בעונג שבת (בית המדרש), החל משעה 22:00: א"פ, אותו זוכר הרב בוודאות בחלק זה של הערב, ישב בראש השולחן ושר פיוטים. לגבי מ"נ, שהוא יותר שקט (כלשון הרב) והנאשם - הרב אינו זוכר שישבו צמוד לשולחן. הוא זוכר את הנוכחות שלהם, שהייתה פחות פעילה, ויותר בתחילת העונג שבת (ת/156, עמ' 2).
- הרב הופנה לכך שביום שבת 13.10.18, כשמסר מרצונו רשימה של תלמידים שהיו איתו בזמן פינוי האמבולנס ועד לשעה 24:00, לא ציין את שמות כל שלושת החשודים הנ"ל (הנאשם, א"פ ו-מ"נ). כיצד ייתכן שכחודשיים לאחר האירוע הוא הגיע לחוקרים מרצונו וציין שהשלושה הנ"ל היו בפיקוחו. החוקר ביקש מהרב לומר את האמת, הבהיר כי אם מישהו מבקש מהרב למסור עדות שקרית, זו עבירה פלילית. הרב השיב שהוא אינו זוכר מה אמר באותה השבת, בוודאי שלא בסיטואציה שזה "נפל עליו מהשמיים" שסיפרו לו דבר כזה נורא. הרב זוכר ששיתף פעולה וענה על מה ששאלו אותו, אך אינו זוכר את השמות שמסר. הרב זוכר שישב עם החוקרים בכיתה ושאלו אותו מי נמצא ומי לא. אילו היה נשאל האם באותה השבת הוא הזכיר את שמות החשודים, הוא אינו יודע להשיב על כך כעת. רק לגבי א"פ יפתיע אותו אם לא אמר את שמו. הוא נימק זאת בכך שזוכרים טוב יותר את מי שיושב קרוב לשולחן, שר בקול והיה שותף לשיחה. לגבי השניים הנוספים (הנאשם ו-מ"נ), הוא זוכר נוכחות פחות פעילה שלהם ופחות זמן (ת/156, עמ' 3-2).
- כשנשאל הרב אם אין זה "מוזר" שכחודשים לאחר האירוע הוא נותן שמות נוספים, השיב שהוא אומר מה שיש לו בזיכרון. נאמר לו שהרשימה שמסר בעל פה באותה השבת והחוקרים העלו אותה על הכתב, התבצעה בצורה מסודרת והכול נרשם מולו, כשניתן לו כל הזמן לערוך בדיקה מקיפה ככל האפשר. הרב השיב שאינו זוכר את הרשימה המקיפה מי היה בעונג שבת, אלא רק מי היה בשבת בישיבה. ייתכן שהשיב לגבי מי שהוא זוכר, הוא אינו זוכר מה ענה, הוא רק זוכר שהיה "באירוע כזה קשה", ואינו זוכר שנשאל מי היה בעונג שבת. זה הגיוני שיש אנשים שראה ולא אמר (את שמותיהם - ל.ב) (ת/156, עמ' 3).
- הרב אישר שאינו יכול לתת למי מהשלושה אליבי על פי שעות מדויקות. כשנתבקש להסביר, השיב שאינו מסתובב עם שעון והוא ומתקשה למסור שעות מדויקות. כשנתבקש למסור בצורה מוחלטת וחד משמעית מי היה איתו בשעות המדוברות בקשר עין רציף, השיב שאינו יכול באופן מוחלט להשיב מי היה לידו ובאיזו דקה. הזיכרון של הרב הוא לפי סדר ההתרחשות. לגבי סעודת השבת: עד קרוב לשעה 22:00, הוא היה עם השלושה בחדר האוכל. בתחילת עונג השבת (בבית המדרש- ל.ב) הוא זוכר את הנוכחות של מ"נ והנאשם. ככל שהתאחר הזמן היו פחות אנשים, ואין הוא יודע מי נשאר. הרב אינו זוכר כמה זמן היו מ"נ והנאשם, ייתכן שהרבה וייתכן שמעט. לגבי א"פ, כשהגיע הרב לעונג שבת, א"פ כבר היה שם ושר פיוטים ויחד הם עשו כן במשך זמן ארוך (ת/156, עמ' 4-3). על נוכחותו הפעילה והבולטת של א"פ חזר הרב גם בעדותו בבית המשפט (ח"נ, עמ' 2137-2136).
- לגבי הנאשם: בעדותו בבית המשפט אישר הרב שהנאשם הוא בחור ישיבה רציני ושקדן. פעמים רבות, לאחר ארוחת הערב, היה הולך ללמוד בבית המדרש ונמצא שם גם בלילות. הרב אישר שגם בהיות הנאשם במעצר וגם כשלמד לבגרויות, היה הנאשם לומד לבד "סוליסט" (ח"נ, עמ' 2122-2121).
- הרב אישר שבמהלך עונג השבת הוא העביר שיעור. ביום האירוע, בליל שבת, היה הנאשם בבית המדרש. הנאשם למד באופן עצמאי ולא השתתף בשיעור של הרב. הנאשם לא היה איתם (איתו ועם שאר התלמידים - ל.ב) מסביב לשולחן, ואולם, הרב זוכר את הנוכחות שלו. ייתכן שהנאשם בא ולקח אוכל, או שהרב ראה אותו יושב ולומד (ח"נ, עמ' 2139-2138).
