הסברו של הנאשם בבית המשפט על אודות נסיבות מסירת האמרה ת/64
- הנאשם העיד שלאחר מספר שבועות שבהם היה נתון במעצר וכבר לא נחקר, במהלך דיון בבית המשפט, שמע שדובר על שחרור למעצר בית וכן שקיימת ראיה פורנזית, והוא הבין שזו הסיבה שלא משחררים אותו למעצר בית. כשהופנה הנאשם לכך שטוען המעצרים מסר שזו הראיה היחידה בתיק, השיב הנאשם שאינו זוכר זאת. הוא לא היה מרוכז בדיונים אלא הסתכל על הוריו. לאחר הדיון נפגש הנאשם עם סנגורו, שלבקשתו הסביר לו שמדובר בראיית דנ"א שהיא ראיה מדעית, והנאשם ביקש להסביר את הימצאות הראיה (בקשר) להימצאותו בשטח. לשאלתו השיב לו סנגורו כי זה רלוונטי (הכוונה להסבר - ל.ב), והם פנו למשטרה כדי שהנאשם יוכל למסור את גרסתו. לאחר מכן נחקר הנאשם במשטרה, שם לראשונה שיתף פעולה. החקירה התקיימה במתקן בפתח תקווה, אך החוקר היה איש משטרה ולא איש שב"כ (ת/64 מיום 18.1.19 שעה 11:00) (ח"ר, עמ' 4537-4536, ח"נ, עמ' 4584-4582). הנאשם הופנה לכך שעל הראיה הפורנזית שמע עוד קודם לכן - הראיה הוצגה לו בחקירתו ביום 6.1.19 עוד בטרם הצהרת תובע. על כך השיב הנאשם כי בחקירה זו לא ייחס חשיבות למונח "פורנזי" וכי הפעם הראשונה שייחס למונח חשיבות הייתה בבית המשפט, בדיון בהארכת מעצר, במהלכו היו מושגים שלא הבין, וכאמור הדברים הוסברו לו על ידי סנגורו. בחקירה מיום 6.1.19 לא ייחס הנאשם חשיבות להטחת הראיה המדעית כי חשב שכל מה שנאמר לו בחקירה זה שקר (ח"נ, עמ' 4574).
- בחקירה ביקש הנאשם ליתן הסבר לגבי הראיה האמורה, אך נשאל גם על דברים אחרים. הנאשם ניסה לשתף פעולה, אך החוקר "לא ממש רצה לשמוע" מה שהיה לנאשם לומר. לגבי השאלות על הנושאים האחרים, הנאשם שיתף פחות פעולה. במהלך החקירה מסר את גרסתו כפי שאמר לסנגורו באופן כללי. החוקר לא נכנס לפרטים ולא שאל יותר מדי שאלות. החוקר לא ביקש שהנאשם ירחיב (ח"ר, עמ' 4538).
- הנאשם הופנה להסברו בחקירה הנ"ל שלפיו החליט למסור גרסה כי השופט אמר שזו הראיה היחידה נגדו, שזו הסיבה שהוא לא משתחרר למעצר בית, ולכן ביקש הבהרות מעורך הדין שלו אשר פנה למשטרה. בחקירה חשב הנאשם שהחוקר יבקש לשמוע פרטים, אך האחרון כלל לא נכנס לפרטים, לא ביקש לשמוע על שעות ואירועים ספציפיים ושאל בצורה כללית. מכיוון שהנאשם חש שהחוקר לא רוצה להיכנס לפרטים, מסר את הדברים בצורה כללית יחסית, והם לא נכנסו בצורה עמוקה לדברים. הואיל והנאשם לא ידע היכן בדיוק התרחש האירוע, הוא הניח שזה קרוב לכביש והוא הסביר את המיקום שלו בכלל השטח (ח"נ, עמ' 4587-4584, ח"ח, עמ' 5103). יוזכר כי הנאשם נלקח למקום זריקת האבנים, וסירב לצאת מהרכב (שחזור מיום 2.1.19, דו"ח תמלול מאת רס"ר צרפתי ת/59).
