השמשה הקדמית נפגעה מפגיעה אחת מעצם שחדר את השמשה במהלך הפגיעה:
- בהסתמך על קווי השבר הישרים היוצאים ממרכז הפגיעה להיקפה ("רדיאליים") וקווי השבר המעגליים מסביב למוקד הפגיעה ("קונצרטיים") בשמשה הקדמית חלק ימין עליון, וכן בהסתמך על החור הפעור בשמשה הקדמית בחלק ימין עליון, הסיק המומחה שבסבירות גבוהה מאוד השמשה הקדמית נפגעה מפגיעה אחת מעצם, שחדר את השמשה במהלך הפגיעה.
כיוון הפגיעה בשמשה הקדמית הוא מימין לשמאל ביחס לרכב:
- בהסתמך על מאפייני השברים בשמשה הקדמית, לרבות השברים הצפופים בין מוקד הפגיעה והחור הפעור, בין מוקד הפגיעה לקצה העליון של החור הפעור וסומנו באליפסה בתצלום 6 (ת/13ג) (ר' לעיל), במסקנה לעיל, ובמיקום השברים והחור הפעור הימני של השמשה הקדמית והיעדר סימני פגיעה בצד הפנימי של דלת ימין ודופן ימין, חלק קדמי, הסיק המומחה שבסבירות גבוהה מאוד כיוון הפגיעה בשמשה הקדמית מימין לשמאל (ביחס לרכב) ר' חץ שחור מקווקו בתצלום 9 (ת/13) ובתצלום 11 (ת/13ג). ביחס לרכב הושלכה האבן מלפנים לאחור, וביחס לציר האמצע של הרכב מצדו הימני של הרכב לצדו השמאלי (ח"נ, עמ' 406-405).
השמשה הקדמית נפגעה מאבן שהושלכה לעברה וחדרה לתוך הרכב:
- בהסתמך על המסקנות הקודמות ובהסתמך על האבן שנמצאה על רצפת הרכב, למרגלות מושב הנוסע הקדמי, הסיק המומחה שבסבירות גבוהה השמשה הקדמית נפגעה מאבן שהושלכה לעברה וחדרה לתוך הרכב.
סיכום:
- אציע אפוא לחבריי לאמץ את מסקנותיו של רפ"ק דלבר. מעבר לעמדת ההגנה האמורה (היעדר מחלוקת לגבי מסמכים/ראיות שההגנה לא התייחסה אליהם בסיכומיה), אציין כי התרשמתי מהעד רפ"ק דלבר, שניחן בידע מקצועי ומעמיק, בצורה חיובית ביותר. רפ"ק דלבר ערך בדיקה יסודית של כל הנתונים, שלוותה בתצלומים הממחישים, בין היתר, את הנזקים שנגרמו לשמשה הקדמית של הרכב. רפ"ק דלבר מסר לפנינו עדות מרשימה ומדויקת, וכן הסבר מקצועי בהיר שהנגיש לבית המשפט את הסוגיה בצורה מיטבית ואפשר לנו להגיע להכרעה לאחר שהעמקנו בסוגיה המקצועית.
פינוי המנוחה לבית החולים בחאוורה
- עדות ראבי: כאמור הגיע ראבי עם המנוחה לבית החולים בחווארה, הוריד את הסלע מגופה, ולאחר מכן הכניס את המנוחה למרפאה, שם נקבע מותה וגופתה הועברה לרפידיה. בהמשך כפי שהעיד ראבי הוא נסע עם בעלה של בתו לרפידיה ואת רכבו הותיר נעול בבית החולים בחווארה (ר' לעיל).
קביעת מותה של המנוחה בבית החולים בחאוורה ד"ר אלקרם (ת/22, ת/22א; ת/22ב, ת/22ג מיום 12.10.18)
- מסמכים רפואיים: המנוחה שהובאה על ידי בעלה למיון, הייתה בתרדמת מוחלטת, ללא דופק וללא נשימה. לאחר בדיקתה בוצע צילום רנטגן. נמצאו פצע עמוק אנכי קרוע בצד ימני קדמי של הראש, דימום מהאוזן הימנית, דימום מהאף ואישונים מורחבים. בעקבות הממצאים נקבע מותה (ת/22, ת/22א; ת/22ב, ת/22ג מיום 12.10.18).
- בבית המשפט: לפני שביצע ד"ר אלקרם בדיקה ראשונית, הוא דיבר עם המנוחה אך היא לא הגיבה. המנוחה הייתה ללא דופק והוחל בטיפול ראשוני. הפציעה של המנוחה נראתה טרייה: הדם היה טרי, עדיין נוזלי ולא קרוש, וזרם מהאף ומהאוזניים בצבע אדום כהה. משהוסר כיסוי הראש של המנוחה, נראה ראשה פתוח, והמוח באזור הרקה בצד ימין מעל האוזן היה בחוץ. הצילום שנעשה הראה על שבר בבסיס הגולגולת. למוח נגרם נזק קטלני (ח"ר, עמ' 490-482).