- הרב אינו יודע לומר כמה זמן היה הנאשם במקום, הוא מעריך שסביב הרבע הראשון של עונג שבת, שכולו נמשך כשעה ו-45 דקות. הרב הגיע בשעה 00:00 לביתו, וזאת הוא מוסר על יסוד מה שראה בשעון הביתי שלו (ח"נ, עמ' 2139).
- בעדותו בבית המשפט נשאל הרב מדוע הגיע לאחר שלושה חודשים כדי למסור שמות נוספים. הוא השיב שלאחר המעצרים הוא הגיע מיוזמתו למשטרה, לא בשל כך שעו"ד שלח אותו וביקש למסור משהו. ברור שכאשר נעצר אדם והוא נזכר שהיה איתו, הוא הגיע למשטרה למסור זאת. הרב לא זכר מה מסר (בזמנו) לגבי מי שהיה סביבו ליד השולחן. לא היה לו עותק מהרשימה. כשנעצרו אנשים, הוא רצה לבוא ולספר שהם היו איתו. כשנשאל הרב בחקירה במשטרה מדוע לא אמר זאת קודם לכן, השיב שהוא אינו יודע מה אמר לפני. באמת היה לו מוזר שלא אמר זאת כי הוא זוכר שהוא היה (לפי ההקשר הכוונה ל-א"פ, ואציין שאכן א"פ הוא היחיד מבין השלושה שאותו ציין הרב ברשימה המקורית - ל.ב). זה נראה לרב טבעי שכאשר שאלו אותו את מי ראה, הוא יספר על הנוכחים הקרובים, ואח"כ שישאלו האם גם פלוני היה, הוא יגיד שכן, שהוא גם היה שם. הרב זוכר שכאשר התלמידים נעצרו, הוא התפלא איך זה יכול להיות. מבין השלושה היה א"פ סביב השולחן, ולגבי אחד נוסף הוא אינו זוכר. גם כיום הוא אינו טוען שהם היו סביב השולחן. לגביהם זה הבזק שהיה לו ולכן אינו יכול לתת פרטים מדויקים כמה זמן הם היו ומה הם עשו (ח"ח, עמ' 2210-2205).
- דאגתו של הרב לתלמידיו והביטחון שהביע בחפותם: בתחקור שנערך לרב בשבת, יום לאחר האירוע הסביר הרב שבשבת בבוקר כשהגיעו מהשב"כ והימ"ר היה לו ברור לחלוטין שאין לישיבה קשר לאירוע, וזאת ממספר סיבות: הרב לא העלה על דעתו שתלמיד שלהם יצא לזרוק אבן בשבת, ובמיוחד כשהרב נמצא באותה עת בישיבה; בזמן האירוע שהו בישיבה הרבש"ץ והצוות הרפואי ואין זה מתקבל על הדעת שמישהו יעשה דבר כזה. כמו כן, התלמידים יודעים את הרגישות המיוחדת של הישיבה ביחס לישוב רחלים ולא ירצו לעשות דבר שיסבך את הישיבה. הרב אישר שזו הסיבה שמסר לחוקרים מרצונו הטוב והחופשי מי התלמידים שנכחו ואין לו ספק בחפות התלמידים. כמי שמכיר אותם היטב, אין לו שום ספק שהם אינם קשורים לאירוע (ת/156, עמ' 2 ו- 4).
- בעדותו בבית המשפט תיאר הרב את דאגתו ואת תחושתו הקשה כשבאו לדבר איתו (התחקור). הוא היה בלחץ מה לעשות בסיטואציה הזו. ברור היה לו שעליו להגן על התלמידים. זה התפקיד החינוכי שלו: להגן עליהם שהכול יהיה איתם בסדר. הוא "צריך להיות האימא של כל הגורים האלה שעכשיו עומדים ומפוחדים". באותו הרגע הוא הבין שיש זעזוע, "רעידת אדמה". הרב הוסיף כי הוא חש שאנשי השב"כ "הצמידו אותו לפינה", וכי הם חושבים שהוא מסתיר מהם דבר מה. הוא חש גם שבאו לבדוק את האמינות שלו, אם הוא דובר אמת או מחפה על מישהו. כך גם חש שבודקים אם הוא חלק מהאירוע והיכן הוא היה. בהמשך תיאר חוויית איום אישית כאיש צוות שלא מאמינים לו. הוא אדם ישר, ואין הוא מפחד מהאמת גם אם היא קשה. מבחינתו עשה הרב את הבדיקה המיטבית כדי לנסות לשחזר מי היה במקום. הרב ידע שמחפשים תלמידים מסוימים שרצו לשייך לאירוע, והוא עשה את המיטב כדי להגיד את האמת. הרב אינו טוען שהחוקרים הגיעו עם רשימה ברורה של תלמידים שהם חשבו עליהם, הם לא הצביעו על תלמידים מסוימים. נאמר לו שתלמידים יצאו מהישיבה שלו ועשו את הדבר הזה ויש לזה משמעות רבה וגם אמרו מספר פעמים שהישיבה תיסגר. הרב לא רצה להעלים מידע. הוא השיב לפי מיטב זיכרונו (ח"ח, עמ' 2155 -2161, 2168-2164). יוער כי בשלב זה ביקשה המאשימה להכריז על הרב כעד עוין, בקשה שלא התקבלה. ואולם, בהחלטתנו קבענו כי ניתן יהיה להעלות את הטענות בסיכומים לעניין משקל העדות (עמ' 2200).
טענות הצדדים