- תגובת הנאשם לכך שגרסתו הכבושה הועלתה רק לאחר שידע אלו ראיות קיימות נגדו: הנאשם חזר על דבריו לגבי בחירתו לשתוק. כשנשאל על כך שהחליט לסטות מהחלטתו לשתוק כאשר שמע על הראיה הפורנזית, השיב שהיה לו חשוב להסביר למשטרה את הדברים כדי שיאפשרו לו להשתחרר למעצר בית. הוא הבין שאי מסירת הגרסה מונעת ממנו להשתחרר. הנאשם מבין את ההבדל בין חקירה שבה הוא התבקש לספר דברים "באופן פתוח" לבין חקירה בעקבות גילוי הראיה שיש דנ"א בתוך האבן שמצאו. הנאשם השיב שבמשך שבועות ארוכים היה מנותק ולא ידע מה קורה איתו. הוא לא ידע את האמת ומהן הראיות. שאלו אותו שאלות רבות, העליבו אותו, פגעו בו, והתייחסו אליו כפי שלא התייחסו אליו בחייו. הנאשם ידע מפי השמועה שאנשים שנחקרו בכיסא השב"כ ניסו להתאבד ונהרסו להם החיים. הוא היה מנותק, סגור. משהבין הנאשם מסנגורו שהראיה המדוברת אינה שקרית, ביקש לשתף פעולה, לפנות למשטרה ולהתייחס לראיה בחקירה. ואולם, החוקר לא ביקש מהנאשם לפרט ולא שאל אותו שאלות. הנאשם הבין שזה לא מעניין את החוקרים (ח"נ, עמ' 4609-4599).
- לטענת ב"כ המאשימה הנאשם ידע כבר מיום 6.1.19 שיש כנגדו ראיית דנ"א ולא ביקש למסור גרסה כי קיווה שזה לא יספיק, ולכן שתק. הנאשם חזר על ההסבר שבחר למסור גרסה לאחר קבלת ההסבר מפי סנגורו (ח"נ, עמ' 4609-4608).
- הנאשם הופנה לפער הזמנים בין יום 6.1.19 ליום 15.1.19 (מועד הגשת הצהרת התובע), כשבתקופה זו שוחח עם עו"ד (במפגש פרונטלי או בטלפון) למעלה מ-15 פעמים (ת/86 פירוט ההיוועצויות). בנוסף, בעת שהיה עצור, שוחח עם הוריו ועם רב הישיבה. לגבי שיחות עם הסנגור השיב הנאשם שמיום 6.1.19 הוא לא נחקר ורוב המפגשים עם עו"ד היו כדי להעביר את הזמן. הנאשם סיפר לסנגורו על אודות כל מה שנאמר לו בחקירה, לרבות הדנ"א והמסמך שהציגו לו שמבחינתו לא היה נכון. הוריו של הנאשם התעניינו בשלומו והוא לא שוחח עימם על אודות התיק (ח"נ, עמ' 4628-4627, 4630).
- הנאשם נשאל מדוע בחקירה זו שבה ביקש להיחקר ולשתף פעולה, לא השיב על כל השאלות שנשאל. הנאשם השיב שסנגורו הנחה אותו להתייחס לדברים ולומר את מה שרצה להגיד בחקירה. ואולם, החוקר שאל אותו על דברים אחרים, והנאשם השיב על חלק מהשאלות. כאשר הבין הנאשם שהחוקר אינו מעוניין לשמוע מה יש לו לומר והוא שאל שאלות על דברים אחרים, לא רצה הנאשם להשיב לחוקר על אותם דברים. הנאשם פעל לפי עצת סנגורו לדבר באופן קונקרטי על מה שהנאשם הגיע לדבר על אודותיו. הוא ציפה שהחוקר ישאל אותו שאלות על הדברים שמסר (ח"נ, עמ' 4632-4631).
