ב"כ המאשימה (ר' סעיפים 101-87 לסיכומי המאשימה)
- ב"כ המאשימה עותר לאמץ את הגרסה הראשונה של הרב כפי שגובשה בתוצר הסופי: הרשימות שהוכנו יום למוחרת האירוע.
- המיפוי, הפירוט והמידע שמסר הרב במעמד זה ביחס ל-20 הנוכחים ב"עונג השבת" בבית המדרש, הם בעלי מהימנות ומשקל גבוהים מאין כמוהם, וזאת לנוכח הצטברות כלל המאפיינים הבאים: הרב מסר את המידע תוך שיתוף פעולה מלא ומקיף עם מתשאליו ובאווירה נינוחה; המידע נמסר בתכוף לאירוע כשזכרונו של הרב היה טרי, וכן תוך שהוא נעזר בבנו; הרב מסר את המידע בטרם נחשד מאן דהוא במעשה כך שהיה משוחרר מכל "מחויבות", ומכל מקום, שחזור אותנטי של השמות מגן על אותם תלמידים שהיו בעונג שבת מחשד למעורבות באירוע; הואיל וחלק מהתלמידים התפזרו, המידע ניתן לגבי קבוצה מצומצמת, מה שהקל על הרב לשחזר את השמות; הרשימה הוצגה באופן סופי ומדויק לאחר הכנה מעמיקה וללא כל סייג; הרב מסר את שמותיהם של כל התלמידים שנכחו בכל חלל חדר בית המדרש בו התקיים העונג שבת - ולא רק את שמות התלמידים שישבו בשולחן מסוים, או רק כאלה שעסקו בפעילות מסוימת.
- לעומת זאת, האמרה המאוחרת, היזומה, של הרב נמסרה על ידו בחלוף כשלושה חודשים מעת מסירת הרשימות האותנטיות, לאחר שהנאשם, א"פ ו-מ"נ נעצרו. באמרתו זו הוסיף הרב את נוכחותם של הנאשם ושל מ"נ על פני זו של א"פ ששמו נמסר ברשימה המקורית; הוספת הנאשם ו-מ"נ רק לאחר שנעצרו מצביעה על התאמת הנוכחים הנוספים בעונג השבת לזהות העצורים בשל עצם מעצרם, בניסיון לסייע להם. העובדה שהרב רצה לעזור לשלושת העצורים בולטת עוד יותר, מאחר שהוא מסר במפגיע בדיוק את שמות שלושתם, אף שמסר את שמו של א"פ גם ברשימה המקורית. הדבר מלמד על כך שהוא לא נזכר באנשים שלא הזכיר קודם לכן, אלא שביקש "לנקות" את כל העצורים. אילו רק רצה לתקן, היה צריך להוסיף רק את מ"נ והנאשם; המידע החדש שמסר הרב סותר את המידע המקורי אשר מהימנותו ומשקלו גבוהים, בעוד שהגרסה המאוחרת אינה מהימנה, אך ממילא אף היא תומכת בהפרכת האליבי שמסר הנאשם; הרב העיד כי התלמידים היו פעילים, מה שמחזק את הרשימה המקורית (סביר שבזמנו זכר אותם טוב יותר); הרב אישר במפורש בהודעתו זו המאוחרת, שתשאולו בזמן אמת בישיבה בתכוף לאחר האירוע, נעשה כולו מרצונו הטוב, בעוד שבמועד זה, של מסירת האמרה היזומה (כאמור קרוב ל- 3 חודשים לאחר אותו סוף שבוע) קשה לו יותר לזכור מי מהתלמידים היה בכל שלב ושלב; בעוד שבחלקה הראשון של האמרה, מוכוון מטרה של מסירת אליבי גם לנאשם ול-מ"נ, טען הרב שהשניים נכחו בעונג השבת, הרי שבמהלכה והמשכה, הלכה והצטמצמה נוכחות זו, עד כדי נוכחות אפשרית בלבד, וגם זאת, ביחס לתחילת עונג השבת בלבד. נוכחות "אפשרית" זו בתחילת עונג השבת בלבד, סותרת את האליבי כפי שמסר אותו הנאשם, שטען שנכח פרק זמן משמעותי וניכר בעונג השבת, ומשם הלך לישון בשעה 23:00 או 24:00; נוכחות "אפשרית" זו בתחילת עונג השבת בלבד, אינה מעלה ואינו מורידה, שכן היה סיפק בידי בנאשם לבצע את העבירה שהתרחשה בשעה 22:32-22:34; בהמשך, הרב אינו זוכר את נוכחותו של הנאשם במהלך עונג השבת - מסתייג אף ביחס לתחילת עונג השבת; רק לאחר שהוטח ברב שכבר בוקר לאחר האירוע מסר בנסיבות מהימנות גבוהה את שמות התלמידים שנכחו איתו בעונג השבת ולא ציין את שמות כל שלושת החשודים, ניסה לפתע לראשונה לטעון נגד ה"סיטואציה" בה מסר בשעתו את שמות הנוכחים, "שנופלים עלי השמיים עם דבר כל כך נוראי".