- ד"ר אלקרם ניסה לשאוב את ההפרשות מפיה של המנוחה, אך כמות הדם הייתה גדולה. כמו כן ניסה ד"ר אלקרם לבצע החייאה כדי להציל את חייה של המנוחה וכן ניתן לה חמצן. ואולם, המצב היה חסר תקווה. מכיוון שהמנוחה הגיעה ללא דופק, ללא נשימה ועם אישונים מורחבים, היה זה מצב של מוות (ח"ר, עמ' 485-484, 490).
זיהוי גופת המנוחה, הבדיקה החיצונית של הגופה וההמלצה לערוך ניתוח לאחר המוות
- על הצד הפורמלי (שלאחר הסיכומים אינו במחלוקת): אחמד סקא (להלן: "סקא") שהוא קצין חקירות ברש"פ שלו הואצלה הסמכות להחליט על נתיחת הגופה (ח"ר, עמ' 774-773, ח"נ, עמ' 779, 789-782); זיהוי הגופה: סקא (ת/23, ת/23(1), ח"נ, עמ' 782-781); על יסוד דברי הרופא המשפטי שלפיהם מהבדיקה החיצונית אין הוא יכול לקבוע את סיבת המוות ולפיכך נדרשת נתיחה, שוכנע סקא בנחיצות הנתיחה לצורך קביעת סיבת המוות. סקא המליץ לעשות כן, והחליט להעביר את הגופה לביצוע הנתיחה. החלטתו של סקא להעביר את הגופה למכון הפתולוגי באוניברסיטת אל נג'אח כדי לקבוע את סיבת המוות (ת/24, ת/24(1)); הצו שנתן התובע בהתאם להחלטת סקא (ראג'ב עלאמה) (ת/25, ת/25(1)); ההצטרפות להמלצה של סקא לבצע נתיחה - הממונה על התביעה בשכם ראג'ב עלאונה (ת/26ת/26(1)). בנוסף, לאחר קבלת ההחלטה, עדכן סקא את הפרקליט אשרף שאישר אף הוא את ההחלטה האמורה (ח"נ, עמ' 782).
הבדיקה החיצונית של גופת המנוחה - ד"ר נוח חמדאן
- ד"ר נוח חמדאן (להן: "ד"ר חמדאן") הוא רופא משנת 2007. בשנת 2017 הוא הוסמך כמומחה ברפואה משפטית. במועד הרלוונטי עבד ד"ר חמדאן כרופא משפטי במשרד המשפטים של הרשות הפלסטינאית, והיה אחראי על אזור שכם וסלפית (ח"ר, עמ' 576-574).
- בתאריך 12.10.2018, סמוך לשעת חצות, ערך ד"ר חמדאן את הבדיקה החיצונית של הגופה (ת/23, ת/23(1)). יצוין כי בהמשך, השתתף ד"ר חמדאן, יחד עם שני רופאים נוספים, בנתיחת הגופה (ת/21, ת/21(1)).
- הבדיקה החיצונית המקדמית בוצעה בבית חולים ברפידיה בשכם, בנוכחות נציג המשטרה, תובע ובן משפחה שזיהה את המנוחה. דו"ח הבדיקה נכתב השוטר אחמד סקה (ת/23, ת/23(1)).
- בדו"חות פירוט ממצאי הבדיקה, ואתייחס אליהן כפי שתועדו גם בדו"ח הנתיחה שבו כאמור נטל חלק גם ד"ר נוח חמדאן (ר' גם עדותו של ד"ר ריאן אלעילי (להלן: "ד"ר אלעילי") - מנהל המכון לגבי תיעוד הנתיחה ע"י ד"ר חמדאן, ח"נ, עמ' 538-535, 558-557).
- המלצתו של ד"ר חמדאן: הואיל ולא ניתן היה לקבוע את סיבת המוות על יסוד הבדיקה החיצונית, המליץ ד"ר חמדאן להעביר את הגופה למכון לרפואה משפטית לביצוע נתיחה מלאה (ח"ר, עמ' 591).
- ברקע לנתיחת הגופה יצוין כי סנ"צ דני ישראל, ראש המנגנון המשטרתי לתיאום ושיתוף של המשטרה באוכלוסייה הפלסטינאית, פנה למקבילו הפלסטינאי, ר' הממת"ש (מנגנון לתיאום המשטרתי) נצ"מ בילאל עבדו, בבקשה לקבל את גופת המנוחה לנתיחה במכון לרפואה משפטית באבו כביר, והציע שפתולוג פלסטינאי יהיה נוכח בנתיחה. לאחר זמן עדכן נצ"מ בילאל שהגופה הועברה לנתיחה במכון פתולוגי פלסטינאי באונ' אלנג'אח והנתיחה כבר החלה, ולפיכך נציג המכון לרפואה משפטית באבו כביר לא יוכל כבר להצטרף (ת/15- דו"ח מיום 18.11.18).