- הנאשם אישר שהגיב לשאלות החוקר באופן בלתי מנומס. בין היתר אמר לחוקר: "אני באתי לדבר על החקירה, אם אתה רוצה לדבר על כל דבר אחר או על מצב החסה בשטחים אז תבוא אלי לבית אני אכין לך קפה, לא בשביל זה באתי להיחקר". חרף הסברו של החוקר שהנאשם אמור להשיב לשאלות, חזר הנאשם על עמדתו, והוסיף: "..אני לא חבר שלך, לא באתי לדבר איתך על כל מיני שטויות". ובהמשך אמר שהגיע כדי לומר את הדברים שרצה בעצת עורך דין, ולא להתנדב ולמסור דברים אחרים. הסברו של הנאשם: הנאשם הכיר את החוקר מחקירות קודמות, וגם בשלב זה הוא היה אחד האנשים מהם פחד. ובהמשך, כשהחוקר שאל אותו אם יש לו משהו להוסיף - אמר את הדברים (הכוונה היא למה שהוא רצה למסור). היום הנאשם מבין שאינו יכול לקבוע את כללי החקירה. הוא פעל בעצת עורך הדין שלו. כשהחוקר ציין שנושא שעליו נשאל יכול להועיל, הוא השיב, ועל חלק ענה שאינו מעונין לענות. במבט לאחור זו לא הייתה הדרך להתנהל. החוקר לא רצה לשמוע את הנאשם ולכן הנאשם נצמד לדבריו ולא השיב על דברים אחרים. מחמת הפחד מהחוקרים ניסה הנאשם לדבר כמה שפחות, להיות קונקרטי ולא להיכנס לפרטים. החוקר הוא מצוות השב"כ שכל רצונו הוא לפגוע ולא להגיע לחקר האמת, לגרום לאדם להודות בדברים, ולגרום לאנשים לרצות להתאבד. אדם שיודע זאת פוחד מאוד מהחוקר שלא רוצה לשמוע מה שיש לו להגיד. כאשר בני נוער מבוהלים, הם מתריסים, וזה מה שהוא עשה באותה חקירה (ח"נ, 4636 -4641, 4707, 4994-4993).
- בחקירה הנ"ל שלאחר הצהרת תובע לא מסר הנאשם שהוא וחבריו הקימו דגל קרוב למקום, כי אם מסר זאת לראשונה בעדותו בבית המשפט: הנאשם השיב שבחקירה עצמה הוא הזכיר את הדברים בראשי פרקים, הוא לא הזכיר כל פרויקט שעשו במקום ולא נכנס לפרטים. אילו היה החוקר שואל אותו ומבקש פרטים, היה יושב וחושב ונזכר בכל הסיטואציות שהיו באזור. לאחר הגשת הצהרת התובע, חשב הנאשם על כל הפרטים שהוא זוכר וזה אחד מהם. הנאשם הסביר שכאשר מסר את הגרסה במשטרה, ידע שיש את הראיה הפורנזית, והוא הגיע לחקירה כדי לתת מענה ולהסביר ראיה זו. הנאשם לא ידע במדויק מה החוקרים רוצים שהוא ימסור. באותה עת הוא ידע באופן כללי, ולכן ענה מה שחשב "שזה לעניין". כיום כשהוא מעיד בבית המשפט, לאחר שהיו לו חמש שנים להיזכר בכל הפרטים הוא יודע יותר, ונזכר בכל פרט, גדר וטרסה שהיו במקום.
הנאשם לא חשב שהדגל זה פרט חשוב, ולא זכר באופן מדויק באיזה אזור שמו אותו. הנאשם רצה להסביר את הנוכחות שלו במקום שבו אמרו שהייתה האבן. הוא לא ידע מאיזה מטר בדיוק נלקחה האבן ולכן השיב בחקירה באופן כללי על האזור. המבתר בו הציבו את הדגל היה המבתר הדרומי ולא המבתר ממנו נזרקה האבן - הצפוני, אליו נלקח הנאשם על ידי השוטרים. כאשר נשאל הנאשם על ידי פקד ספיר (ת/59) "על אורך כביש 60" - הם עמדו ליד המבתר הרלוונטי (הצפוני) ולכן הנאשם חשב שהחוקר שואל ספציפית על מבתר זה, ולא עלה בראשו לספר על פרויקטים שנעשו במבתרים סמוכים (ח"נ, עמ' 4645-4642).
