במקרה דנן, יש לראות בהצעת הנאשם 1 לתיאום רמת מחירים מינימאלית לחטיפי הבריאות קורני ואנרג'י, כפי שהביאה בפני מטרסו בפגישה בבית קפה וכפי שחזר עליה בשתי שיחות טלפון נוספות, לרבות בפגישה שנערכה בבית מלון דן, מעשים המקרבים את הנאשם 1 לביצוע העבירה המושלמת – קרי: שכלול ההסדר הכובל (לפי סעיף 2(ב)(1) לחוק ההגבלים העסקיים). ממילא, יש לראות במעשי הנאשם 1 תחילת הביצוע, שהרי הלה גילה כוונתו בפועלו באופן גלוי לעין ובאמצעים המתאימים – פנייה למטרסו, מתחרהו, לשם תיאום רמת מחירים מינימאלית כאמור. ביהמ"ש מצא את הנאשם 2 אשר שימש, במועדים הרלוונטים לכתב האישום, הבעלים ומנהלהּ הכללי של פארם אפ, חברת אֵם של הנאשמת 3. אשם הן באחריות ישירה והן באחריות עקיפה בפלילים, בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים וזאת למרות הטענה שלא השתתף בפגישה בבית-הקפה וטען כי הצטרף באופן ספונטאני לפגישה השניה. שכן, לאור חומר הראיות בתיק ובהינתן התכלית העומדת בבסיס חוק ההגבלים העסקיים, יש לראות בנאשם 2 – נושא משרה בנאשמת 3, אשר היה מעורב בפעילותה השוטפת והניהולית – כמי שהיה בכוחו למנוע את מעורבות החברה בביצוען של עבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים.
ביהמ"ש קבע אחריות לנאשמת 3 – החברה, מכח דוקטרינת תורת האורגנים, אשר פותחה והשתרשה במשפט הישראלי ומצאה ביטויה, לימים, במסגרת תיקון מספר 39 לחוק העונשין. הנאשם 1, אשר היה בעל מניות בנאשמת 3, שימש מנהלהּ הכללי של הנאשמת, יתרה מזאת, מעשיו של הנאשם 1, המהווים על-פי חוק פעילות עבריינית, נעשו במסגרת פעילותו בנאשמת 3. משכך ולאור התחזקות מעמד התאגידים במשפט המודרני, בהיותם בסיס עיקרי לפעילות אנושית, וודאי בשוק העסקי בישראל, הרי שהטלת אחריות פלילית אישית על הנאשמת 3, אף תקדם הערכים שהחברה רוצה להגן עליהם, העומדים בבסיס חוק ההגבלים העסקיים - הבטחת עקרון התחרות החופשית במשק הישראלי.
ביהמ"ש דן בכל ההגנות שהעלו הנאשמים ולא מצא בהם ממש. כן נקבע כי חרף הפגמים שנפלו בהליכים שנקטה הרשות בעניינם של הנאשמים, אלה אינם מגיעים כדי פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.וחרף העובדה כי מטרסו הודה שמניעיו לשיתוף פעולה עם הרשות להגבלים עסקיים לא היו אלטרואיסטים, הרי שהרשעת הנאשמים, אינה מבוססת אך על העדפת עדות אחת על-פני רעותה (שנמצאה אמינה), אלא על תמלילי שיחות מזמן אמת.
הכרעת דין
כתב האישום
- נגד הנאשמים, מרדכי בן יעקב כהן (להלן - "נאשם 1"), אהוד בן אליעזר פוזיס (להלן - "נאשם 2") וחברת פארמה גרין בע"מ (להלן - "נאשמת 3") הוגש כתב אישום, המייחס להם ניסיון לעריכת הסדר כובל, עבירה לפי סעיף 4 בשילוב עם סעיף 2(א) וסעיף 2(ב)(1) בשילוב עם סעיף 47(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן - "חוק ההגבלים העסקיים"), בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין").
- העובדות המפורטות בכתב האישום הינן כדלקמן: במועדים הרלוונטים לכתב האישום, היתה הנאשמת 3 חברה פרטית, אשר עסקה בייבוא של מזון בריאות ובשיווקו, ושיווקה, בין היתר, את חטיף הבריאות אנרג'י, הנטען להיות בעל נתח השוק הגדול ביותר בשוק חטיפי הבריאות. נאשם 1 כיהן כמנהלה הכללי של נאשמת 3, חברת בת של חברת פארם אפ בע"מ (להלן - "פארם אפ"), והחזיק ב-11% ממניותיה. נאשם 2, הבעלים של פארם אפ ומנהלה הכללי, כיהן כיושב ראש מועצת המנהלים של נאשמת 3 ושימש כמנהלהּ הפעיל.
במועדים הרלוונטים לכתב האישום, שימש מעוז מטרסו (להלן - "מטרסו") מנהל השיווק של החברה המאוחדת להפצה ולמסחר בע"מ (להלן - "החברה המאוחדת"), אשר עסקה בייבוא ובשיווק מוצרי מזון, ושיווקה, בין היתר, את חטיף הבריאות קורני. דן הכט (להלן - "הכט") שימש, במועדים הרלוונטים לכתב האישום, מנהלהּ הכללי של פידן סחר בע"מ (להלן - "פידן סחר"), חברה פרטית, אשר ניהלה במהלך שנת 2001 משא ומתן עם חברה אחרת, לפיו היתה אמורה לקבל על עצמה הפצתו של חטיף הבריאות צ'ואי.