ב"כ הנאשם (ר' סעיפים 344-331 לסיכומי ההגנה)
- כהערה מקדימה אציין כי כל הדו"חות שנערכו על ידי רכזי השב"כ שאליהם מצורפות הרשימות המדוברות הוגשו בהסכמה בלתי מסויגת וההגנה ויתרה על העדתם. כך גם הוגשו בהסכמה דו"ח הפעולה של רס"ר חנן, עם רשימות מצורפות, אמרת רס"ר חנן במשטרה, דו"ח של רפ"ק דא-קוסטה (המתעד שיחה עם רס"ר חנן) ומסמכי רענון עדות של כל העדים בסוגיה זו.
- ב"כ הנאשם מבקש לאמץ את האמור באמרתו של הרב ת/156 שמעמדה המשפטי "מוצק יותר" ואת עדותו בבית המשפט, מה עוד שבית המשפט דחה את הבקשה להכריז עליו כעד עוין. עדותו של הרב סדורה ומכילה הסבר על ההתנהלות בזמן אמת. לעומת זאת, טוענת ההגנה היא שמשקל הרשימות נמוך ביותר, וכי ההגנה הסכימה להגישן שלא לאמיתות תוכנן. בכל מקרה - כך ב"כ הנאשם - אין לסמוך על הרשימות, ומנה מספר שיקולים. בין היתר, שהדפים המקוריים עם השמות נגרסו. כך גם אי הגשת הרשימות המקוריות הוא פגם היורד לשורשו של עניין. לא ניתן לקבוע ממצאים על בסיס הרשימות שהוגשו לבית המשפט. ולסיכום נקודה זו: "הרשימה הכה קריטית הזו שנמסרה על ידי עדים אלו, לא ברור מקורה, ולא ניתן להבין משלושת העדים מי כתב אותה ומאין שאב את החומר, ועל כן אין לתת משקל למסמכים אלו למול עדותו הכתובה והחתומה של הרב".
- ב"כ הנאשם המשיך וטען כי גרסת הרב נמסרה באיחור רב בשל כך שהרב הגיע למשטרה ולא נגבתה ממנו עדות, והדבר נעשה רק כאשר עלו הדברים בבית המשפט (בהליך המעצר). לגופה של אמרה: "בעדות זו ת/156 מגולל הרב פעם ראשונה בצורה מסודרת את קרות האירועים. לעדות זו בצירוף עדותו בבית המשפט ודאי עדיפות מול אותו תשאול ממנו עלו סתירות רבות היורדות לשורש העניין. עדותו של הרב מהימנה, הוא משיב על השאלות באופן פתוח וממקם את הנאשם בישיבה במהלך הערב וגם בעונג השבת. הוא מתאר באופן אותנטי את מה שהתרחש ביום האירוע. עדותו זו היא משמעותית יותר מגרסאותיהם 'המבושלות והמאוחרות' של רני והראל שנוצרו בעקבות עדותו זו".
- כמו כן, ביקש ב"כ הנאשם לקבל את הסברו של הרב לתוספת השמות, עם דגש על כך שהשמות שמסר הרב היו רק של התלמידים שישבו סביבו: סביב לשולחן, ולא של כל הנוכחים בבית המדרש. אין זה נכון שבבית המדרש נכחו רק 20 תלמידים, היו יותר מכך. לא הקריאו לרב את הרשימות והוא לא חתם עליהן. בעונג שבת ישב הרב באופן שהנאשם לא היה מצוי בשדה הראיה שלו; ולסיכום: "עד תביעה אשר מסר עדות משטרה, השיהוי בה נבע ממחדליה של המשטרה שלא חתרה לחקר האמת, דחתה את בקשתו למסור עדות, והכל ביודעה כי עריכת התשאול נגעה בקשיים רבים, אין כל טעם מבורר שלא לקבל את גרסתו, המחוזקת בעדות הנאשם ועדי ההגנה".