- בחקירה הנ"ל לא מסר הנאשם שהוא וחבריו עבדו בחקלאות בשטח ומסקו את עצי הזית, כי אם מסר זאת לראשונה בעדות בבית המשפט: לכך השיב הנאשם שהוא זוכר שהזכיר עניין זה. לגבי ההסתובבות בשטח, הוא אינו זוכר באלו מילים השתמש כדי להסביר זאת. הנאשם חוזר על דבריו שהסביר לחוקר בכלליות, הוא אינו זוכר באלו תיאורים השתמש כדי להסביר את ההסתובבות בשטח. לגבי המבתר הוא חושב שהסביר לחוקר שהוא התבודד שם וטייל שם. כנראה שלא חשב באותה עת על המסיק. כשאמר בחקירה את המילה חקלאות, התכוון הנאשם באופן רחב גם לעצי הזית. בחקירה הוא לא נכנס לפרטים. לעומת זאת בבית המשפט, לאחר שנים, חשב על הדברים ורשם את כל הדברים שעשה בשטח (ח"נ, עמ' 4646 -4647, 4669-4667).
- בחקירה הנ"ל לא הזכיר הנאשם את המילים מבתר או גבעה, לא טען שהיה שם, כפי שלא טען לגבי הזיתים והדגל, כי אם מסר זאת לראשונה בעדותו בבית המשפט: הנאשם השיב שאינו זוכר באלו מילים השתמש כדי להסביר לחוקר את הנוכחות שלו במקום. הוא לא התייחס לתוואי שטח רלוונטי, אלא דיבר באופן כללי על השטח שבין הכביש לישיבה. כאשר נחקר בחקירה לאחר הצהרת התובע לא ידע הנאשם מהי הנקודה המדויקת ממנה הושלכה האבן. הוא ידע באופן כללי שמדובר באזור הכביש שסמוך לישיבה. הנאשם לא חשב שמדובר בנקודה באמצע הוואדי, והבין שזה היה על הכביש, אך לא ידע באיזו נקודה. הנאשם לא ידע שזה על המבתר. הואיל ומדובר בכביש שקרוב לישוב, הוא הניח שזה אחד המבתרים או השטח שביניהם. הוא התייחס באופן כללי לכל השטח ולא לאזור מסוים. לאחר הצהרת התובע לא חשב הנאשם לשאול את החוקר מהי הנקודה שבה מדובר שכן חשש מחקירה זו - שכעת הוא משתף פעולה עם גורמי החקירה מהם הוא חושש. לפיכך, הוא לא רצה להוסיף ולשאול בעצמו שאלות חדשות, אלא רק למסור באופן קונקרטי את גרסתו ולא לפתוח נושאים שלא נשאל עליהם. לדעת הנאשם אילו היה החוקר רוצה לדעת האם הנאשם היה על אחד המבתרים באופן קונקרטי, היה שואל אותו על כך, אך החוקר לא שאל אותו על אחד המבתרים. כיום מבין הנאשם שהיה עליו לפרט יותר. הוא רצה לומר דברים באופן מינימלי כי חשש, וזאת כדי שישחררו אותו. כילד בן 16 לא חשב הנאשם שהוא הגיע (לחקירה) כדי לטהר את שמו. הוא הגיע להסביר משהו כדי שמבחינת המשטרה זה יהיה מספיק לשחררו. הנאשם נשאל מספר פעמים על כך שהייתה לו ההזדמנות לבוא ולספר על מקומו במבתר והוא לא אמר זאת. הנאשם חזר והשיב שהוא האמין בבית המשפט והגיע לתת הסבר לגבי ההימצאות שלו בכלל השטח. כך גם הנאשם אינו יודע כיצד יש למסור אליבי. הוא חוזר על כך שלא נשאל שאלות על ידי החוקר בחקירה זו, לא ביקשו ממנו לפרט את טענת האליבי, ולכן חשב שמה שאמר הספיק לשוטרים (ח"נ, עמ' עמ' 4653-4648, 4710-4703, 4717-4713, 4723-4721).
