבר דרך חלוקת התמורות מעסקת סייפרטק. לעניין זה אני מייחס משקל הן לעדותה של גב' גבאי על הדברים שנמסרו לה בזמן אמת מפי מר פדלון (ראו תמליל סטנוגרמה לפרוטוקול 14.3.12, עמודים 1132 – 1134), הן לכך שמר לבנת זכר שהתנגד לביצוע עסקאות "פרטיות" על ידי מר אדלר,[64] הן לכך שהעובדה שמר פדלון ומר אדלר שאפו כל הזמן להגדיל את אחוזי ההחזקות שלהם אינה שנויה במחלוקת, והייתה ידועה גם למר לבנת בשעתו. בהינתן שהיו אי הסכמות בנושא, ומאחר שמר לבנת ידע גם לגרסתו על עסקת סייפרטק המתבשלת, מתקבל מאד על הדעת שמר פדלון יזם פגישה כדי לנסות ולהגיע לסיכום עם מר לבנת בטרם סגירת עסקת סייפרטק.
- הגרסה שלפיה הסכמתו של מר לבנת היתה מוגבלת להעלאת החזקותיו של מר פדלון ב"וואלה שופס" בלבד, אינה סבירה. השלושה הקפידו במהלך פעילותם לרכז את החזקותיהם בחברות החזקות, ולא להקצות מניות באופן אישי בחברות הריאליות. מכאן, שאם מר לבנת הסכים להגדלת חלקו של מר פדלון ב"וואלה שופס" הפרשנות הסבירה של הדברים היא שהסכים להגדלת חלקו בחברת ההחזקות של השלושה המחזיקה במניות חברת שופמינד ("וואלה שופס") – קרי, חברת סייפרטק. למעשה גם מר לבנת לא חלק על נקודה זו, והודה כי "לא היה נדהם" אם הסכמתו הייתה מתפרשת כהסכמה להגדלת חלקו של מר פדלון בחברת סייפרטק (ראו פרוטוקול 15.4.2012, עמוד 761, שורות 3 – 5). בנוסף, גם הגרסה שלפיה מר לבנת סבר כי ההגדלה תתייחס אך ורק לחלקו של מר פדלון, ולא לחלקו של מר אדלר, היא גרסה בעייתית. מר אדלר הוא שהיה הרוח החיה מאחורי עסקת סייפרטק – קשה להניח שמר לבנת, לאור היכרותו הטובה עם מר אדלר, הניח כי ניתן לתת בעסקה זכויות למר פדלון מבלי לתת זכויות מקבילות למר אדלר.
- טענתו של מר לבנת כי חלוקת המניות במסגרת עסקת סייפרטק נעשתה מאחורי גבו, אינה מתיישבת עם העובדה שאותה חלוקת מניות היא שהקנתה לו בפועל שליטה בחברת סייפרטק (שליטה ממנה לא נהנה קודם לעסקת סייפרטק). וכי ממה נפשך, אם מר אדלר ומר פדלון ביקשו לרמות את מר לבנת במסגרת עסקת סייפרטק, מה ההיגיון מבחינתם בכך שבאותו מהלך עצמו הם מקנים לו את היכולת להרחיקם, הלכה למעשה, מכל מעורבות בחברת סייפרטק? תשובתו של מר לבנת לקושיה זו, היא שהקניית השליטה לחברת זואי הקטינה את הסיכוי שהעניין יתגלה. איני משוכנע בכך, ואולם הנקודה המרכזית היא שהקניית השליטה למר לבנת הגדילה בצורה משמעותית את הנזק מבחינת מר אדלר ומר פדלון מחשיפת העניין. על כן יש להניח כי לו היו מר אדלר ומר פדלון סבורים כי הם פועלים בניגוד לדעתו של מר לבנת, היו דואגים שלא להקנות לו באותו מהלך עצמו את השליטה בחברת סייפרטק.
- לא התרשמתי כי מר אדלר ומר פדלון ניסו להסתיר את חלוקת המניות החדשה שנוצרה לאחר עסקת סייפרטק ממר לבנת, או מאנשי המקצוע (קרי עורכי דין ורואי חשבון) המלווים אותו. השינוי בהחזקות דווח לעורכי הדין של מר לבנת בסמוך להשלמת העיסקה, והטיפול בחברת סייפרטק הועבר לרואי החשבון המטפלים במשפחת לבנת. אכן, יתכן מאד שאנשי המקצוע הללו נתנו באותה עת אמון בדיווחים של מר פדלון, ולא טרחו לברר מול מר לבנת האם הדברים מוסכמים גם עליו, ואולם עצם העובדה שמר אדלר ומר פדלון היו גלויים בעניין, ודיווחו עליהם לאנשי מקצוע שנאמנותם למר לבנת לא מוטלת בספק, משמשת חיזוק לטענתם כי לא היה להם דבר להסתיר.