תכלית החוק
הפרשנות התכליתית של סעיף 2(א) נלמדת מתוך הבנת הסכנה הטמונה בארגון הטרור כקולקטיב. תכלית החוק היא לקטוע את "שרשרת האספקה" האנושית של הארגון ולמנוע את התגבשותה של המסה הקריטית המאפשרת לו לפעול.
לשון החוק לצד מבנה ההגדרה שבסעיף 2(א) משרת במובהק את תכלית החוק המוגדרת בסעיף 1 לחוק המאבק בטרור (הדומה במבנה התחבירי והשימוש שעושה המחוקק בתיבה "ובכלל זה" לסעיף המחלוקת שבעניינינו) :
"מטרתו של חוק זה לקבוע הוראות בתחום המשפט הפלילי והמנהלי לרבות סמכויות אכיפה מיוחדות, לצורך מאבק בטרור ובכלל זה לשם -
מניעת הקמתם, קיומם ופעילותם של ארגוני טרור;
מניעה וסיכול של עבירות טרור המבוצעות בידי ארגוני טרור או יחידים;
והכול בשים לב למאפיינים של ארגוני הטרור ועבירות הטרור, לסיכון הצפוי מהן לביטחון מדינת ישראל, לתושביה ולסדרי השלטון, ולמחויבותה של מדינת ישראל למאבק בטרור ברוח האמנות הבינלאומיות..".
התיבה "בכלל זה" שבסעיף 2(א) היא למעשה הכלי להגשמת מטרת החוק. מקומה לאחר "הנמנה עם" וקודם החלופות המדגימות שבסעיפים (1) ו-(2) מלמדת כי הדוגמאות המפורטות בו אינן ממצות את ההגדרה אלא משמשות כמקרי בוחן למהות רחבה יותר. למעשה, לשון החוק עצמה מכוונת לבחינת טיב הקשר של הפרט אל הארגון כעובדה קיומית-ארגונית, ולא כביצוע של רצף פעולות טכני המוגדר מראש. במילים אחרות, השפה החקיקתית בסעיף מבקשת לייצור קטגוריה רחבה של השתייכות ולא "קטלוג" של מעשים כמשתמע מטענות ההגנה.
השימוש בתיבה "ובכלל זה" מבהיר כי המונח "נמנה עם" הוא 'מושג שסתום' רחב, הכולל בתוכו אינספור צורות של זיקה והשתייכות, ובכך מבטיח את התכלית - שכל מי שתורם לקיומו של הארגון כגוף חי ונושם, בין אם על ידי הצהרת נאמנות אישית ובין אם על ידי הכנת עצמו לתפקיד מבצעי - ייחשב כמי ש "נמנה עם" הארגון.
במילים אחרות, התיבה "בכלל זה" בהקשר התכליתי אומרת- לא - לצמצום הגדרת החברות למעשים המפורטים לאחריה בלבד, אלא, שכל מעשה המעיד על כך שהפרט נמנה עם שורות הארגון - מגשים את תכלית החוק ונופל בגדרה של עבירת החברות בארגון.
חיזוק לדברים האמורים נמצא בדברי ההסבר לחוק (הצעות חוק ממשלה 949, מיום ט"ז באלול התשע"ה, 31 באוגוסט 2015, 1066), כך ביחס למטרת החוק:
"...הקושי להיאבק בטרור נובע מכך שלמעשה מדובר באויב רב-פנים הפועל בשיטות מגוונות וכלפי יעדים שונים. כך למשל, פעיל טרור עשוי לפעול באופן עצמאי או להשתייך לארגון טרור, [... ]. יתרה מכך, ככל שמדובר בארגוני טרור, הרי שהקושי להיאבק בהם נובע גם ממאפיינים טיפוסיים של אותם ארגונים, כגון: מבנה מסועף ומבוזר, היררכיה פנימית וחלוקת תפקידים בין החברים, התפרשות על פני שטחים גאוגרפיים נרחבים, וכן קבלת תמיכה חומרית ומורלית מידי גורמים בציבור התומכים בפעילותם [...] לצורך התמודדות עם תופעת פשיעה חמורה ומורכבת זו, מוצע לתת בידי רשויות החוק מגוון כלים בתחום המשפט הפלילי והציבורי, שתכליתם היא מניעת התקיימותם ופעילותם של ארגוני הטרור, מניעה וסיכול של פעילות טרור, פגיעה בתשתית הארגונית והפיננסית המזינה אותה, וכמובן - תפיסת העבריינים והבאתם לדין, והכל בשים לב למאפיינים המיוחדים של פעילות הטרור".