- לאחר נתיחת הגופה, התבקש ד"ר קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, לחוות את דעתו בנוגע לפציעותיה של המנוחה. לעיונו הועברו תרגומים של חוות הדעת מנתיחת הגופה ברשות הפלסטינאית, התקליטור עם התמונות שצולמו בעת הנתיחה, תמונות הרכב בו ישבה המנוחה בעת הפגיעה, דו"ח בדיקת הרכב במז"פ והאבן שנמצאה ברכב. ד"ר קוגל מצא שיש מספר נקודות שדורשות הבהרה נוספת, ולכן העלה את המקרה לדיון בישיבת כל רופאי המכון. בנוסף, קיים שיחת ועידה עם ד"ר אלעילי, ראש המכון הפתולוגי ברש"פ (רפ"ק דא-קוסטה, ח"נ, עמ' 1536-1533). בשיחה התברר כי יש אי הסכמה בין שני המומחים בעיקר בשתי סוגיות (יפורט להלן).
- להלן אתייחס לנתיחה לאחר המוות ולעמדותיהם המקצועיות של המומחים: ד"ר אלעילי, ראש המכון לרפואה משפטית הפלסטינאית, ד"ר חמדאן שהשתתף בנתיחה, וד"ר קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר.
- עיקר המחלוקת בין המומחים: שלושת המומחים מסכימים כי מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מנזק חמור למוח בשל חבלה קהה בראשה, כאשר החבלה מתיישבת עם מנגנון בו עצם קשיח בתאוצה מכה בקדמת הראש. ואולם, בעוד ששני מומחי הרש"פ סבורים כי בראשה של המנוחה יש מוקד אימפקט אחד, סבור ד"ר קוגל כי יש לפחות שני מוקדי נזק. לגבי שאלת ההתאמה בין גודל האבן וצורתה לחבלה מהאבן: מומחי הרשות סבורים כי התאמה כזו קיימת, בעוד שד"ר קוגל סבור כי לא כך הדבר, מה שמחזק את מסקנתו האמורה.
- ב"כ המאשימה עותר לאמץ את מסקנת רופאי הרשות ולא את זו של ד"ר קוגל, בהפנותו בית המשפט, בין היתר, לכך שד"ר קוגל בהגינותו העלה הסתייגויות מסוימות מעמדתו המקצועית כפי ששוקפה בחוות הדעת שלו ובעדותו בבית המשפט. עמדתם המקצועית של רופאי הרשות עולה בקנה אחד עם תיאור האירוע בכתב האישום שלפיו לרכב נזרקה אבן אחת שפגעה בראשה של המנוחה וגרמה למותה (ר' סעיף 11 (יד)-(טו) לסיכומי המאשימה).
- ב"כ הנאשם מבקש לסמוך על עדותו המקצועית ונטולת הפניות של ד"ר קוגל, לדחות את עמדתם המקצועית של רופאי הרשות, ולקבוע כי התרחיש שמציגה המאשימה בכתב האישום שלפיו נגרם מותה של המנוחה מפגיעת אבן יחידה בראשה, כפי שתיאר בעלה, איננו נכון. בטיעוניו הדגיש ב"כ הנאשם את מקצועיותו הרבה של ד"ר קוגל, את ניסיונו המקצועי, את ההערכה הרבה לה הוא זוכה ואת היותו ראש המכון לרפואה משפטית (ר' סעיפים 12- 25 לסיכומי ההגנה).
- ב"כ הנאשם מוסיף וטוען, תוך שימוש במילים קשות נגד רופאי הרשות לא רק בהיבט המקצועי, שאין מקום לסמוך על עדותם. אומר מיד כי מוטב היה אלמלא כך נכתבו הדברים. אוסיף כי ד"ר קוגל עצמו הביע הערכה מלאה לרופאי הרשות הן מבחינה מקצועית והן מבחינת היושרה המקצועית שלהם.
- לגבי עדותו של ד"ר חמדאן סבור ב"כ הנאשם כי הוא הותיר רושם עגום. ד"ר חמדאן טען שאינו זוכר לפרט נתיחות קודמות שביצע במקרים דומים, התחמק מלהשיב על שאלות, בין היתר, בטענה שעקב עישון נפגע זכרונו. לטענת ב"כ הנאשם, הוא לא ניחן בניסיון מקצועי ובבקיאות מקצועית, וכן סירב להשיב על שאלות רלוונטיות והיה נכון להתמקד בעיקר בדו"ח שאותו הכין ושבקשר אליו הוזמן להעיד (ר' עדות ד"ר חמדאן, ח"נ, עמ' 639-623, 642, 664-655, 718, 813-807).
נתיחת הגופה לאחר המוות: דו"ח פתולוגי משפטי מיום 13.10.18 של הרשות הלאומית הפלסטינאית משרד המשפטים מרכז רפואי פתולוגי פלסטינאי (ת/21(1))