(ראו גם, ע"פ 7033/04 יחזקאל יאיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 4110
(2006); ע"פ 9613/04 ציון בן סימון נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 3625
(2006); ע"פ 9216/03 ז'אן אלרז נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 576
(2006); ע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 221, עמוד 291 (1996)).
גם הטענה כי הרשות להגבלים עסקיים הסתירה מהנאשמים, כי קוך לא היה אמור להגיע לפגישה שהתקיימה במלון דן וכי בהודעה שנגבתה ממטרסו ובחקירתו הראשית, טען כי במהלך הפגישה שוחח בטלפון עם קוך, בעוד שבפועל שוחח עם החוקר אשד, אשר הנחה אותו מה לומר במהלך הפגישה - גם בכך אין לראות פגם, אשר פגע בהגנת הנאשמים, אשר אחריותם בפלילים מבוססת על חומר הראיות בתיק, ובפרט שיחות הטלפון והפגישה במלון דן, שהוקלטו.
- סיכומו של דבר, לא מצאתי כי בפגמים שנפלו בפעולות הרשות יש משום התנהגות שערורייתית ובלתי נסבלת, המצדיקה קביעה כי בהעמדת הנאשמים לדין יש משום פגיעה מקוממת המעמידה לנאשמים הגנה מן הצדק. דומה כי באיזון בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים הכרוכים בקיומו של המשפט הפלילי - לרבות העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עמם, מחד גיסא, והגנה על זכויות היסוד של הנאשם ושמירה על טוהר ההליך השיפוטי, מאידך גיסא - יש לקבוע כי חרף הפגמים שנפלו בהליכים שנקטה הרשות בעניינם של הנאשמים, אלה אינם מגיעים כדי פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.
- אשר לטענה כי מטרסו, קוך ואנשי הרשות להגבלים עסקיים רקמו מזימה להפליל הנאשמים ולהפילם בפח, הרי שלא מצאתי לכך תימוכין בחומר הראיות בתיק. כאמור, מטרסו וקוך העידו, כי פנו לרשות להגבלים עסקיים על רקע חששם להסתבך בפלילים, לאחר שקוך אף קיבל ייעוץ משפטי לעשות כן. ויוטעם, אף אם פנייתם של אלה לרשות נבעה ממניעים אחרים, שמקורם בתחרות עסקית בינם לבין הנאשמים, הרי שלא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות מן המארג הראייתי שהונח לפני בדבר אחריות הנאשמים בפלילים בגין ניסיון לעריכת הסדר כובל, עליו עמדתי בהרחבה לעיל. לא זו אף זו, אשד, ראש צוות מודיעין ברשות להגבלים עסקיים, אשר היה אמון על החקירה בתיק, העיד כי פנה למטרסו ולקוך, לאחר שהוחלט לאמת את דברי מטרסו בדבר הפגישה בבית קפה אלכסנדר, על מנת "לשכנע אותם לשתף איתנו פעולה מעבר למידע שמסרו לנו" (פרוטוקול דיון מיום 22.9.2004, עמוד 53 שורות 10-13), בהוסיפו כי נדרש "לשכנע אותם לשתף פעולה" (ראו גם, פרוטוקול דיון מיום 22.9.2004, עמוד 60 שורות 32-33). בחקירתו הנגדית, הכחיש אשד כל כוונה 'להפיל בפח' את הנאשמים, בהדגישו כי במידע שמסר לו מטרסו בדבר הפגישה בבית קפה אלכסנדר עלה חשד לביצוע עבירה, המחייבו לפעול, במסגרת תפקידו, לשם אכיפת חוק ההגבלים העסקיים (פרוטוקול דיון מיום 22.9.2004, עמוד 58 שורות 2-6).
אומר כך: חרף העובדה כי מטרסו הודה שמניעיו לשיתוף פעולה עם הרשות להגבלים עסקיים לא היו אלטרואיסטים, הרי שהרשעת הנאשמים, כפי שכבר הודגש, אינה מבוססת אך על העדפת עדות אחת על-פני רעותה, אלא על תמלילי שיחות מזמן אמת. דומה כי מבחינת מטרסו, הידיעה כי הנאשמים פנו לחברה הגרמנית, המייצרת את החטיף קורני, בבקשה כי תייצר עבורם גרונלה לחטיף אנרג'י (פרוטוקול דיון מיום 7.6.2004, עמוד 11 שורות 13-23), וכן מסע הפרסום שהעלה הנאשם 1 לחטיף אנרג'י בשלהי שנת 2001, על רקע מידע שקיבל ממטרסו בשיחות קודמות בין השניים (פרוטוקול דיון מיום 7.6.2004, עמוד 21 שורות 21-30, עמוד 22 שורה 26 ו-29-30) - אכן הניעו את מטרסו לפנות לרשות. ברם, אין בכך כדי לפגוע בראיות התביעה כאמור, אשר יש בהן כדי לבסס אחריות הנאשמים בפלילים.