הכרעה - עדות רב הישיבה והרשימות
- לאחר בחינת חומר הראיות בנדון אציע לחבריי להעדיף את גרסתו הראשונה של הרב שנמסרה בתכוף לאירוע בצורה מוקפדת כפי שהועלתה על הכתב ברשימות המדוברות, לרבות הרשימה הסופית של הנוכחים בבית המדרש, המשקפות את העובדות לאשורן. להלן אפרט את נימוקיי.
בטרם פרישת הנימוקים, אזכיר להלן את שעות הנוכחות (המשוערות) של הנאשם, א"פ ו-מ"נ בחדר האוכל ובבית המדרש כפי שתחם אותן הרב בגרסה הכבושה שמסר באמרה ת/156.
- בסעודה (חדר האוכל): משעה 20:00 עד 22:00 ישב הנאשם בחלק השמאלי של חדר האוכל, יחסית בסוף השולחן, א"פ ישב בחלק היותר ימני של חדר האוכל ו-מ"נ ישב בתחילת השולחן האמצעי ואותו הוא זוכר במעורפל.
בעונג השבת (בית המדרש), החל משעה 22:00: א"פ, אותו זוכר הרב בוודאות בחלק זה של הערב, ישב בראש השולחן ושר פיוטים. לגבי מ"נ, שהוא יותר שקט והנאשם - הרב אינו זוכר שישבו צמוד לשולחן. הוא זוכר את הנוכחות שלהם, שהייתה פחות פעילה, ויותר בתחילת עונג השבת.
- ברקע יצוין כי רב הישיבה הוא דמות חינוכית שזוכה להערכה רבה מצד תלמידיו. הרב רואה את תפקידו החינוכי להגן על תלמידיו וכלשונו: שהכול יהיה איתם בסדר. הוא "צריך להיות האימא של כל הגורים האלה שעכשיו עומדים ומפוחדים".
- בתחקור שנערך לרב בשבת, יום לאחר האירוע, הסביר הרב שבשבת בבוקר כשהגיעו מהשב"כ והימ"ר היה לו ברור לחלוטין שאין לישיבה קשר לאירוע, וזאת ממספר סיבות: הרב לא העלה על דעתו שתלמיד שלהם יצא לזרוק אבן בשבת, ובמיוחד כשהרב נמצא באותה עת בישיבה; בזמן האירוע שהו בישיבה הרבש"ץ והצוות הרפואי ואין זה מתקבל על הדעת שמישהו יעשה דבר כזה, וכן התלמידים יודעים את הרגישות המיוחדת של הישיבה ביחס לישוב רחלים ולא ירצו לעשות דבר שיסבך את הישיבה. הרב אישר שזו הסיבה בגינה מסר לחוקרים מרצונו הטוב והחופשי מי היו התלמידים שנכחו. הרב הוסיף שאין לו ספק בחפותם של התלמידים ובכך שאינם קשורים לאירוע.
- בבוקר שלמוחרת האירוע הנ"ל שיתוף הפעולה של הרב עם גורמי החקירה והשב"כ היה מלא ומיטבי. כעולה מהדו"חות הרב נרתם למשימה ללא היסוס, שיתף פעולה וסייע לחוקרים בכל אשר נדרש, לרבות המצאת רשימות שמיות של התלמידים. כל הדו"חות והמסמכים בנדון שנערכו על ידי העדים הרלוונטיים הוגשו בהסכמה בלתי מסויגת (וללא חקירה נגדית של מי מהעדים בנושא) (ראה לעיל: דו"חות של רני, הראל ורס"ר חנן).
