ובאשר להגדרה "חבר בארגון טרור" והדרך להוכחת חברות בארגון טרור, צוין :
"מוצע לקבוע כי חבר בארגון טרור הוא מי שנמנה עם ארגון הטרור. מטבע הדברים, לא ניתן ללמוד על חברות בארגון טרור על פי הליכים או מסמכים פורמליים, כמקובל בארגונים "אזרחיים". בהתאם לכך, מוצע כי המבחן להוכחת חברותו של אדם בארגון טרור, יתבסס על ראיות נסיבתיות שיש בהן ללמד כי הוא מזוהה עם ארגון הטרור ורואה עצמו חבר בו. "
הכרת המחוקק בקושי להיאבק בארגוני טרור ובהתחקות אחר חברות בארגון טרור, בעיקר לנוכח מאפייניהם של ארגונים אלה בדמות מבנה מסועף ומבוזר; היררכיה פנימית וחלוקת תפקידים בין החברים והתפרשות על פני שטחים גאוגרפיים נרחבים וכדומה - ניכרת וברורה בדברי ההסבר ומהווה את הבסיס להרחבה של ההגדרה "נמנה עם".
בהמשך הדברים נמצא התייחסות לחלופות (1) ו- (2) שבסעיף במחלוקת, כאשר ביחס לחלופה השנייה הרלוונטית לענייננו - הבעת הסכמה להצטרף לארגון בפני אדם שהוא חבר בארגון או מי שנחזה להיות שלוח מטעמו - צוין: "להבדיל מהצהרה סתמית בדבר נכונות להצטרף לארגון טרור - שהופרחה כלפי "כולי עלמא", ובנסיבות שבהן לא נראה כי יש בכך ממש", וזאת, אף בלי שהוכח כי היה מעורב באופן פעיל בפעילות".
דברי ההסבר הכוללים התייחסות לדרך הבעת ההסכמה להצטרף לארגון, במובן זה שאין די בהצהרה סתמית בדבר נכונות להצטרף לארגון טרור בנסיבות שבהן לא נראה שיש בכך ממש - היא הנותנת. דברי ההסבר מדגישים בכוונת המחוקק להגדרת "חבר" רחבה ומעבר לחברות רשמית.
המחוקק לא מסתפק בזיקה פורמלית- ארגונית, אלא הרחיב את רשת ההפללה גם לזיקות הצהרתיות ופונקציונליות ובלבד שבאלה יש ממש.
לא בכדי, לצורך מניעה וסיכול של עבירות טרור המבוצעות על ידי ארגונים ויחידים, מצא המחוקק לקבוע כי די בפוטנציאל הסיכון הגלום בעצם החברות בארגון טרור - להצדיק הפללה של חברות בארגון טרור.
במילים אחרות, כאשר ביצוע הביעה היא דרך מקובלת להצטרף לארגון טרור, וכאשר מבצע הביעה רואה את עצמו (לאחר הצהרתו) כמשתייך לארגון, כי אז מדובר בהצהרה משנה סטטוס ומעבירה אותו ממעמד של "צופה" למעמד של "חבר".
- מתוך הדברים האמורים, נמצא כי טענת ההגנה לפיה "חבר בארגון טרור, אדם הנמנה עם ארגון טרור" הינה הגדרת בסיס עמומה שאינה כוללת הגדרה של מי הוא חבר בארגון טרור - מתעלמת מהמבנה המיוחד של סעיף 2 (א) לחוק המאבק בטרור. למעשה, מבקשת ההגנה לקרוא את החוק כ"רשימה סגורה" של פעולות טכניות, בעוד שהמחוקק בנה את הסעיף כהגדרה מהותית-פונקציונלית.
הטענה להעדר הגדרה למונח "חבר" חוטאת לתכליתו של חוק המאבק בטרור ולמבנהו הלשוני. המונח 'נמנה עם', המופיע ברישא של סעיף 2, מהווה הגדרה מהותית רחבה שנועדה ללכוד את זיקת השייכות לארגון, מעבר לצורותיה הפורמליות. בעוד שההגנה מנסה לצמצם את העבירה לכדי רשימת טקסים פיזיים או ווירטואליים, הרי שבעידן של טרור מבוזר, המובהקות הנדרשת מכוח עיקרון החוקיות מתגבשת מתוך הממשק שבין הבעת הרצון (הביעה) לבין אימוץ הכלים האופרטיביים של הארגון (הסלנג ותורת הלחימה). אדם המגדיר עצמו כחבר באמצעות שבועה ופועל בהתאם לקודים הארגוניים, יוצר במו ידיו את הוודאות הפלילית הנדרשת. ההגדרה בחוק היא ברורה דיה כדי להבהיר לאדם כזה כי במעשיו אלו הוא חוצה את הקו שבין 'אוהד' ל'נמנה עם', ובכך מתקיים עיקרון החוקיות במלואו.