- בשחזור, כשנלקח הנאשם למקום, היה זה בלילה, ואין הוא יודע היכן בדיוק הנקודה שהמשטרה טענה שהיה האירוע. משכך, נשאר ברכב ועצם את עיניו. באותה תקופה חשב הנאשם שהכול שקר ולא ידע לאן לוקחים אותו. הוא לא שיתף פעולה עם החוקרים באותה עת (ר' להלן). הנאשם הופנה לכך שבחקירות הקודמות הציגו לו סרטונים של המבתר גם בשעות היום. הנאשם השיב שבמהלך החקירה עצם את עיניו ולא צפה בסרטונים. ייתכן שבמהלך החקירות התייחסו החוקרים למילה מבתר. בחקירות קודמות נשאלו שאלות רבות, אך אז הנאשם לא שיתף פעולה. מה שנאמר לו על ידי החוקרים לפני כן על אודות המקום הקונקרטי, לא היה רלוונטי מבחינת הנאשם, לגבי חלק מהדברים החוקרים שיקרו ולגבי חלק אמרו אמת (ח"נ, עמ' 4705, 4713, 4721-4717, 4732).
- לאורך כל השחזור שנעשה עם הנאשם ת/59 (הוקרן בבית המשפט) דיבר החוקר על המבתר ממנו נזרקו האבנים. הנאשם נשאל אפוא כיצד ייתכן שבחקירה לאחר הצהרת תובע לא ידע מהו המיקום שייחסו לו ממנו נזרקה האבן. לכך השיב הנאשם שלדברים שנאמרו לו באותן חקירות שהיו לפני הצהרת התובע לא היה תוקף מבחינתו. הוא סבר שהחוקרים משקרים ויכולים לקחת אותו לכל מיני מקומות. בסרטון ת/59 לא ציין החוקר על איזה מהמבתרים הוא מדבר. הנאשם חזר על כך שלא האמין לחוקרים: כך גם אמרו שיש סרטון שרואים את הנאשם משליך את האבן, וכן ש-א"פ הלשין שהם זרקו ביחד אבנים - וכל זה היה שקר. אילו במהלך החקירה שלאחר הצהרת התובע היה החוקר מפנה אותו לסרטון השחזור, היה הנאשם מתייחס באופן קונקרטי לנוכחותו במקום: היה או לא היה שם. הנאשם התייחס רק למה שידע בוודאות שהוא אמת - מה שהשופט אמר בהצהרת התובע ולא התייחס למשהו אחר, אלא לראיה הפורנזית (ח"נ, עמ' 4730-4724, 4734-4733).
- לאחר שהנאשם ביקש למסור את דבריו בחקירה לאחר הצהרת התובע הוא לא ביקש מחבריו להגיע למשטרה ולהיחקר על אודות ההסתובבות שלהם בשטח ועל מסיק הזיתים במבתרים: לכך השיב הנאשם שזה לא תפקידו להזמין עדים להעיד כי אם של עורך הדין. החוקר לא ביקש ממנו דבר, והנאשם אינו יודע כיצד "הדברים עובדים" בחקירה (ח"נ, עמ' 4723-4722).
- הנאשם לא מסר בחקירה הנ"ל שלאחר הצהרת התובע שהוא וחבריו שיחקו במקום המדובר פיינטבול, אלא רק בעדותו בבית המשפט: הנאשם חזר והעיד שמסר לחוקר את הדברים באופן כללי ולא חשב על דברים קונקרטיים. הוא רצה להסביר את דגימת הדנ"א, מבלי שידע את הפרטים. הנאשם מסר לחוקר שהוא מסתובב במקום, מתבודד ומטייל. הנאשם מטיל במקום את מימיו ויורק. הנאשם הסביר כי (בזמנו) הסביר באופן כללי. היום הוא מבין שהיה צריך להיכנס לפרטים (ח"נ, עמ' 4654-4653).