- למעלה מן הדרוש יצוין כי בכל מקרה קשה להלום מצב שבו הפרוטוקול משקף הסכמה בלתי מסויגת להגשת מסמכים, לרבות ויתור על העדת העדים, ובשלב הסיכומים תתכחש או תסתייג וההגנה מהסכמה זו עד כדי ריקונה מתוכן. עמדה זו אינה מתקבלת בשל העובדה שהיא עומדת בניגוד לכללי ההתנהלות בבית המשפט, דהיינו: הפועל היוצא של הוויתור על עדי התביעה תוך הצהרה בלתי מסויגת בדבר ההסכמה, הוא שלמאשימה ולבית המשפט לא ידועות ההסתייגויות של ההגנה. אילו היו ידועות, חזקה על ב"כ המאשימה שהיה מזמין את העדים על מנת שיבהירו את הסוגיות השנויות במחלוקת. דומה שאם היו להגנה טענות כבדות משקל גם בנוגע למשקל, הייתה מבקשת לחקור את העדים (הדבר בולט בתיק זה שבו הסכמת ההגנה להגשת מסמכים או לוויתור על עדים הייתה מצומצמת ביותר). למען הקורקטיות הפניתי לטענות ההגנה, אך סבורני כי לנוכח ההסכמה האמורה, ההגנה מנועה מלחלוק על תוכן המסמכים. מכל מקום, ומעבר לדרוש, גם אופן גיבוש המסמכים והעבודה הרצינית והסדורה של רכזי השב"כ ואנשי המשטרה שפעלו יחדיו, כמו גם שיתוף הפעולה של הרב (נכון לשעתו), מלמדים אותנו כי יש להעניק לרשימות את מלוא התוקף, הן מבחינת הקבילות והן מבחינת המשקל, ולהלן אעמוד על הדברים. אציין כי יש חשיבות לפרט זאת, בין השאר,בשל השינוי שחל בגרסת הרב המאוחרת, במובן זה שטען שהנאשם כן נכח בעונג שבת.
- בעת גיבוש הרשימה המקורית למוחרת האירוע, הרב עשה את כל אשר לאל ידו למקד את זיכרונו ולמסור לחוקרים מי מהתלמידים נכח בבית המדרש בעונג שבת. יצוין כי תחילה הביא הרב מחדר המורים רשימה מוכנה בסיסית של התלמידים, שכן בשל קדושת השבת לא יכול היה להפיק מהמחשב רשימה מעודכנת. ואולם, הוא מסר לחוקרים בעל פה מידע משלים (שהועלה על הכתב על ידי החוקרים), ורשימות התלמידים נבנו בהדרגה. מתהליך בניית הרשימות ניכר כי הרב השקיע מאמץ לדייק את העובדות. הרב מסר מי נכח בישיבה באותה השבת לפי חלוקה לכיתות לימוד, עד לצמצום הרשימה לכדי הנוכחים בעונג שבת בבית המדרש. אחד האמצעים להיזכרות היה שחזור נוכחות התלמידים לפי סדר ישיבתם בשולחן. אציע לחבריי לדחות את טענת ההגנה שלפיה הרב התמקד אך ורק ביושבים סביב השולחן ולא התייחס לתלמידים אחרים שנכחו בבית המדרש. על פי התרשמותי סדר הישיבה בשולחן היה אחד האמצעים להיזכרות, ואכן, הרב נעזר גם בבנו כדי לעורר את זיכרונו. בעניין זה אני מעדיפה את התיעוד בדו"ח של "רני" בדבר הסתייעות הרב בבנו. הרב הכחיש זאת, ואולם אין להוציא מכלל אפשרות שלא חפץ במעורבותו של הבן הקטין (שהיה אז ילד קטן) בפרשייה זו. בהמשך אותו בוקר נענה הרב לבקשת החוקרים, יצא מתפילת שחרית לצורך הבהרה/בירור נוסף בקשר לרשימות שהמציא כדי להביא לידי דיוק מרבי את רשימת התלמידים הרלוונטית. יצוין כי גם לאחר שהרב הגיע למשטרה עם מעצרם של החשודים בפרשייה ומסר גרסה שונה, ציין במו פיו כי הוא זוכר (שבזמנו) שיתף פעולה והשיב לכל מה ששאלו אותו (הכוונה באותה השבת- ל.ב), אך אינו זוכר את השמות שמסר.
