עוד נתתי דעתי בעניין זה לטענת המתנגדות לפיה המנוח לא ידע קרוא וכתוב. הוראות תקנה 6 לתוספת השנייה לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובעות בעניין תצהיר ביחס לחתימת המצהיר כי 'המצהיר יחתום על התצהיר במעמד השבועה, ואם אינו יכול לכתוב, יטבע בו חותמו במעמד המשביע'. אם כן, שעה שנטען כי המנוח אינו יודע קרוא וכתוב, אך סביר שיחתום על צוואתו בחותמת אצבעו ואין כל פגם בכך.
- כשרותו של המנוח לצוות וניצול מצבו הרפואי
במסגרת ההתנגדות טענו המתנגדות כי המנוח לא היה כשיר לעשות הצוואה ביום בו נעשתה ואף שנים רבות קודם לכן לאור מצבו הלא יציב. עוד טענו כי המשיבים ניצלו מצבו הרפואי של המנוח עת פעלו להעביר מלוא הזכויות בדירה שעה שדאגו להחתימו על הסכם לפיו מתחייב כי בחלוף חמש שנים ממועד רכישת דירתו, היא תועבר לבתם של המשיבים.
בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962, (להלן: 'חוק הכשרות') סעיף 1: "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו".
סעיף 2 לחוק הכשרות קובע כי: "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".
זאת ועוד, הוראות סעיף 26 לחוק הירושה קובעות כי צוואה שנעשתה כאשר המצווה לא ידע להבחין בטיבה, בטלה.
כאמור לעיל, במסגרת הליך קודם הוגשה חוות דעתו של ד"ר דרנל אשר קבע כי המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית ביום 24/10/2010, מועד עריכת הצוואה וביום 08/12/2015 מועד חתימתו על תצהירי ההעברה.
- בעניין זה טענו המתנגדות שאין די בכך שבוצעה למנוח בדיקת כשרות בהליך קודם לטובת בחינת כשרותו לחתום על הסכם העברה ביום 24/10/2010 . לטענתן, היה על המומחה לבחון אם היתה למנוח הכשירות לביצוע פעולת הצוואה ויכול שכשירותו לטובת עריכת ההסכם, באותו מועד, אינה מספקת לטובת עריכת הצוואה. עוד הוסיפו כי הואיל וחוות דעתו של ד"ר דרנל לוקה בחסר לצורך בחינת כשרותו הספציפית של המנוח לביצוע פעולה משפטית של עריכת צוואה, ניתן להסיק כי המנוח אינו כשיר לערוך צוואה.
- כידוע, הנטל להוכיח כי קיים פגם בכשרותו של המצווה מוטל על המתנגד לצוואה. על רקע הוראות חוק יסוד האדם וחירותו, הרי ששלילת כשרותו של אדם לאחר מותו, כאשר כושרו לא נשלל במהלך חייו, אינה עניין של מה בכך ועל מנת לעמוד בנטל השכנוע, אין די בספקות ויש להביא ראיות ברורות לאמור. ראו ספרו של כב' השופט שאול שוחט "פגמים בצוואת", מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת התשע"ו- 2016, עמוד 162-163. כן ראו ערעור אזרחי 851/79, 160/80 בנדל ואח' נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101, שם נקבע כי הנטל להוכיח האמור, מוטל על מי שטוען לכך.
אם כן, הנטל להוכיח כי קיים פגם בכשרות מוטל על המתנגדות. המתנגדות לא ביקשו להרחיב את מינויו של מומחה בית משפט לצורך בדיקת כשרותו של המנוח במועד עריכת הצוואה, אלא ביקשו לצרף לתיק חוות דעת גריאטרית מטעמן שנדחתה במסגרת הליך קודם, לאחר שהוגשה שלא כדין.
- לא זו אף זו, מעיון בהליכים קודמים בעניינו של המנוח, מתברר כי על אף שהמנוח היה מוגבל פיזית שנים רבות, הוגשה לראשונה בקשה להתמנות כאפוטרופוס בענייניו על ידי המתנגדות בתיק 35914-06-19 רק ביום 17/06/2019, כתשע שנים לאחר מועד עריכת הצוואה. תמוה בעיני כיצד המנוח לא היה כשיר לשיטתן של המתנגדות ועל אף האמור, לא עתרו למנות לו אפוטרופוס קודם לשנת 2019 וגם במועד זה בסופו של יום, ביקשו לחזור בהן מבקשתן זו וכמפורט לעיל.
- בבקשה שהוגשה על ידי המתנגדות לבית המשפט למינוין כאפוטרופסיות של המנוח מיום 17/06/2019, ציינו הבנות ס' ו-ל' כי המנוח נכה מזה 30 שנה, לאחר שעבר אירוע מוחי. עוד הוסיפו כי "לאחרונה חלה הידרדרות במצבו הגופני והנפשי ולפני מספר חודשים עבר שני ניתוחי ראש . . . מאז הוא נזקק לטיפול ועזרה . . .".
לבקשתן צרפו תעודת רופא של ד"ר צ'טבריקוב מיום 17/06/2019 שם ציינה כי בזמן האחרון קיימת התדרדרות במצב המנוח.