- בקשר להימצאותו במקום, בחקירה הנ"ל מסר הנאשם הסבר יחיד, שלא מסר בעדותו בבית המשפט, שלפיו שהוא אוהב להתבודד בשטח: "אני הולך בעצה של רבי נחמן מברסלב כל יום ללכת בשדות, לטייל בהם, להתבודד ולדבר עם השם". לכך השיב הנאשם שאינו זוכר את הרשימה שהציג בבית המשפט, הוא מניח שהתייחס באופן כללי, כאשר התכוון להסתובבות בשטח. לחוקר אמר את הדבר הראשון "שקפץ בראשו". הוא אינו זוכר האם בבית המשפט התייחס לכך בעדותו. הנאשם העיד שכבר כמה שנים שהוא לא נסע לרבי נחמן, כך שבחקירתו הראשית לא ראה בכך נושא מרכזי. לעומת זאת, מעט לפני שנעצר רכש כרטיס לאומן, וייתכן שאמר את הדברים בחקירה כי זה היה טרי בראשו. זה היה הדבר הראשון שהציג לגבי ההימצאות שלו, אך זה לא הנושא המרכזי (ח"נ, עמ' 4662-4657, 4667-4666, 4671, ח"ח, עמ' 5103).
- בחקירתו הנ"ל "שזר עצמו" הנאשם באופן שיטתי בשטח ו"פיזר" נוזלי גוף ברחבי השטח. הנאשם נשאל אם לא ידע מהי הראיה הפורנזית מדוע היה חשוב לו "לפזר" עצמו בשטח. הנאשם השיב שאומנם היה כבן 16, אך הבין שמבחינה הגיונית מדובר באזור רחלים על הכביש, הבין "בגדול" מהו המקום, ולכן הסביר בכלליות. הנאשם חזר על דבריו שאילו החוקר היה מבקש ממנו להיכנס לפרטים ואומר שמדובר באבן, היה משיב לשאלותיו. מאמירת השופט בדיון הבין הנאשם שיש דנ"א. הנאשם סבר שהמענה שלו היה מספק, והחוקר לא ביקש ממנו לפרט יותר מזה (ח"נ, עמ' 4731).
- בחקירה הנ"ל מלבד מה שמסר הנאשם לגבי הראיה הפורנזית, הוא מסר מה עשה באותו יום שישי כי היה חשוב לומר זאת לחוקר. קודם לכן החוקר לא שאל אותו על כך ולכן לא פירט. הנאשם פירט אפוא את לוח הזמנים של אותו יום שישי - סוג של אליבי. בחקירותיו הקודמות לא שיתף הנאשם פעולה באופן גורף, ולא השיב על שאלות אלה, שכן גם בחקירותיו במשטרה נחקר במתקן של השב"כ (ח"נ, עמ' 4790-4786, 4797).
- בחקירתו הסביר הנאשם שאותה השבת הייתה רגילה, שהם (הוא וחבריו) היו בתפילת מנחה, קבלת שבת, ערבית, ריקודים בקבלת שבת, סעודה ארוכה עם רב הישיבה, דברי תורה וזמירות שבת. אחד החברים חש ברע ופונה באמבולנס, חזרו להתפלל לשלומו, הנאשם אמר קצת תהילים, היה שיעור עם הרב בעונג שבת והנאשם הלך לישון סביב השעה 23:00 -24:00. לא היה לנאשם שעון, גם לא בחדרו. כשנשאל הנאשם מדוע אין פירוט מי היה איתו, מה התרחש בשיעור וכו', השיב שבחקירה לא שאלו אותו שאלות על מה שמסר ולא ביקשו ממנו לפרט. הוא אמר את מה שחשב שרלוונטי, הוא אינו מבין בעולם המשפט ומה צריך למסור. החוקר לא ביקש ממנו לפרט ולא ביקש לדעת מי היה ומה הייתה השעה (שעות) (ח"נ, עמ' 4799-4797, 4804).