- כותרת הרשימה: "נכחו עם הרב בחדר האוכל מזמן פינוי האמבולנס ועד לשעה 24:00" המצורפת לדו"ח ת/148. כפי שעולה מעדותו של הרב בבית המשפט אשר הסביר את מהות הרשימה: הכוונה היא לתלמידים (שנכחו) בבית המדרש, בעונג שבת (ולא בחדר האוכל שם סעדו התלמידים את ארוחת השבת קודם לכן) (ר' עמ' 2115 לפרוטוקול שו' 24-22)
- מהמפורט לעיל עולה כי באותו השלב שבו היה הרב בטוח שאיש מתלמידי הישיבה אינו קשור לפרשייה, לא היו לו כל עכבות במסירת המידע. ההיפך הוא הנכון. בעוד האירוע טרי, הוא עשה מאמצים לדלות מזיכרונו את שמות התלמידים שנכחו בעונג השבת. לכך אוסיף כי הרב הסביר לבית המשפט שלאחר פינויו של חברם לבית החולים, התפזרו התלמידים, והרב הצליח לאסוף רק חלק מתוך כ-55 תלמידים, 20 במספר, שנשארו בישיבה באותה השבת. ההיזכרות רק באותו חלק מהתלמידים היא פעולה לא מורכבת ולחלוטין אפשרית, לא כל שכן כשהיא בוצעה בתכוף לאירוע. תמיכה לעדות הרב מצויה בעדותו של עד ההגנה מ"ל שהעיד כי בעונג שבת השתתפו כ-20 תלמידים או יותר. כשנתבקש מ"ל למנות את שמות האנשים שהיו, או חלק מהם, השיב מ"ל שאינו זוכר עוד אנשים (ח"נ, עמ' 5127-5126).
- לעומת זאת, האמרה הנוספת שמסר הרב בתחילת חודש ינואר 2019 (למעלה מחודשיים לאחר האירוע), לאחר שנעצרו החשודים בפרשיה, בכללם הנאשם, נועדה להגן על העצורים, ולגבי הנאשם ו-מ"נ - לספק להם אליבי. ראה לעיל עדותו של הרב: "צריך להיות האימא של כל הגורים האלה שעכשיו עומדים ומפוחדים". יוזכר כי ברשימה שנערכה בשבת מופיע שמו של א"פ, ואילו שמם של הנאשם ו-מ"נ אינו נכלל בה. החידוש בגרסת הרב מיום 3.1.19 הוא בכך שניסה לגונן על שלושת העצורים החשודים במעשה, בכך ששם את שלושתם, ודווקא אותם, יחדיו "בחוף מבטחים", מה שעומד בניגוד חזיתי לרשימה הממצה והמהימנה שגיבש, שאינה כוללת את שני השמות המדוברים. במילים אחרות: הרב כרך את שמם של הנאשם ו-מ"נ לשמו של א"פ שעל פי הרשימה המקורית נכח במקום. הנימוק שהעלה הרב, שלפיו כשנעצרו אנשים הוא רצה לבוא ולספר שהם היו איתו, אינו משכנע כלל ועיקר, ולא כל שכן על רקע שיתוף הפעולה של הרב עם גורמי החקירה בתכוף לאירוע והאופי הרציני והאחראי שבו הוא התייחס למה שנתבקש ממנו לבדוק. ניתן להתרשם בבירור שלא נכונה העובדה שכאשר ראה הרב את העצורים נזכר בנוכחותם בבית המדרש, כי אם ההיפך הוא הנכון: הדאגה מעצם מעצרם של השניים ששמם הוסף והצורך להגן עליהם, הוליד, את הגרסה החדשה.
- הגרסה הכבושה שמסר הרב בנוגע לנוכחותו של הנאשם בבית המדרש היא מגמתית אך גם "דלילה", ובכל מקרה אינה מספקת לנאשם כיסוי לטענת האליבי שלו, שחלק הארי ממנה נמסר בעדותו של הנאשם בבית המשפט בגרסה כבושה, ואנמק:
- א. על אף שהרב העיד בבית המשפט בחלוף שנים מאז האירוע, משום מה את נוכחות הנאשם בחדר האוכל, יחד עם שני חבריו העצורים, א"פ ו-מ"נ, ועם כלל תלמידי הישיבה, לטענתו הוא זכר היטב, לרבות היכן ישב כל אחד מהם. לעומת זאת, לגבי החלק השני של אותו ערב הנוגע לעונג שבת בבית המדרש שבו נכחו פחות ממחצית תלמידי הישיבה, הזיכרון של הרב היה חלקי ולא רציף, אלא "הבזקים" שלטענתו זכר על ציר הזמן הרלוונטי.
