נאשם 1 הסביר כי הוא התנגד לעריכת צוואה, ואמר לזכרנקו שהוא צעיר ממנו ואין צורך בצוואה, אך הוסיף: "ואז אמרתי לו שהדבר היחיד שיכול להיות זה ייפוי-כוח".[142]
בעקבות דברי נאשם 1 אמר זכרנקו באמצעות נאשם 1 לנאשם 2, כך לטענת נאשם 1 (שהרי הוא לא תיקשר בעברית ונאשם 2 לא דיבר רוסית), "הוא אמר לרון אני רוצה ייפוי-כוח".[143]
עוד הוסיף וטען נאשם 1 כי זכרנקו עמד על כך שייפוי-הכוח ייערך באותו יום.[144]
נאשם 1 אף טען שזכרנקו ביקש לעשות שינויים בייפוי-הכוח שמסר לו נאשם 2, שכן רצה ייפוי‑כוח גורף יותר[145].
עינינו הרואות כי על-פי גירסת נאשם 1, יוזם עריכת ייפוי-הכוח ת/1 היה זכרנקו שביקש שייפוי-הכוח ייערך באותו יום, ותכלית ייפוי-הכוח לדאוג ליקיריו של זכרנקו. לאחר עריכת ייפוי-הכוח נעשו בו שינויים לבקשת זכרנקו שרצה בייפוי-כוח "גורף", כל זאת לטענת נאשם 1.[146] זכרנקו ביקש לטענתו שייפוי-הכוח יכלול גם נכסים.[147]
72) בתארו את נסיבות חתימת ייפוי-הכוח ת/1 ציין נאשם 1 כי נאשם 2 ישב. מאחורי שולחנו, נאשמת 3 ישבה מצידו הימני, ואילו הוא ישב מצידו השמאלי.
זכרנקו עצמו רכן מעל תיקים שניצבו על שולחנו של נאשם 2, ובעת שייפוי-הכוח היה מונח מאחורי ערימת התיקים זכרנקו חתם עליו.
נאשם 1 ציין כי זה היה מוקדם בבוקר. זכרנקו לא היה שתוי. "זה היה ספונטני. זה נעשה באותו יום ונחתם באותו יום"[148].
דרכונו של זכרנקו לא היה עימו, ועל-כן נרשם מספר ת.ז. שלו. המסמך עצמו תורגם "מילה במילה" על-ידי נאשמת 3.[149]
הרציו להכנת ייפוי-הכוח, כך לדברי נאשם 1, היה רצונו של זכרנקו לדאוג ליקיריו: אביו, סוכנת הבית נדיה, דימה ונאשמת 3. דא עקא, שאיש מהם אינו מוזכר כלל בייפוי-הכוח ת/1, ועל כך נשאלת השאלה - הכיצד?!
בעניין זה ראה גם דברי נאשם 2 בחקירתו[150], עת ציין שאינו יודע לאיזה ארבעה אנשים אלכסיי ביקש לדאוג, ואף לא זוכר שבנוכחותו היו שיחות כאלה.[151]
73) נאשם 1 ניסה ליצור מראית-עין לפיה הוא לא ביקש כלל לקבל ייפוי-כוח לנכסיו של זכרנקו ברוסיה, שכן עסקיו של זכרנקו ברוסיה "לא עניינו" אותו, ו"זה היה אך ורק כדי לרצות את אלכסיי".[152]
והנה מתברר, היוזם לקבלת ייפוי-הכוח היה נאשם 1, שרצה בייפוי-כוח "גורף" שיכלול גם נכסים (ביחסו דרישות אלו לזכרנקו).
מסמך זה לא הוחזק בקלסר במשרדו או במשרד נאשם 2 כמסמכים אחרים, אלא נשמר בכספת ביתו של נאשם 1.