- טענת המאשימה: בזמן חקירותיו לא ידע הנאשם על הרשימה שמסר רב הישיבה של מי שנכח בעונג שבת, שבה לא הופיע שמו של הנאשם, ולכן מסר בחקירה הנ"ל (שלאחר הצהרת התובע) את האליבי שלו, על אף שבפועל לא היה נוכח בעונג שבת ובסוברו שאין דרך לבדוק את טענתו. לכך השיב הנאשם שאין קשר בין דברי ב"כ המאשימה ובין טענת האליבי שמסר. הנאשם לא ידע פרטים על מה שמסר הרב. הוא לא מסביר את דבריו של הרב, אלא הציג את העובדות לחוקר. לאחר שהנאשם לא שיתף פעולה בחקירות הקודמות, הוא החליט למסור גרסה בחקירה לאחר הצהרת התובע על נוכחותו בעונג שבת מכיוון (שבפועל) כן נכח בעונג שבת בשעות הללו (ח"נ, עמ' 4842-4840).
להלן פירוט עדותו של הנאשם בבית המשפט בהתייחס לשאר הסוגיות הרלוונטיות
- בעת העדת הנאשם בבית המשפט (יוני 2024) היה הנאשם כבן 21, רווק, מתגורר בחווה חקלאית מגדל צאן ועוסק בחקלאות. בילדותו עבר עם בני משפחתו להתגורר ביישוב הקהילתי XXX. XXX (הוא השני בסדר הלידה). הנאשם למד במוסדות חינוך דתיים לאומיים (ח"ר, עמ' 4461-4460).
- בשנת 2018, בעת שהתרחש האירוע ובשנה שקדמה לכך, למד הנאשם בישיבה. הלימודים נערכו בכיתות ובבית המדרש של הישיבה. בשעות אחר הצוהריים, עסקו התלמידים בעבודה חקלאית בשדות בסביבות הישיבה, במטעים. עיסוק זה נעשה "לא באופן מסודר", ולא כחלק מהלימודים בישיבה (בפרו' נרשם ב"אופן פרטני", אך נראה שהכוונה היא באופן "פרטי" - ל.ב) (ח"ר, עמ' 4462 -4463).
- הלימודים והשהייה בישיבה: הנאשם ראה חשיבות בלימודיו, וכיוון למסלול רבני לבגרויות בכיתה י"ב. ואולם, בפועל לא הגיע לשלב זה בשל מעצרו כשהיה בכיתה י"א (למשך כ- 5 חודשים), שלאחריו שוחרר למעצר בית אך לא בישיבה. בהמשך, השלים הנאשם את הבגרויות באופן עצמאי (ח"ר, עמ' 4491-4490). אחת לשלושה שבועות, בשבת, נשארים התלמידים בישיבה. בזמן האירוע, בשבת, נשארו בישיבה כ-50 תלמידים מתוך 60 (ח"ר, עמ' 4488, 4509). תלמידי הישיבה הם חבריו של הנאשם ללימודים ולמגורים, הם חיים בשותפות והם חברים טובים. לפעמים הם גם רבים (ח"ר, עמ' 4514-4513).
מיקום הישיבה, שבילי הגישה למבתרים והסביבה
- בעדותו התייחס הנאשם בפרוטרוט לסרטונים ת/77א, ת/66ב (ר' לעיל התייחסות מפורטת לסרטונים). יוזכר, כי ההגנה הגישה סרטון המתעד את המבתר הדרומי (נ/18) ותמונות מאזור המבתר הצפוני (נ/17), שצולמו זמן קצר עובר לעדותו.
- אתייחס אפוא לדברים שמסר הנאשם שאינם רק תיאור השטח, שכן הסרטונים הוגשו לבית המשפט אשר צפה בהם.
