ש. מה זה מלמד אותך על הסיבה לנתק בין הילדה לתובעת?
.........
ת. עניין הפניה לקבלת תרומה מאותו תורם זרע, מלמד על המורכבות בין השתיים, יש קונפליקט בעצימות מאוד גבוהה. הילדה נמצאת באמצע".
- המסקנה העולה מן העדויות היא כי מאז התאונה הקשר בין התובעת לקטינה דעך בהדרגה והתקיים אחת למספר חדשים, כאשר התובעת עודנה אוהבת את הקטינה אך מבינה כי בנקודת זמן זו תוכל לכל היותר לשמש דמות חיובית בחיי הקטינה ולקיים עימה קשר. בהקשר זה גם ביקרה את הקטינה אצל הנתבעת בסמוך לאחר יום הולדתה הרביעי.
ואולם, ברגע בו גילתה התובעת כי בת הזוג של הנתבעת הרה, השתנו פני הדברים. הקנאה שאחזה בתובעת גרמה לה רצון לנקום ולהרות גם יחד. עם זאת, ידעה כי הנתבעת מתנגדת לכך שתקבל מנה מאותו תורם זרע. לפיכך, פנתה לבנק הזרע יחד עם אימה, מסרה את פרטי הנתבעת, קיבלה את פרטי התורם ורכשה מבנק הזרע את המנות האחרונות שלו. לאחר רכישה זו הודיעה לנתבעת כי לקטינה יהיה אח מאותו אבא. מאז הדבר "התכער ביניהן" (כלשון אחותה של התובעת) הנתבעת ראתה בהתנהגות התובעת כרצון לנקום בה באמצעות שליטה, כאשר משלב זה ואילך לא הסכימה עוד לאפשר קשר בינה לבין הקטינה.
כאן המקום לציין כי רצונה של התובעת בקבלת תרומה מאותו אדם היא טבעית ומובנת (כפי שצויין בהחלטתי מהדיון ביום 13/7/23) אך הדבר מעורר קושי רב מקום בו ידוע לה מפורשות שהנתבעת אינה מעוניינת בכך. בסופו של דבר הצליחה לרכוש את מנות הזרע בהן חפצה, אך בדרך איבדה את אמונה של הנתבעת ואף את הקשר עם הקטינה.
ח. ההתנהלות בזמן שחלף עד פתיחת ההליכים המשפטיים
- בפרק הזמן שחלף מיולי 2022 ועד פנייתה הראשונה של התובעת לבית המשפט, התובעת לא טענה ואף לא הציגה התובעת כל אסמכתא לכך שפנתה לנתבעת על מנת לקיים מפגשים עם הקטינה, חרף המריבה ביניהן.
זאת, בשונה ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה שהובאה לעיל, בהם בת זוג שאינה בעלת זיקה ביולוגית חוזרת ופונה בבקשה לקיים קשר חרף המחלוקות הקשות.
ניתן להבין את הקושי הרגשי בו היתה נתונה התובעת, אך מצופה היה כי תצליח להתעלות מעל עניין זה, מתוך ראיית טובת הקטינה כקודמת לכל. התנהלות זו, כשלעצמה, מעוררת ספק רב לגבי כוונת ההורות מלכתחילה ואף לגבי הרצון בזמני שהות.
- למעשה, רק בסוף דצמבר 2022, כמחצית השנה לאחר המפגש האחרון עם הקטינה, פנתה התובעת לראשונה לבית המשפט בהליך של יישוב סכסוך, בו צויין "הואיל ונתגלע סכסוך ביני לבין הנתבעת שהיא אם ביתי, אני פונה לערכאה השיפוטית בבקשה ליישוב הסכסוך בלא התדיינות משפטית ולהפניה ליחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית".
התובעת לא הגישה כל בקשה להבטחת קשר במסגרת זו (בשונה מהנעשה בהליכים דומים המתנהלים בבית משפט זה) וכך חלפו שלושה חדשים נוספים בלא כלום.
- כתב התביעה לקבלת צו הורות פסיקתי הוגש רק בחודש מרץ 2023. הדבר אמנם נעשה בסמוך לתום עיכוב ההליכים, אך ביחס לקטינה הוא בגדר "מעט מדי ומאוחר מדי".
- הלכה למעשה, המפגש הראשון התקיים במסגרת תסקיר השירות למען הילד ביולי 2023, כשנה לאחר המפגש האחרון עם הקטינה. כאשר מדובר ב "זמן ילד", פרק זמן המהווה כ- 1/5 מחייה של הקטינה, הוא משמעותי ביותר. בשלב זה, דמותה של התובעת היתה בגדר נחלת העבר, כפי שעולה מן התסקיר שיובא להלן.