- ב. מגרסאות הרב באמרה הכבושה במשטרה ובעדותו בבית המשפט בנוגע לנוכחות בעונג שבת עולים הדברים הבאים: הרב אישר שאינו יכול לספק למי מהשלושה אליבי על פי שעות מדויקות. בין השאר אמר שלא היה מצויד בשעון; כשנתבקש הרב למסור בצורה מוחלטת וחד משמעית מי היה איתו בשעות המדוברות בקשר עין רציף, השיב שאינו יכול באופן מוחלט להשיב מי היה לידו ובאיזו דקה; בסעודת השבת: עד קרוב לשעה 22:00, היה הרב עם השלושה (הנאשם, א"פ ו-מ"נ) בחדר האוכל. בתחילת עונג השבת (בבית המדרש - ל.ב) הוא זוכר את הנוכחות של מ"נ והנאשם. ככל שהתאחר הזמן היו פחות אנשים, ואין הוא יודע מי נשאר. הרב אינו זוכר כמה זמן היו מ"נ והנאשם, ייתכן שהרבה וייתכן שמעט. לגבי א"פ, כשהגיע הרב לעונג שבת, א"פ כבר היה שם ושר פיוטים והוא בלט בנוכחותו; לגבי "החשודים", נכון הדבר שהרב אינו יכול לומר שמי מהם היה צמוד אליו במשך כל שהותו בישיבה עד חצות. כאמור, לגבי הסעודה שהתקיימה בין השעות 20:00 ל-22:00 התלמידים היו איתו בחדר האוכל. גם בזמן עונג השבת שלהערכתו התקיים בין השעות 22:00 ל-24:00 יודע הרב מי היה איתו; הנאשם למד באופן עצמאי בבית המדרש ולא השתתף בשיעור של הרב; הנאשם לא היה איתם (עם הרב ועם שאר התלמידים - ל.ב) מסביב לשולחן, ואולם, הרב זוכר את הנוכחות שלו; ייתכן שהנאשם בא ולקח אוכל, או שהרב ראה אותו יושב; הרב אינו יודע לומר כמה זמן היה הנאשם במקום, הוא מעריך שסביב הרבע הראשון של עונג שבת שנמשך (כולו) כשעה ו-45 דקות; לגבי א"פ, הרב יופתע אם לא נקב בשמו מכיוון שזוכרים טוב יותר את מי שישב קרוב לשולחן, שר בקול והיה שותף לשיחה. לגבי השניים הנוספים, הוא זוכר נוכחות פחות פעילה ופחות זמן.
- ג. ולסיכום, דבריו המפורשים של הרב בבית המשפט: הרב זוכר שכאשר התלמידים נעצרו, הוא התפלא איך זה יכול להיות. מבין השלושה היה א"פ סביב השולחן. את א"פ ששר פיוטים בקול רם זכר הרב באופן מיוחד; ולגבי אחד נוסף הוא אינו זוכר. גם כיום הוא אינו טוען שהם היו סביב לשולחן. לגביהם זה הבזק שהיה לו ולכן אינו יכול לתת פרטים מדויקים כמה זמן הם היו ומה הם עשו.
- ד. מהאמור לעיל עולה כי מעבר לעובדה שהנאשם לא הופיע ברשימה של הרב, גם אין בעדותו הכבושה של הרב כדי לסייע לטענת האליבי של הנאשם. את הנאשם ואת מ"נ לא ראה הרב ברציפות ואינו יכול לתת פרטים מדויקים כמה זמן היו ומה הם עשו. אקדים את המאוחר ואציין כי בגרסה הכבושה של הנאשם בבית המשפט, בכל האמור לנוכחותו בבית המדרש, הוא בנה את גרסתו באופן שתשתלב בגרסת הרב, במובן זה שמסר לראשונה שמהמקום שבו ישב ולמד עבר לשבת במעגל החיצוני שנוצר סביב השולחן, באופן שלא היה בשדה הראיה של הרב. מצד אחד, גרסת הרב מספקת (מנסה לספק) לנאשם מעין "עוגן" לעצם הנוכחות שלו בעונג שבת; ומצד שני, מאפשרת מרחב תמרון לגרסה הכבושה של הנאשם שכן נכח בבית המדרש אך לא ישב בטווח הראיה של הרב. הדבר מעורר מחשבות נוגות וחשד בלתי מבוטל לאפשרות של תיאום עדויות.
