הועתק מנבו ג. האח מעורב בעריכת הצוואה מיום 24/10/2010 וזאת בניגוד להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה), שכן הצוואה נערכה לטובתו באופן קיצוני.
ד. האח השפיע באופן בלתי הוגן על המנוח וזאת בניגוד להוראות סעיף 30(א) לחוק הירושה ובמיוחד כשהגיסה הוכנסה כזוכה לצוואתו.
ה. בהתייחס לבקשה לצו ירושה, טענו בתשובה להתנגדות לה, כי האח כבר בדיון הראשון שהתקיים הודה כי הלווה לאחיו כסף לטובת רכישת הדירה ומדובר בהלוואה אותה עליהן להחזיר לאח ואין כל הצדקה ליתן לאח דירה שלמה לבעלותו.
ו. בסיכומיהן הוסיפו וטענו כי היעדר כשרותו של המנוח לצוות ברורה כשמש מחוות דעת המומחה. בעניין זה טענו כי חוות דעת המומחה לוקה בחסר בכל הנדרש לצורך בחינת כשרות המנוח ספציפית לפעולה משפטית של עריכת צוואה, שכן חוות הדעת נערכה לבדיקת כשרות המנוח לחתום על הסכם להעברה ללא תמורה של דירתו, המהווה רכוש יחיד, לאחייניתו.
ז. עוד הוסיפו וטענו כי אין היגיון שהמנוח יסכים להעביר שווי זכויותיו בדירה בעד תשלום של 20% משוויה לאדם אחר. המנוח הצהיר בתצהירי העברת הדירה כי לא קיבל כל תמורה בגין העברת הזכויות בדירה בניגוד להצהרתו בהסכם. המנוח לא היה מיוצג שעה שעו"ד בוסקילה ייצג את המשיבים, לא ידע על מה חתם, לא ידע על מה מוותר, לטובת מי ואת מי מנשל מצוואתו.
ח. המנוח לא ידע קרוא וכתוב, היה נכה על כיסא גלגלים, בעל כושר שיפוט לקוי, חסר התמצאות בזמן ולא יכול היה להבחין בטיבה של הצוואה.
ט. המנוח לא היה יכול למסור הוראות הצוואה ואין חולק כי אלו נמסרו על ידי המשיבים ובניגוד להוראות סעיף 27 לחוק הירושה. למנוח היתה מטפלת צמודה בכל שעות היממה, הוא לקה בעיוורון חלקי, סבל ממחשבות שווא ורדיפה והיה מאושפז מרבית שנות חייו.
י. בהתייחס לחקירת עו"ד ב', עורך הצוואה, טענו כי התגלו סתירות בעדותו עת טען מחד, כי המנוח הוא שמסר לו לבדו את הוראות הצוואה. מאידך, כששמע את הקלטתו, העיד כי קשה לו להתמודד עם אמירות המנוח כשלא ניתן להבינו. בנסיבות אלו ומאחר ועורך הדין לא ראה את בעיותיו הרפואיות של המנוח, הרי שעדותו לא היתה אמינה; הוא דרש אישור רפואי מהמנוח רק כאשר הבין שמצבו הרפואי של המנוח מחייב אישור שכזה ועוד. המשיבים הם אלו שפנו לעו"ד בוסקילה והם מקבלים את מלוא העיזבון.