- המסקנה העולה מועד פתיחת ההליך בבית המשפט היא כי התובעת המתינה זמן רב מדי ממועד המוגש האחרון ועד פנייתה לבית המשפט, וגם אז לא עתרה לחידוש מיידי של הקשר. לאור הפסיקה שהובאה לעיל (בערעור מיסים 4741/21, שם) עניין זה מעורר שאלה לגבי רצינות כוונותיה של התובעת.
סיכום ביניים: האם היתה כוונת הורות משותפת?
- מן המובא לעיל עולה כי בעלות הדין מיסדו זוגיותן במסמך בכתב כנדרש ואף מיסדו פרידתן במסמך כתוב. לא כך לגבי עניין ההורות, אותו לא טרחו לכונן בשום דרך, חרף העובדה שהאפשרות לקיימו היתה ידועה היטב גם לתובעת. התובעת אמנם הרעיפה אהבה על הקטינה שכינתה אותה "אימי", גם הנתבעת נתנה לה תחושה שהיא משמשת אם לקטינה, אך היבטים נוספים של התנהלות בעלות הדין מעוררת ספק לגבי כוונת ההורות המשותפת.
- התנגדות הנתבעת לכך שהתובעת תרכוש אותה מנת זרע, העדר שם משפחה משותף, הקשיים הרבים במהלך הזוגיות, משבר האמון סביב מקום עבודתה של התובעת, הליך פשיטת הרגל, השימוש בסמים, חוסר היציבות הרגשי, הסירוב לפגוש בקטינה בנוכחות בת הזוג החדשה של הנתבעת, ההודעה כי הקשר הסתיים, הכעס על הריונה של בת הזוג החדשה , היציאה מקבוצת הוואטס'אפ של גן הילדים מרגע שנכנסה אליה בת הזוג החדשה, רכישת מנת הזרע מאותו תורם באופן מתריס כנגד רצון הנתבעת ותוך פגיעה בפרטיותה, הפסקת מימון צרכי הקטינה, השיהוי הרב משך החדשים הרבים שחלפו עד הגשת התביעה, באופן בו דמותה בעולמה של הקטינה מתפוגגת והולכת, כל אלה מטילים ספק לגבי כוונת ההורות המשותפת, בהעדר הסכם.
- באשר לטענה שהוסיפה התובעת בסיכומיה לפיה מדובר בהסכם בעל פה, אין מקום לטענה זו. גם אם התובעת הבינה מהנתבעת כי זוהי מערכת היחסים ביניהן, גם אם הנתבעת גרמה לתובעת להאמין כי אין צורך בהסכם הורות, אין בכך כדי לבסס את ההתחייבות הבלתי נפרדת ישירות כלפי הקטינה, גם אם תיפרדנה.
- במצב דברים זה, בו מתעורר ספק לגבי כוונת ההורות המשותפת, שאלת טובתה של הקטינה מקבלת מקום משמעותי במיוחד. לשם כך, יש לבחון את הדברים מתוך עיניה.
שלישית, מהי טובת הקטינה?
- עיון בתסקיר העו"ס מיום 10/10/23, המתאר את השיחה המקדימה עם הקטינה טרם המפגש עם התובעת ואף את המפגש עם התובעת עצמה, מלמד כי התובעת אינה מהווה עוד דמות הורית בעיני בחיי הקטינה, כפי שיפורט להלן.
- ביום 26/7/23 קיימה פגשה העו"ס את הקטינה בביתה בדרום בנוכחות הנתבעת , כאשר אותה עת נמצאו בבית גם בת הזוג של הנתבעת (ב') וילדתה הפעוטה ולגביה מתארת את הדברים הבאים (בעמ' 4-3 לתסקיר):
- הקטינה התרוצצה בחופשיות בביתה והתקרבה אליה בהדרגה. העו"ס הציעה לקטינה לצייר ציור, הקטינה ציירה את עצמה, את הנתבעת את בת זוגה ואת ביתה , כתבה את שמותיהן וציינה בשמחה: "כל המשפחה במשבצת אחת" (עמ' 3 באמצע).
- כששאלה העו"ס את הקטינה האם מעוניינת להוסיף שם נוסף, השיבה הקטינה בשלילה. כששאלה אותה על הספר "אימא בטן אימא לב" ישבה עם אימה, עיינה בספר ואמרה:
"נו זה כמו ש ב' היא אימא בטן של התינוקת שלה ואת אימא לב שלה