פינוי התלמיד י"ר על ידי האמבולנס ביום 12.10.18 (ליל האירוע)
- כפי שפורט לעיל, מעדותו של רב הישיבה עולה כי בשעה 20:00 נערכה סעודת השבת בחדר האוכל. במהלך הארוחה התעלף י"ר, והוזמן לישיבה אמבולנס. בסיום האירוע הרפואי: פינויו של י"ר על ידי האמבולנס בסביבות השעה 22:00, חלק מהתלמידים התפזרו, והרב שחזר לבית המדרש העביר שיעור אליו הצליח לרכז 20 תלמידים. השיעור נמשך מעת סיום האירוע הרפואי ועד לשעה 24:00 לערך.
- מהעדויות הנוספות והמסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי האמבולנס הוזמן לישיבה בשעה 21:42 והגיע בשעה 21:50-21:49 לאחר ש-י"ר טופל, בשעה 22:04-22:03, הוא פונה על ידי האמבולנס, ובכך הסתיים האירוע הרפואי.
- המאשימה אינה חולקת על כך שהנאשם נכח בארוחת הערב עד סיומה/קטיעתה בפינוי האמבולנס, שלב שגם בו נראה שעדיין נכח, ושהוא למעשה מקביל לתחילת עונג השבת שהחל ישר לאחר הפינוי.
- לטענת המאשימה בסיכומיה: "נוכחות 'אפשרית' נטענת בתחילת עונג השבת בלבד איננה משנה את ציר הזמנים המוצג על ידי המאשימה, ולפיו סמוך לאחר פינוי האמבולנס (אם נרצה: סמוך לאחר תחילת עונג השבת), עזב הנאשם את הישיבה יחד עם 3-2 אחרים אל המבתר. בעוד שעונג השבת החל בסביבות השעה 22:00, יידוי הסלע שהרג את המנוחה אירע בשעה 22:32, כאשר קיימת גישה רגלית ישירה מהישיבה למבתר דרך הוואדי, במרחק הליכה/ריצה של מספר דקות".
להלן פירוט הראיות על אודות פינוי התלמיד י"ר על ידי האמבולנס ביום 12.10.18 (ליל האירוע)
- חיים דורי, מנהל מרחב ירקון במד"א, ריכז בעדותו את כל הנתונים על אודות שעת הפינוי של תלמיד הישיבה י"ר. בבסיס עדותו הדו"ח הרפואי ת/175, וכן נתוני המערכת הממוחשבת של מד"א שהוזנו על ידי המוקד. חיים דורי העיד שנתוני הזמנים מופיעים ביומן המוקד המבצעי שנשמר בארכיון של יומן זה. כאשר אירוע מסתיים, הוא יורד לארכיון הממוחשב ונשמר שם. הזנת הנתונים במחשב: כל קבלת קריאה מתקבלת במוקד. אפשרות אחת היא שאחד מהצוות/נהג האמבולנס מדווח על יציאה ובמוקד מסמנים במשבצת הרלוונטית "יציאה". כשלוחצים עם הסמן של העכבר, מתקבל הזמן באופן אוטומטי. אפשרות שנייה היא שלצוות עצמו יש טאבלט ואחד מאנשי הצוות לוחץ "יציאה", "פינוי", והזמנים נרשמים באותם שדות. כל הדיווחים נעשים בזמן אמת, בין אם זה על ידי המוקד ובין אם ישירות על ידי איש הצוות (ח"ר, עמ' 2347 -2351, 2356 -2357, ח"נ, עמ' 2371-2370).
- במקרה דנן הגיע האמבולנס הלבן לישיבה. לאחר בדיקה הוחלט לחבור לאמבולנס טיפול נמרץ. האמבולנס הלבן יצא אפוא לכיוון אריאל, שם חבר לאמבולנס טיפול נמרץ שאליו הועבר החולה. האמבולנס הלבן עזב את המקום, והחולה פונה על ידי אמבולנס הטיפול הנמרץ לבית החולים "שניידר". באמבולנס הלבן היה אביאל ממהאליה (להלן: "ממהאליה") ובניידת טיפול נמרץ היה הפרמדיק ענר זאב דאום (ח"ר, עמ' 2341-2339).
- ת/175: דו"ח רפואי (צוות ALS) (בכתב יד כתוב - אט"ן) מיום 12.10.18 (הכוונה לאמבולנס טיפול נמרץ).
פרטיים אישיים של המטופל י"ר. לאחר מכן כתובה האמנזה, בדיקות כלליות, בדיקות עזר וטיפול. הזמנים: