תפ (י-ם) 167/03 מדינת ישראל נ' מרדכי כהן

בתי המשפט

נגד הנאשמים, הוגש כתב אישום, המייחס להם ניסיון לעריכת הסדר כובל, שעניינו תיאום מחירים בין הנאשמת 3 לחברה המאוחדת, אשר ייבאו ושיווקו, כל אחת, במועדים הרלוונטים לכתב האישום, את חטיפי הבריאות אנרג'י וקורני, בהתאמה, עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן – "חוק ההגבלים העסקיים"). לטענת הנאשמים, בין היתר, השיחות נשוא כתב האישום נסבו על בחינת אפשרות למיזוג החברות או להפצה משותפת וענין המחירים אוזכר בפגישה ובשיחות רק באופן שולי וזניח, כחלק מההסבר למיצוב המוצרים בפעילות משותפת עתידית. כן נטען כי הגדרת שוק רלוונטי נמנית על יסודותיה העובדתיים של עבירת ההסדר הכובל, הקבועה בסעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים, משכשלה המאשימה בהוכחת קיומו של שוק חטיפי בריאות יש לזכות הנאשמים מביצוע העבירה. עוד נטען להגנה מן הצדק נוכח פגמים בחקירה וכי מנהל השיווק בחברה המאוחדת (להלן:"מטרסו") שימש סוכן מדיח, עת הוא ומנכ"ל החברה המאוחדת קָשרו קֶשר עם חוקרי הרשות להגבלים עסקיים להפליל את הנאשמים. כן נטען להגנת "זוטי דברים", לטעות במצב המשפטי, טעות במצב העובדתי ולהגנה מן הצדק.

.

בית-המשפט המחוזי הרשיע את הנאשמים במיוחס להם ופסק כי:

תכלית החוק הינה הבטחת עקרון התחרות החופשית בשוק העסקי בישראל. פגיעה בתחרות החופשית משמעה שלילת זכות הציבור ליהנות מיתרונותיה הרבים של התחרות, המתבטאים, בין היתר, בהפחתת מחירים, בשיפור איכות המוצרים ובהקצאתם היעילה של המקורות במשק. בהתאם לתכלית זו סעיף 4 לחוק ההגבלים העסקיים קובע, איסור להֵיות אדם צד להסדר כובל, אלא אם קיבל לכך אישור מבית הדין להגבלים עסקיים או היתר זמני או פטור מהממונה על ההגבלים העסקיים. המונח הסדר פורש בהרחבה על מנת לכלול בחובו כל סוג של הסכמה וכל דרך של הגעה להסכמה בין הצדדים להסדר. היינו, הסכמה להסדר אינה חייבת להיות מפורשת וזו יכולה להיות גם מכללא או בהתנהגות, עת אין באופן הבעת ההסכמה על-ידי הצדדים ובגיבושה כדי להשליך על קיומו של הסדר דה-פקטו. סעיף 2 לחוק קובע שני סוגים של הסדרים כובלים. הסוג האחד, הקבוע בהוראת סעיף 2(א) לחוק, עניינו מבחן מהותי-פונקציונאלי, קרי, מבחן של פגיעה בתחרות, במסגרתו תיבחן השאלה האם ההסדר שנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים מונע תחרות בעסקים או מפחיתהּ. הסוג השני, הקבוע בהוראת סעיף 2(ב) לחוק, עיקרו מבחן צורני, קרי, הוראת הסעיף קובעת חזקה חלוטה, לפיה הסדר באחד מן העניינים המנויים בה חזקה עליו כי פוגע הוא בתחרות, ומשכך הינו בגדר הסדר כובל. ביהמ"ש סבור כי הגדרת שוק רלוונטי אינה נמנית על יסודות עבירת ההסדר הכובל, על שני סוגיו, ואין המאשימה חייבת בהוכחה פורמאלית כאמור, לצורך הוכחת קיומה של עבירת הסדר כובל.