12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)9. עוד טענה הנתבעת כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. הנתבעת טענה כי מכתב התביעה ונספחיו עולה כי הנתבעת היא חברה אוסטרית בעלת מוניטין בינלאומי כחברה אוסטרית, מוצריה אינם מיוצרים בישראל, היא מוכרת את מוצריה בכל העולם ולאו דווקא בישראל, וחלק מהטענות אף מופנות כלפי הימנעות הנתבעת מלפתח קו מוצרים חדש באוסטריה. לטענת הנתבעת הזיקה היחידה לישראל נובעת מכך שהתובעת היא חברה ישראלית שנהגה למכור את מוצרי הנתבעת בישראל.
- כן טענה הנתבעת לחוסר ניקיון כפיים של התובעת. לטענת הנתבעת התובעת הסתירה עובדות מהותיות בכתב התביעה ובהגשת הבקשה לקביעת דרך המצאה מחוץ לתחום, כאשר טענה להיותה מפיץ בלעדי והסתירה מבית המשפט שבישראל קיים מפיץ נוסף -שטיחי כרמל. בנוסף לטענת הנתבעת, הסתירה התובעת שהיא מוכרת פרקטים של חברת Lalengo. לטענת הנתבעת מדובר בעובדות שסותרות את הטענה הגורפת להסכם בלעדיות, וגילוין היה עשוי להשליך על החלטת בית המשפט להיעתר לבקשה לקביעת דרך המצאה. לטענת הנתבעת משמדובר בבקשה במעמד צד אחד מעצם טיבה, מוטלת על התובעת חובת אמון מוגברת כלפי בית המשפט.
- התובעת טענה כי בקשת הכפירה נעדרת כל בסיס ממשי, וכוללת ניסיון להסיט את הדיון לתיק העיקרי, כאשר העובדות הן פשוטות ולא נסתרו. התובעת טענה כי היא חברה ישראלית אשר הוקמה במטרה להפיץ באופן בלעדי את מוצרי הנתבעת בישראל והיא אף נושאת את שמה של הנתבעת - אגר ישראל, זאת בהתאם להסכם הפצה בעל-פה. התובעת חזרה על טענתה כי שמשה כמפיצה בלעדית של הנתבעת במשך 12 שנים והדבר גם מצויין מפורשות באתר האינטרנט של הנתבעת. התובעת טענה כי היא רכשה את לוחות העץ של הנתבעת ,הפיצה אותם ללקוחות מובילים בישראל, הקימה מרכז לוגיסטי עצום באשדוד ,ביצעה השקעות עצומות במוצרי הנתבעת, ניהלה מלאי עצום של מוצרי הנתבעת בהיקפים של מעל 20 מיליון ₪, סיפקה את המוצרים תחת המותג EGGER, במשאיות הנושאות את השם EGGER, פעלה על פי תכנית עבודה וצפי מכירות שנתי שגובש כל שנה עם אנשי הנתבעת ואנשי המכירות של הנתבעת היו נפגשים עם התובעת באופן תדיר בישראל לצורך קבלת דיווחים על פעילות ההפצה בישראל.
הועתק מנבו
- לטענת התובעת יש לדחות את טענות הנתבעת המכחישות את היותה מפיץ בלעדי וזאת משמדובר בטענות עובדתיות והנתבעת נמנעה לצרף תצהיר בתמיכה להן.
- כן טענה התובעת כי הטענה לפיה בית המשפט לא קנה סמכות היות ולא צוין מס' ההליך היא טענה קטנונית המעידה על חולשת הטענות. לטענתה היא המציאה את כתב התביעה כדין בדיוק בהתאם להחלטה מיום 4.6.24, לרשות המוסמכת באוסטריה כאשר הוא מתורגם לגרמנית, כנדרש באמנת האג, והוא הגיע ליעדו. היעדר מספר הליך לטענת התובעת אינו גורע מההמצאה, היות והדגש הוא על כך שכתב התביעה הגיע ליעדו והנתבע מודע לתביעה. התובעת טוענת כי מדובר בטענה שולית ומינורית, כאשר עלה בידי הנתבעת לאתר את מספר ההליך בקלות והיא הגיבה לתביעה.
- התובעת טענה כי מתקיימת עילת ההמצאה בהתאם לתקנה 166(4) לתקנות. לטענת התובעת בענייננו מתקיימות כל החלופות הקבועות בתקנה 166(4), שכן המדובר בחוזה שנעשה בישראל, הופר בישראל, ונשללה אפשרות לקיימו בישראל. התובעת טענה כי חוזה ההפצה סוכם ונכרת בישראל, כאשר בהתאם לעדות נציג בעלי המניות בתובעת (בשרשור), מר לביא, הסוכן של הנתבעת הגיע לישראל במיוחד על מנת להיפגש עימו להקים את החברה. התובעת טוענת כי טענת הנתבעת לפיה ההסכם בין הצדדים לא היה בלעדי אינה מעלה ואינה מורידה, שכן די להוכיח כי התקיים הסכם, ואין חובה שהוא יהיה בכתב או שיהיה בלעדי. בנוסף טענה התובעת כי החוזה הופר בישראל, לאחר שהנתבעת החליטה על דעת עצמה להפסיק באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת את המשך פעילות ההפצה בישראל. לטענת הנתבעת מדובר בהפרה שנעשתה בישראל היות וכל ההפצה התנהלה בישראל. כן טענה התובעת כי נשללה האפשרות לקיים את החוזה בישראל, כאשר הנתבעת הפסיקה לכבד הזמנות תלויות ועומדות ולספק לתובעת מוצרים בישראל.
