בעוד שההגנה נאחזת בהיעדר "נציג" כסדק בעקרון החוקיות, מחוות דעת מומחה שב"כ שלא נסתרה בחוות דעת נגדית ובכלל, עולה ונלמד כי בטרור ההשראה המודרני, המאופיין בביזור דיגיטלי - הצהרת האמונים (הביעה) והאימוץ הוולונטרי של הטרמינולוגיה ותורת הלחימה הארגונית, מהווים אקט של 'קיבול' להצעה מתמדת לציבור, ובכך יוצרים את המסוימות הנדרשת להפללה.
במציאות הקיימת, השייכות לארגון אינה תלויה בבירוקרטיה חיצונית אלא בזהותו המבצעית של הנאשם, וודאות האיסור אינה נובעת מנוכחותו של שומע, אלא מהחלטתו המודעת של הפרט להחיל על עצמו את מרות הארגון ולהימנות עם שורותיו, מעשה המקים את יסודות העבירה באופן מובהק וצפוי מראש.
הדברים האמורים נכונים גם ביחס לטענה אחרת של ההגנה, בדבר החשש מפני "הפללת מחשבה וסכנת המדרון החלקלק". בנוסף, סבורני כי טענה זו מנותקת מהעובדות ומעשיו של הנאשם בהם פורט בהרחבה לעיל.
השבועה כשלעצמה אינה "מחשבה" גרידא, היא אקט של שיוך. בחוק המאבק בטרור, המחוקק קבע שגם "הסכמה להצטרף" (סעיף 2(2)) היא עבירה, והשבועה העצמית היא הגרסה המודרנית והדיגיטלית של אותה הסכמה. מי שבוחר לבצע "דיגיטציה של נאמנות" ולציית לקודים של הארגון, יוצר במו ידיו את המובהקות הפלילית של מעשיו.
עיקרון החוקיות נועד למנוע הפתעה של האזרח הנורמטיבי, הוא לא נועד לאפשר למי שמחליט להימנות עם ארגון טרור לחמוק מאחריות בטענה ש "הטקס לא היה מספיק רשמי". מהעת שהנאשם נשבע אמונים, אימץ את שפת הארגון ואת תורת הלחימה שלו - הוא הגדיר את עצמו כחבר. החוק, בתיבה 'נמנה עם', פשוט נותן תוקף משפטי להגדרה העצמית הברורה של הנאשם שבעצמו העיד על השתייכותו לארגון בפני חוקריו. זוהי חברות מהותית, פונקציונלית ומובהקת, ולא הטלת סטיגמה של "חבר" ללא חוק מפורש וברור, כטענת ההגנה.
משמעות הפרשנות שמבקשת ההגנה לצקת לסעיף 2(א) - קביעה כי "חבר" הוא רק מי שהשמיע שבועתו בפני נציג הארגון, תהפוך את חוק המאבק בטרור לאות מתה בעידן הדיגיטלי ותפקיר את שלום הציבור בפני מודל ה"זאבים הבודדים".
כטענת ההגנה ביסודו של עקרון החוקיות עומדת הדרישה כי האיסור הפלילי יהיה ברור, מפורש וידוע מראש, ומתוך כך תתבקש השאלה האם אדם סביר יכול להבין שהמעשה אסור?
כאשר אדם נשבע אמונים לארגון טרור רצחני, מאמץ את הסלנג והטרמינולוגיה שלו, וצורך את מדריכי הלחימה שלו, הוא אינו יכול לטעון "לא ידעתי שזה אסור". השילוב של גמירות הדעת (הביעה) עם הפעולות המקדימות ואלה שלאחריה הופך את האיסור למובהק. הנאשם אינו "קורא תמים" של החוק, הוא אדם שהחליט החלטה לאחר תהליך הטמעה ארוך שנים בדמות צריכה אובססיבית עד התמכרותית לתכני דאערעור שונה על גווניו הרצחניים - להעמיד את עצמו לרשות מערכת רצחנית, ועל כן, איני רואה כיצד אמור עיקרון החוקיות לשמש כסות להצטרפות "שקטה" לארגון טרור.