- ובהקשר דנא, אבקש להוסיף ולהדגיש, כי לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנאשמים בדבר חוסר מהימנות מטרסו ואשד. עדויותיהם היו מהימנה עליי. אין בניסיון ב"כ הנאשמים להיתלות בעניינים שוליים, הנוגעים לעדויותיהם, כדי לשנות ממסקנתי זו, בפרט לנוכח התשתית הראייתית המוצקה שהונחה בפני, בדבר אחריותם של הנאשמים בפלילים בגין ביצוע עבירה של ניסיון לעריכת הסדר כובל. ויודגש, עדות מטרסו משתלבת במארג הראייתי, הנלמד בפרט מתמלילי שיחות הטלפון והפגישה במלון דן.
אך לשם המחשה, היתלות הנאשמים בדברי מטרסו בחקירתו ברשות להגבלים עסקיים, לפיה שוחח במהלך הפגישה במלון דן עם קוך אשר התעד להצטרף לפגישה, הגם שידע כי לא כך הוא הדבר, אין בה כדי לפגוע בהגנת הנאשמים ובהיות ההליך המשפטי שהתנהל נגדם הליך הוגן. יתרה מזאת, החוקרת שרון צ'צ'יק-מרקוביץ, מסרה בעדותה בבית המשפט כי מטרסו "לא ניסה לעבוד עלי, ידעתי ששלומי לא אמור להגיע ... יכול להיות שלא כתבתי את ההודעה מפורטת ושכחתי לכתוב הערה. אני הבנתי את הדברים ששלומי קוך לא אמור להגיע לפגישה." (פרוטוקול דיון מיום 7.4.2005, עמוד 83 שורות 9-18). ודוק, בחקירתו הראשית חזר בו מטרסו מדבריו בחקירה ברשות והודה, כי במהלך הפגישה במלון דן שוחח, בפועל, עם החוקר אשד ולא עם קוך (פרוטוקול דיון מיום 7.6.2004, עמוד 17 שורות 6-15). ודוק, לא מצאתי באמור, הנוגע לכל היותר לתחבולות חקירה כשרות של הרשות, כדי לגרוע ממהימנות עדותו של מטרסו, בפרט בהתייחסה לשאלת אחריות הנאשמים בפלילים.
- לטענת ב"כ הנאשמים, קוך שיקר, הן בציינו כי המכתב ששלח לרעייתו (נ/2א) הינו המכתב המקורי, כך כעולה מחוות דעת המומחה, הגרפולוג עו"ד יונתן נפתלי (נ/15), והן בהכחישו כי אמר לעובדת הרשות, עו"ד לבנת ברג, לאחר הפגישה של מטרסו והנאשם 1 בבית קפה אלכסנדר, כי אנרג'י וצ'ואי משתפים פעולה. מבלי שאדרש לשאלת נכונות טענות אלה, הרי שאין בהן, כשלעצמן, כדי להשליך על שאלת אחריות הנאשמים בפלילים. לאמור, גם אם הן נכונות, אין להן כל השלכה על הכרעת הדין ועל הרשעת הנאשמים. היות המכתב נ/2א מקורי, כן או לאו, בהינתן העדר מחלוקת בדבר תוכנו של מכתב נ/2, הזהה לו, התומך, לכל היותר, בגרסה, לפיה הנאשם 1 פנה למטרסו בדרישה להפסיק את מדיניות המבצעים ולמכור החטיף במחיר מלא - אינו גורע מהצעת הנאשם 1 למטרסו גם להעלות את מחיר החטיף קורני, כפי שהוכח לפני בראיות ישירות. לא למותר לציין, כי בעדותו אמר קוך, כי המכתב לא שיקף כלל העניינים שעלו בשיחה, בהוסיפו כי "בפירוש זוכר שדובר על תיאום מחירים." (פרוטוקול דיון מיום 6.4.2005, עמוד 77 שורות 13-19; וראו גם, פסקה 34 לעיל, שם קבעתי כי גם הפסקת מדיניות מבצעים הינה כבילה הנוגעת למחיר שיידרש). ויפים הדברים גם באשר לתוכן השיחה שהתקיימה בין קוך לעו"ד לבנת ברג, המהווה לכל היותר, עדות מפי השמועה בנוגע לשיחה שהתקיימה בין הנאשם 1 למטרסו, עליה למדנו מפי הצדדים לה - מטרסו והנאשם 1 - בראיות מאוחרות וישירות.
ויוטעם, חלקים מעדותו של קוך אכן מעוררים סימן שאלה. דא עקא, עדותו מבוססת על דברים ששמע ממטרסו, ובסתירות שבין עדותו לעדות מטרסו, עדיפה בעיני עדות מטרסו, התומכת בתמלילי שיחות הטלפון והפגישה במלון דן מזמן אמת. בטענות שהעלו ב"כ הנאשמים נגד קוך אין כדי לקעקע את הרשעתם של הנאשמים.