הדובר יורד למטה מהמבתר הצפוני לחלק הצפוני של המטע. במונה 06:25 רואים מעין טרסה שנבנתה לפני זמן רב. גם שם ישנן אבנים רבות, ואין עדות מטעם ההגנה לכך שמדובר בטרסה שנבנתה או שוקמה על ידי מי מתלמידי הישיבה. כן אנו רואים שמדובר במשטח סלעי גדול מאוד (06:35) שאין עליו עצי זית. ב-07:03 מצביע הדובר על אזור מחוץ למטע שממנו אפשר להגיע למבתר הצפוני מבלי לעבור במטע, וממנו ניתן לכאורה לקחת מספר רב מאוד של אבנים. עם זאת, לא סביר בעיניי לקחת אבנים מאזור זה ולטפס עשרות מטרים עם אבן גדולה ביד, כשניתן היה ליטול אבן ישירות מהמבתר הצפוני במרחק הושטת יד ממיקום זריקת האבן.
- לפי אחד התרחישים שמציעה ההגנה, הנאשם השאיר דנ"א על האבן באזור סמוך לישיבה, ואז אחר נטל את האבן במשקל כשני קילו, ירד עמה במורד שלוחת הישיבה, חצה את אזור הוואדי, טיפס למעלה עם האבן במעלה השלוחה הצפונית, ומשם עלה מהמפלס התחתון יותר של המטע כדי להגיע למבתר הצפוני, אשר נמצא במפלס גבוה מהמטע, אף שהיה יכול ליטול אבן בכל גודל רצוי היישר מהמבתר הצפוני. סבורני שמדובר בתרחיש בלתי סביר לחלוטין.
ראו בהקשר זה עדות הנאשם כשנשאל לגבי פסולת רבה שנמצאה במבתר הצפוני והשיב, בין היתר: "אני לא אפנה זבל שהוא צמוד לכביש במרחק של כמה דקות הליכה מהישיבה" (עמ' 4597 ש' 20-15). אם לדידו של הנאשם המרחק מהמבתר הצפוני לישיבה גדול מדי לצורך פינוי פסולת, קל וחומר שהוא גדול מדי לנשיאת סלע במשקל של כשני קילו, ובפרט כשעל המבתר הצפוני ישנן אלפי אבנים בגדלים שונים.
- כמו כן, וכפי שתואר לעיל, זמינות האבנים שנמצאות במתחם המטע פחותה מזו שעל המבתר הצפוני, ושטח המטע בכללותו נמצא במפלס נמוך יותר מהמבתר הצפוני. לכן, גם תרחיש שלפיו הזורק בחר ליטול אבן מהמטע ולאחר מכן לטפס גבוה יותר עד לסוללת המבתר כדי לזרוק אותה, איננו סביר בנסיבות העניין. כפי שאפרט בהמשך, אין בחומר הראיות ביסוס לכך שהנאשם עבד באזור המטע בכלל, וסביב שלושת העצים הקרובים למבתר הצפוני - בפרט, וגם אם עשה זאת, לא סביר כלל שמישהו אחר ירד לאותו אזור ספציפי כדי לקחת אבן, כשהיה יכול לקחת אבן באותו גודל ישירות מהמבתר הצפוני.
- לפיכך, אין אלא להסיק כי התרחיש הסביר היחיד הנתמך בראיות הוא כי האבן שנזרקה לעבר הרכב נלקחה מהמבתר הצפוני.
פעילויות תלמידי הישיבה מחוץ לתחום הישיבה בכלל, ועל גבי המבתר הצפוני בפרט
- בבסיס חוות דעתה של השופטת ברודי עומדת הקביעה העובדתית שלפיה תלמידי הישיבה הסתובבו באופן שגרתי במרחב שבין הישיבה לכביש 60 - אזור ובו עצי זית וזולות, שבו הם עבדו, שיחקו, התבודדו וטיילו. לאור עדותו הרבש"ץ, ")בתמיכה מסוימת (לא ישירה))" ואף בהסתמך על עדותו של הנאשם ועדי הגנה מטעמו, קבעה השופטת ברודי כי הנאשם וחבריו חיו והסתובבו בשטח הנ"ל. מכך הסיקה שאין לשלול תרחיש שבו הנאשם הותיר דנ"א שלו על אחת האבנים שהיו מונחות בכל השטח שבין הישיבה לכביש 60, אחר שאין אנו יודעים את זהותו נטל את האבן, סחב אותה למבתר הצפוני וזרק אותה משם אל עבר הרכב (ראו פסקאות 125, הקטע בפסקה מהמילים "התרחיש החלופי" עד סוף פסקה 737, וכן פסקאות 749, 752 ו-787 לחוות דעתה).
- כדי לבחון קביעות ומסקנות אלה, אתייחס להלן לעדויות המרכזיות הנוגעות לשהותם ולפעילותם של הנאשם ושל יתר התלמידים בסביבת הישיבה, ובכלל זה במבתר הצפוני. תחילה אסקור את עדותו של הרבש"ץ, ולאחר מכן אתייחס גם לעדותו של הנאשם ולעדותם של עדי הגנה מטעמו.
עדותו של הרבש"ץ
- עדות הרבש"ץ של רחלים ותושב רחלים, מופיעה בפרוטוקול מיום 5.7.2023 החל מעמוד 2524 ועד לעמוד 2583. לדעתי אין בעדות זו תמיכה כלשהי כדי לבסס את הקביעות בחוות דעתה של השופטת ברודי שלפיהן הנאשם או מי מתלמידי הישיבה האחרים עיבדו עצי זית והסתובבו במבתר הצפוני.
- אמרתו של הרבש"ץ מיום 22.10.2018 התקבלה לתיק בהסכמה וסומנה ת/189. מ-ת/189 עולה כי הרבש"ץ הגיע בתאריך 13.10.2018, ביום שבת, בשעות 14:00-13:00 לערך, ושוחח עם המאבטח שהיה בש"ג של רחלים. בהמשך הגיע רכב פרטי בצבע מטאלי אפור לשער היישוב ובו נראה נהג בודד שנראה דתי עם כיפה, והרבש"ץ חושב שהבחין גם בפאות - בחור שאינו מוכר לו ואינו מהיישוב רחלים. עוד עולה מ-ת/189 כי אותו בחור, ככל הנראה "עלה לישיבה שממוקמת בכניסה ליישוב" אף על פי ש"בד"כ בשבת לא נכנסים רכבים למעט עובדי רפואה, רכבי ביטחון, ומקרים חריגים".
- הרבש"ץ נחקר בחקירה ראשית מטעם המאשימה, שהתמקדה בעיקרה במערכת הגילוי של המכ"מ והמצלמות סביב היישוב. מעדותו עלה שמחמת תקלה, לא התקבלו ממצאי מכ"מ שיכלו לשפוך אור על ההסתובבות סביב הישיבה בליל האירוע, וגם המצלמות לא פעלו כשורה.
- בחקירה הנגדית נחקר הרבש"ץ גם בקשר להסתובבות תלמידי הישיבה. ראו קטע מעדותו להלן:
ש: האירוע היה באזור דיברנו על זה קודם אתה יודע איפה היה האירוע האירוע המצער היה על כביש 60 באזור המבתרים, אתה יודע איפה, נכון?