- הסרטון ת/77א (ח"ר, עמ' 4470-4465, 4526, ח"נ, עמ' 4564-4562, 4732 -4733). בהתייחס למבתר הדרומי העיד הנאשם, בין היתר, ששם הציבו התלמידים דגל. הנאשם עצמו הרים אבנים - הפנה ל"רוג'ום", שפירושו ערימת אבנים גדולות שמחזיקה את המוט (רוגם) מסביב לדגל.
- המבתר הצפוני: לא קיים שביל המוביל מהישיבה למבתר הצפוני, שמתחתיו יש עצים רבים וסבך, גדרות תיל, תלתליות של ביטחון וחוטי תיל. אזור זה צילם הנאשם עצמו מספר ימים לפני הדיון (נ/17). בין השאר ציין הנאשם שהמרחק מהגדר המסולסלת לכביש הוא כ-100 -150 מ' (ח"ר, עמ' 4474-4471).
- ת/66ב (סרטון 0056), בדקה 05:00 מצולם רפ"ק דא-קוסטה יורד מהמבתר הצפוני. בהתייחס לעדות רפ"ק דא-קוסטה שלפיה הירידה מהמבתר נוחה, טען הנאשם אחרת: הירידה אינה קלה. זו ירידה מעט חדה, ומי שהלך שם מעד קצת וכמעט נפל. אין במקום שביל מסודר ללכת בו. ברוב המקומות מתחת לעצים, הורידו התלמידים את הצמחייה כדי שהעץ יוכל לגדול, ולכן זה נראה כמו "איזשהו שביל". בחלק מהשטח יש סירות קוצניות וצמחים. לעומת זאת, בוואדי וגם במבתר, באזורים שיש עצים, ניקו התלמידים את השטח מתחת לעצים מצמחייה וקוצים (ח"ר, עמ' 4481-4479). הנאשם העיד שבסרטון זה הגדרות התלתליות, שמופיעות בנ/17 ועליהן העיד קודם לכן, נמצאות בצד ימין למטה של המצלם בסרטון של רפ"ק דא-קוסטה, אך מהזווית המצולמת לא ניתן לראות זאת- זה נמצא בחלק התחתון של המבתר. את גדרות התיל ניתן לעבור בקלות, וייתכן שאת התלתליות קצת יותר קשה לעבור (ח"ר, עמ' 4481).
- זמן ההליכה מהמבתר הדרומי הקרוב יותר לישיבה, בשבילים, הוא כ-8-7 דקות. זמן ההליכה למבתר הצפוני המרוחק יותר הוא כ-10 דקות. בשעות הלילה, אין באזור תאורה וההליכה בחשיכה אורכת זמן רב יותר (ח"ר, עמ' 4526-4525).
העבודה החקלאית:
- הנאשם העיד שבאזור יהודה ושומרון יש מקומות רבים עם עצי זית עתיקים וחדשים שאיש לא מטפל בהם.
בהתייחס לשטח שבין הישיבה ובין כביש 60: עם הזמן, בשטח זה, בשעות שלאחר הלימודים, אחר הצוהריים, החלו התלמידים לעסוק בחקלאות ("באופן פרטי"): שתילת עצים, בעיקר עצי זית וגידור המטעים. כמו כן, בנו באזור "זולות" ופינות ישיבה. בהמשך התייחס הנאשם לעצי הזית שלא שתלו התלמידים, לפחות לא הנאשם עצמו, אלא עיבדו אותם. במקום אחר העיד שבמקום שיש עצים בוואדי היה צריך לנקות את השטח, ואכן רואים במקום שהם שתלו עצים לאחר שניקו את הצמחייה. בנוסף, היו לתלמידים בישיבה גם כבשים בודדות שאותן הם הוציאו למרעה (ח"ר, עמ' 4465-4463, 4479, 4481).
- הנאשם המשיך והסביר שבכל אחד מהמבתרים יש עצי זית:
במבתר הקרוב יותר לישיבה (הדרומי - ל.ב) עצי הזית נמצאים בעיקר בחלק התחתון של המבתר.