- כן טענה התובעת כי מתקיימת בענייננו עילת המצאה בהתאם לתקנה 166(4א), וזאת משהתביעה מבוססת על מעשה או מחדל שנעשה בישראל, והוא שליחת דוא"ל לישראל ביום 21.11.23 במסגרתו ביטלה הנתבעת את הסכם ההפצה באופן מיידי. בנוסף נטען כי מתקיימת עילת המצאה בהתאם לתקנה 166(5). וזאת משנגרם לתובעת נזק בישראל בשל התנהגות הנתבעת.
- עוד טענה התובעת כי מדינת ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעה. גם בעניין זה טענה התובעת כי טענות הנתבעת צריכות להידחות משהנתבעת לא תמכה את טענותיה בדבר זיקות לאוסטריה בתצהיר. לגופו של ענין טענה התובעת כי מדובר בתביעה פשוטה העוסקת בחברה ישראלית, שהפיצה מוצרים בישראל וכל פעילות ההפצה בוצעה בישראל ללקוחות ישראלים. התובעת טענה כי לאחר שהסכם ההפצה עמה הופר היא נתקעה עם מלאי עצום והזמנות פתוחות בישראל, לאחר שהקימה מרכז לוגיסטי בישראל, הקימה אולם תצוגה ייחודי בישראל, והדבר היחיד שאינו קשור לישראל הוא היות הנתבעת חברה זרה. התובעת מדגישה כי הנתבעת היא חברה בינלאומית, שהיקף פעילותה העסקית הבינלאומית רחב ובהתאם לפסיקה, גוף מסחרי שפועל מול גורמים שונים בעולם לוקח במסגרת שיקוליו את הסיכון שיתבע במדינה בה הוא פועל. לטענת התובעת, לא יתכן כי הנתבעת נהנתה במשך שנים מהפצת מוצריה בישראל, וכעת היא תנסה להתחמק מסמכות בית המשפט הישראלי.
- כן טענה התובעת, ביחס לטענות הנתבעת בקשר להעדר הסכם הפצה בלעדי, כי טענות אלו מקומן להתברר במסגרת ברור התיק העיקרי, והתמקדות בהן מהווה ניסיון לטשטש את העובדה כי מתקיימות עילות ההמצאה. למרות זאת, לשם הזהירות התייחסה התובעת לטענות הנתבעת בעניין.
לטענת התובעת, היא החליפה את המפיץ הבלעדי הקודם שהיה לנתבעת בישראל, ואין עוד אף גורם בישראל שהפיץ את לוחות העץ של הנתבעת. התובעת טענה כי טענת הנתבעת לפיה לא היה הסכם בלעדיות עם התובעת שכן הנתבעת הסתייעה גם בחברת שטיחי כרמל כמפיצה בישראל, היא טענה שנועדה להטעות. התובעת טענה כי שטיחי כרמל הפיצה מוצרי פרקט מלאכותיים מסוג למינציה ולא לוחות עץ כמו התובעת. לטענת התובעת, התביעה עוסקת בשיווק וייבוא של לוחות עץ לתעשייה, אותם הפיצה התובעת באופן בלעדי בישראל. לטענת התובעת מדובר בתחומים אחרים המופרדים אצל הנתבעת. התובעת טענה כי לבקשת הנתבעת, 6 שנים לאחר שהחלה להפיץ את מוצרי העץ, היא החלה להפיץ גם מוצרי פרקט למינציה של הנתבעת, אשר היו עד לאותה עת תחת אחריות שטיחי כרמל. לטענתה מדובר בתחום פעילות אחר לחלוטין ושונה, והיא התעסקה בו לבקשת הנתבעת, ובאופן שולי ביותר. באופן דומה, בקשר לטענה כי התובעת שווקה במקביל גם מוצרים של חברת Lalengo הבלגית המתחרה, טענה התובעת כי המוצרים של Lalengo ששיווקה התובעת הם מוצרים שונים מהמוצרים של הנתבעת. התובעת טענה כי הפרקטים של Lalengo הם פרקטים מעץ אמיתי, ולא כמו הפרקטים של התובעת שהם פרקטים למינציה. לטענת התובעת מי שחיבר בינה לבין חברת Lalengo היה נציג הנתבעת, והדבר נעשה בידיעתה של הנתבעת שכן מדובר במוצר שונה. משכך טוענת התובעת, כל זה כלל אינו רלוונטי לעניין ההמצאה ולכתב התביעה, אשר עוסק בהיותה המפיצה הבלעדית של לוחות העץ של הנתבעת.